כל מה שחשוב ויפה
אביטל אשד אביטל, הביאנלה לקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל, 2016. צילום: ליאוניד פדרול

חימר של אחרים: הביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל

כשאחת האמניות יורה באקדח בצלחות חימר מתייבשות, דבר אחד ברור: השנה, הביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל מתנערת מפונקציונליות ומעיצוב לטובת דימויים מתוחכמים ומטרידים יותר

אנה כרמי לוקחת אקדח, יורה בצלחות מצויירות שהחומר שממנו הן עשויות עדיין לא התייבש, ומצלמת בווידאו את התהליך. ״הכדור ישאיר מתנות, כיאה לאורח. החומר ינצור את הרגע. המצלמה תתעד. כל מפגש הוא אירוע. יש להתלבש אליו בהתאם״, היא מתארת את התהליך. שרה קמינקר ויעל עצמוני מציגות אף הן עבודות ווידאו. קמינקר מרכינה את ראשה לאחור, פותחת את פיה, ונותנת לנוזל לבן וסמיך למלא את פיה ולהישפך על פניה.

עצמוני שוחה בבריכה וגוררת אחריה כד שקשור למותניה, כמו שואלת האם החומר משחרר או מכריע אותה. באופן דומה אסתר בק שואלת איך זה להיאבק בחומר: ״מה אם אשתולל ואנסה להגדיל בהגזמה את הצורות שאני עושה בסטודיו ואהפוך את כל הגוף שלי לכלי עבודה?״, היא אומרת. ״טירוף מגלומני, פעולה נגד הגיון הגיל, מתיחת גבולות והגעה לתובנות חדשות על הדיאלוג עם החומר״.

אנה כרמי

אנה כרמי

שרה קמינקר

שרה קמינקר

אם התיאור של ארבע העבודות האלה, שמוצגות בביאנלה השמינית לקרמיקה, נשמע יותר כמו תיאור עבודות שמוצגות בתערוכת אמנות עכשווית ולא בתערוכת קרמיקה ״מסורתית״, זה לא במקרה. למעלה מ-70 משתתפים מציגים בביאנלה, שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ולמרות שהיא כוללת גם עבודות שמציגות השגים מרשימים מבחינה טכנית, הדגש האמנותי הוא מכוון.

״כשקיבלתי את תפקיד האוצר וניסיתי לנסח תמה שסביבה התערוכה צריכה לנוע, היה לי ברור שלביאנלה יש משמעות שונה מתערוכה רגילה״, מספר אוצר הביאנלה, ד״ר ערן ארליך, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. ״התמה שבחרתי היא החומר עצמו: המשמעות שלו בתהליכים יצירתיים, באיזה מובן הוא יודע להעניק משמעויות שנובעות מהשימוש בחומר הקרמי, איזה משמעויות הוא גורר איתו בהקשר ההיסטורי, התרבותי והחברתי; איך העבודה שרוב היוצרים בשדה הם יוצרות באה לידי ביטוי במעמד של העשייה הקרמית, וכן הלאה. והקול הקורא שהוצאתי הביא עימו בהכרח עבודות עם כיוון אמנותי יותר.

״כך, התפקוד והשימוש המסורתיים של הקרמיקה, המוטענים בערכים סימבוליים בקונטקסט העכשווי, יחד עם פרוצדורות הייצור והעשייה הקרמית, מאפשרים ניסוח ייחודי של סוגיות חברתיות, פוליטיות, ערכיות ותרבותיות. מתוך כך מתנסחות סוגיות הנובעות מהמדיום עצמו, שאלות כגון מקומיות וזהות לאומית או אתנית, שאלות מגדריות הנוגעות במיקום המוענק לעיסוק בחומר בתרבויות שונות, או שאלות העוסקות בדינמיקה של המבע בעידן של הקפיטליזם המאוחר והעולם הפוסט-הומני״.

בניגוד לביאנלות קודמות, לא מוצגות בתערוכה מה שאפשר לקרוא להן ״עבודות עיצוב״, שהעיקר בהן הוא ממד פונקציונלי. ״אם יש אלמנטים עיצוביים הם מדברים אודות משהו, מכילים ממד מטאפורי״, אומר ארליך. ״אם ניקח לדוגמה את הכלים שמציגה לנה דובינסקי – מד זניט, מימיה וקופסה שחורה – הם לא באמת אלמנטים מתפקדים. למרות שהם מטופלים במתודלוגיה עיצובית לחלוטין, הם מדברים על משהו אחר – על החומר הקרמי כנושא תרבותי, ועל האופן שבו החומר מייצר משמעות נוספת לביטוי האמנותי״.

לנה דובינסקי. צילום: ליאוניד פדרול

לנה דובינסקי. צילום: ליאוניד פדרול

מיקה אורסתיו. צילום: ליאוניד פדרול

מיקה אורסתיו. צילום: ליאוניד פדרול

הדבר נכון גם לעבודות שברור שהעבודה עליהן נמשכה זמן רב ושהן יוצאות דופן מבחינת הטכניקה, ורק השתהות מולן ומבט שני או שלישי יבהירו את הקונספט האמנותי והמחשבתי שעומד מאחוריהן. במילים אחרות, המשתתפים בתערוכה אינם רק הוגים המנסחים רעיון בחומר, אלא גם אמונים על ידע טכנולוגי מעמיק, המעניק לעבודותיהם רמת ביצוע יוצאת דופן. לדוגמה, עצי הפורצלן המרהיבים של אביטל אשד אביטל, שקיבלו את השם ״אל תיגעו בי״, ומדמים באופן יוצא דופן טבע דומם, או מיקה אורסתיו, שבתהליך בנייה ידני וסיזיפי יצרה אלפי טבעות חומר קטנות – השזורות יחד ויוצרות אריג בעל גמישות, תנועה, מרקם וצליל ייחודיים – ומתייחסת לסיפור מהמיתולוגיה היוונית, שבו אריגה נשית יצירתית שימשה מחיצה רבת משקל.

עבודות כמו אלו מציגות לפי ארליך חלופה אמנותית לפועלים בשדה האמנות המקומי, ומאתגרות את הביטוי החזותי המקובל באמנות הישראלית. ״האמנות הישראלית חיה במידה גדולה תחת הרעיון של דלות החומר, ומאוד מושפעת ממנו. והנה, באה הקרמיקה שמבוססת על מיומנות גבוהה, טכניקה מורכבת ותהליכים טכניים של עשייה תובענית, ומעמידה את הטכניקה והקראפט בחזית כנקיטת עמדה וכהתייחסות אחרת לתהליך ולערך שלו כממד נוסף בתוך העבודה.

״כשאנחנו מסתכלים על עבודה אנחנו לא רק בוחנים אותה במשמעות הפוליטית, החברתית או התרבותית שלה, אלא גם מתיייחסים לתהליך שנוכח בעבודה כמייצג גישה אחרת לתשומת לב, לשקדנות, לעמל, למיומנות ולשליטה טכנית; לערכים שבמידה גדולה נדחו על ידי האמנות העכשווית היום, במיוחד כאן בארץ״.

פורסם לראשונה במגזין טיים אאוט

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden