כל מה שחשוב ויפה

תערוכת מסלול אמן-מורה באורנים

פורטפוליו News: בוגרות המסלול ללימודי אמן-מורה במכללת אורנים יציגו בתערוכה קבוצתית שתיפתח ב-14.7. אוצר: פריד אבו שקרה
פאטמה אבו רומי

פאטמה אבו רומי

איריס ברנע

איריס ברנע

16 אמניות מציגות בתערוכת הסיום של מסלול לימודי אמן-מורה בתכנית ללימודי מוסמך במכללת אורנים, שתיפתח ב-14.7. לדברי רכזת המסלול, ד"ר יעל גילעת מדובר במהלך אקדמי חדשני: ״תוכנית לימודים יחודית המציעה לאמנים ואמניות, אשר עיסוקם הנוסף בהוראה, לראות בסטודיו ובכיתת האמנות מרחבי פעולה וחקר המזינים זה את זה. מעבדות ליצירת משמעות וידע באמצעות חומר ושפה חזותית והצבתם במרחב״.

כל אחת מהן נוקטת שפה אישית ומציגה את פירות המחקר האמנותי שלה, בהקשרים רחבים. שוש לוזון חוקרת בעבודותיה את הכסות ואת הבזות, הנוכח והנעדר, בעקבות הגותה של ג׳וליה קריסטבה, דרך פרטים סרוגים משומשים שנאספו בשווקים. איריס ארבל עוסקת במרווח שבין ה-cut ל-paste, מושגים שאולים מעולם המחשבים, אשר משקפים היגיון קיומי ואמנותי, וזאת על רקע בחינה מחודשת של טכניקת ציור מסורתי בשילוב עם הדבקות קולאז׳ ואסמבלאז׳. אסתר קדר שחר מעמתת בין שפות וגישות אמנותיות שונות וכוללת בציוריה סצנות, חוויות וזיכרונות, אותנטיים ומדומיינים.

פאטמה אבו רומי חוקרת דרך השימוש בשיער מערכות יחסים של כוח ושליטה, וכנגד, צורות של התנגדות. בעבודותיה שואלת אבו-רומי על אודות כיעור ויופי, בוטות ועדינות, ומתמרנת בין הגלוי לנסתר ובין הנקי לדוחה. שלומית אתגר שואלת ״האם אני אישה כהלכה?״ וחוקרת ביצירותיה את יחסה להלכות והמצוות אותן נדרשות לקיים נשים-יהודיות מההיבט הנשי פמיניסטי דרך פעולות אמנותיות בצילום, וידאו, הדפס ופיסול. נועה לוין חריף עוסקת בפירוק המושגים ״אישה-בית״ במדיומים שונים – רישום, שירה, וידאו. היא עושה זאת כדי להתבונן בהם מנקודות מבט חדשות ולעורר דיון מהותי על מקומה של האישה כאם וכרעיה במרחב הביתי. נושאים קרובים עולים בעבודתה של סאוסן רינאווי ״עטופה״. הפרויקט בוחן את האפשרות להשתחרר מעטיפות כפויות, פרטיות, חברתיות ותרבותיות דרך פעולה אמנותית חופשית בסטודיו ודרך שימוש במדיום הציור. הציורים מגיבים למהלכים קודמים של רינאווי, בהם נעטפו חפצים והורכבו מהם תמונות שלמות.

שוש לוזון

שוש לוזון

איריס ברנע בסדרה של עבודות וידיאו ״כתף ימין לכיוון בית אלפא״, מתעדת ומביימת מצבים המדגישים את המתח הבין דורי הן בתוך הבית והן במעגלים קהילתיים-קיבוציים. היחסים שלה עם משפחתה, בעיקר עם אביה אשר איבד את ידו בתאונת עבודה בקיבוץ, עומדים במרכז עשייתה כהרהור רגיש ולירי על אודות פרידה. שוש טויטו מתייחסת למרחב נפשי ופיזי בעקבות הגותו של מישל פוקו. תרזה סלע מתבוננת בפירוק בית ילדותה בעקבות מעבר אמה לדיור מוגן. נועה גור אריה תנעזר מתייחסת לחממה המשפחתית הנטושה במושב מנחמיה כמקום אישי רווי זיכרונות שאיננו עוד אובייקט איקוני בנוף הציוני אלא שריד מתפורר, שדרכו היא חוקרת את הבניית זהותה, את מדיום הציור ואת הנוף כמדיום. גם בהירה רוזנבאום עוסקת בנוף ובהשתנותו. מייסר בדארנה עוסקת ב״שטיח״ ונוגעת בארבעה היבטים: היבט דתי, יצירתי-אמנותי, חינוכי-ערכי ותרבותי-פוליטי. מיכל שכנאי יעקבי בוחנת את תעשיית הזיכרון וההנצחה בישראל, מנקודת מבטה שלבת ל׳משפחת השכול׳. העיסוק בשכול מהיבט אחר נוכח גם בעבודתה של רינה פרל, שמבטאת געגוע לאחיה שנהרג.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden