כל מה שחשוב ויפה
דן אלון. מתוך התערוכה במדריד

שנת הנדודים של הדיקטטור

דן אלון חוקר את דמות הדיקטטור באופן אישי ולאומי; נוסע בין תוכניות רזידנסי בברלין, מדריד וקזבלנקה; מקליט שיר עם זמרת גרמניה; מסתגר בפרפורמנס שיבצע בוונציה; ובינתיים מציג בשלוש תערוכות בשבוע האיור בארץ

Hagit:

‫שלום דן, איפה אתה נמצא כרגע?

Dan:

כרגע אני נמצא בקזבלנקה, מרוקו

Hagit:

‫הו! מסע שורשים?

Dan:

לא בדיוק. זה רזידנסי שוויצרי שנקרא SOUND DEVELOPMENT CITY. בכל שנה הם נוסעים לשתי ערים למחקר אמנותי. הפעם זה מדריד וקזבלנקה. אבל בהחלט הקשר המשפחתי היווה תמריץ להגיש הצעה

Hagit:

‫מה הרקע המשפחתי?

Dan:

אבא שלי מרוקאי, עלה לארץ בגיל 18 ממרוקו

Hagit:

‫והוא נרגש מזה שאתה ‫שם?

Dan:

אני חושב שכן. זו עיר שהוא גר בה תקופה לא מבוטלת, למד בה בתיכון וגם גר עם ההורים שלו במשך כמה שנים. אז אני מניח שהוא שמח שאני יכול לראות את המקום.

Hagit:

‫נהדר!

Dan:

כן, אז זה גם מעניין ברמה האישית ולא רק ברמה המקצועית

Hagit:

‫וגם קצת מוזר, אם אני לא טועה. זה לא מאוד שכיח להגיע למרוקו בתוכנית של אירוח אמנים

Dan:

אני חושב שזה באמת פחות נפוץ וזה היה מאוד מסקרן בגלל זה. מכיוון שזו מדינה מיוחדת לאסוף בה חומרים

אני בדרך כלל עוסק בתיאור נרטיבים, שמבוססים על ״אמת״ ושזורים בבדיות או המצאות, חלקן מצחיקות וחלקן עגמומיות

06

Hagit:

‫כשפנית לתוכנית של SDC ידעת לאן הם מתכננים לצאת השנה, או שבעצם היית נוסע איתם לכל מקום?

Dan:

הייתי נוסע איתם לכל מקום. אבל ברגע שראיתי את הקול-קורא שפורסם עם התוכנית לעבוד בשתי הערים האלו, ידעתי שאין סיכוי שאני לא מגיש הצעה. במסגרת הקול-קורא הם ביקשו לספר למה זה מעניין אותך

Hagit:

‫כך שיש לך נקודת זכות ביוגרפית. נחמד. ‫עכשיו תסביר איך זה מתחבר מבחינה מקצועית. לא הכרתי אותך כאמן סאונד

Dan:

כן, הרבה פעמים זו נקודת התחלה לעבודות שלי והפעם זה בהחלט היה רלוונטי.

הרזידנסי לא מחייב אותך לעשות סאונד. זה נקרא כך מכיוון שגוף האם שדרכו מתקיים הרזידנסי נקרא SOUND DEVELOPMENT והוא באמת גוף שעוסק בסאונד/מוסיקה. אבל האמנים שנבחרים הם מדיסיפלינות שונות. יש כאן כמה צלמים, אנימטור, אמנים דיגטליים, שתי מוסיקאיות, זוג רקדנים ועוד. סה״כ 12 איש ושישה אנשי צוות, ועוד צוות מקומי בכל אחת מהערים.

לגבי הקשר לעבודה שלי, אני בדרך כלל עוסק בתיאור נרטיבים, שמבוססים על ״אמת״ ושזורים בבדיות או המצאות, חלקן מצחיקות וחלקן עגמומיות. לכן אני פחות מתעסק במדיה, אלא עושה בסאונד שימוש נקודתי. במקור אני מגיע מציור, ועם השנים הוספתי מדיות כמו קומיקס, מוסיקה, פרפורמנס ומיצב, ומדי פעם עבודות סאונד. זה תחום שמעניין אותי יותר ויותר בשנים האחרונות, אולי בגלל שאני אמן חזותי יחסית.

Hagit:

אז לכאן הגעת אחרי מדריד. כמה זמן היית במדריד?

Dan:

בערך עשרה ימים. הצגנו שם תערוכה קצרה בגלריה, והקלטתי שני שירים עם זמרת גרמנייה מפורסמת בשם Bernadette La Hengst, שגם היא אחת מהמשתתפות ברזידנסי. קטע מאחת ההקלטות אפשר לשמוע כאן.

Hagit:

‫היא הזמינה אותך להקליט או ‫שזה קרה במקרה – כולם ישבו יחד כשהיא שאלה ורק אתה הסכמת?

Dan:

אני היחיד שמנגן בתופים בקבוצה, אז נראה לי שזה התאים לה. נוצרה הזדמנות תוך כדי שיחה והיכרות, והחלטנו שעושים את זה. עוד אנשים הקליטו איתה, אבל רובם ספרדים מקומיים.

Hagit:

‫וזוהי תחילתה של קריירה חדשה ומפוארת, או לפחות של ידידות מופלאה?

Dan:

בעזרת השם ☺‫

Hagit:

איך היה המעבר ממדריד לקזבלנקה?

Dan:

האינטרקציה שלי עם העיר – כל עיר, היא קודם כל דרך הריח והמראה, ולכן אם אני לא מרגיש בנוח בעיר מסוימת מאחת הסיבות האלו, לוקח לי זמן להתרגל אליה. אם אני מרגיש בנוח, זה קורה מהר יותר. הייתי קצת יותר זמן מהאחרים במדריד, נשארתי אחרי שהם יצאו לדרכם למרוקו וטסתי לקזבלנקה, כי ככה מחייבות הרשויות המרוקאיות מבקרים מישראל.

Hagit:

ועכשיו, אחרי יומיים בקזבלנקה, איך אתה מרגיש?

Dan:

מאוד מעניין כאן, אני מתחבר גם למראה וגם להרגשה, שמוכרת לי במידה מסוימת מהבית, אבל היא כמובן יותר ״אמיתית״, ופחות נוסטלגית. כלומר אני חווה דברים בעצמי ולא ניזון מסיפורים. זה בעיקר מעניין בהקשר של ״מוכר מאוד״, לעומת העובדה שזו יבשת אחרת.

Hagit:

‫במציאות המקום יותר אקזוטי או יותר מערבי/קוסמופוליטי ממה שציפית?

Dan:

לא יודע אם אני חושב על זה כאקזוטי. תמיד יש פערים. אבל האמת שזה הרבה יותר מוכר ממה שחשבתי שזה יהיה.

Hagit:

יש איזו תחושת אי נוחות לאמן ישראלי במרוקו?

Dan:

במרוקו היחסים בין יהודים למוסלמים ממש טובים ולכן רוב האנשים ממש מתלהבים שאני ישראלי, הם אוהבים עברית ויהודים וזו גם הייתה החוויה של אבא שלי – הם ממש מרגישים עם אחד, ולא עושים אבחנה.

SFG

Hagit:

אתה נמצא כעת ברצף של נסיעות, תערוכות, המון דברים במקביל, בארץ ובחו״ל

Dan:

זו בהחלט שנה ברוכת פרויקטים וזה מרגש ומעניין. אני מחלק את הזמן שלי בין תל אביב לברלין. זה התחיל בשנה שעברה כשנסעתי לרזידנסי שמומן על ידי קרן ידידות של ישראל-גרמניה לרגל 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים, היו הרבה פרויקטים מהסוג הזה בשנה שעברה. אני משתתף בכמה תערוכות מעניינות בארץ ובאירופה. שתיים מעניינות במיוחד שהיו השנה הן בלובלין ובלונדון. בלובלין הצגתי בתערוכה שעוסקת בסטראוטיפים, והצגתי ציורים שמבוססים על שאלוני סקר שחיברתי ונתתי לגרמנים בני 25-40 (נשים וגברים), שמתארים איך פולני ממוצע נראה. היה מתוח מאוד כמובן, וגם מצחיק.

בלונדון השתתפתי בתערוכה שאצר פרנ׳צסקו בונאמי ובה הצגתי פרפורמנס שמתכתב עם הפרקטיקה של טינו סהגל. חוץ מהרזידנסי שאני נמצא בו כרגע, אני מתוכנן להציג תערוכה בארץ לקראת סוף השנה ועוד לפני כן, באוקטובר אציג תערוכה בוונציה.

Hagit:

‫וכרגע אתה מציג בתל אביב בכמה מתערוכות שבוע האיור. נכון?

Dan:

בהחלט. אני משתתף בתערוכה של קולקטיב HUMDRUM שאני חבר בו, ובו עובדים בלייב בגלריה בנימין על הספר השני שלנו. בנוסף, אני מציע למכירה עבודות בגלריה המשולש של שרי גולן וגם השתתפתי ביריד הספרים והפנזינים בבעלי המלאכה.

12508678_10153854487602520_6645797148475648019_n (1) 15Blog-Kerry-master768

Hagit:

‫אתה עוסק במגוון רחב של תחומים באמנות, מאיזה רקע אתה מגיע? איפה למדת?

Dan:

למדתי אמנות בתיכון (בכיתה מעורבת של ציור, צילום ומוסיקה). אח״כ עשיתי תואר ראשון בתקשורת חזותית בשנקר, בו התמחתי בקומיקס. אח״כ למדתי במדרשה לאמנות בית ברל בתכנית ללימודי המשך, שם יצרתי בעיקר פרפורמנס. באמצע למדתי קצת לתואר שני בספרות עברית – אבל לא סיימתי את התואר. למדתי בערך שנה אחת.

Hagit:

‫בוא נתעכב על הפרפורמנס. אתה אחד האנשים שמתקיים בהם מיזוג בלתי אפשרי של ביישנות קיצונית ואקסהיביציוניזם. נכון? בלי להעליב…

Dan:

לא נעלב! ☺

אני מניח שיש בזה משהו, לדעתי זה סוג של מפצה אחד על השני אולי?

Hagit:

‫אולי. אבל זה משהו חריג. יש אמנים שמסתגרים בסטודיו ויוצרים, יש אמנים שזקוקים ליותר אינטראקציה. בפרפורמנס יש משהו מאוד פגיע וחושפני

Dan:

בהחלט

Hagit:

‫וגם בעבודות אחרות שלך יש לא מעט פרובוקציה ובעיקר הומור פרוע. ‫אין ספק שאתה ועבד הכי טוב עם פידבק

Dan:

משתדל, אני חושב שזה מאפשר לתווך דברים די מורכבים לצופים. הומור זה אמצעי מאוד חזק, לדבר על דברים לא מצחיקים במיוחד

Hagit:

‫על מה אתה עובד כרגע במרוקו?

Dan:

אני אוסף חומרים לתערוכה שלי בארץ, ומנסה להמשיך את הפרויקט שהתחלתי במדריד – ציורים בשחור לבן המשלבים דימויים מאלבום המשפחה ותמונות של הדיקטטור המקומי. מקווה שאצליח!

החוויה שלי בצבא, כששירתתי בכלא קציעות, ובעצם הייתי ״החזק״ על העצירים הבטחוניים, אבל בעצם ״החלש״ כי לא רציתי להיות שם, לא רציתי את הכוח הזה ולא רציתי לקחת חלק בזה. אז היחס בין מי חזק לחלש הוא משהו שמאוד מעסיק אותי באמנות שלי

06

Hagit:

‫אתה מתחקה אחר עקבותיו של הגנרליסימו פרנקו?

Dan:

בספרד זה היה פרנקו, כן. הסיבה הישירה היא מוצאה של סבתא שלי ממדריד וקזבלנקה, ובשנים שהיא הייתה בחיים – פרנקו שלט בספרד. בסיום הרזידנסי במדריד הצגתי את התערוכה Visiting the ghost of Mrs. Swissa part I, סוויסה זה שם הנעורים של סבתא שלי. המטרה כעת היא לעשות את PART II בקזבלנקה. אפשר לראות פרטים על האירוע באתר שלי.

Hagit:

‫אז בסוף הכל קשור לביוגרפיה האישית. מעניין. ‫דמות הדיקטטור היא חלק מפרפורמנס שלך. מאיפה צמח הדיקטור הפרטי שבך?

 

Dan:

שאלה טובה. אבל לנסות לענות בצורה מסודרת: מצד אחד, יחסים עם גבריות / מאצ׳ואיזם ישראלי. כלומר חוויות ילדות גם בהקשר של המשפחה שגדלתי בה והסמלים וההתנהגויות שהיו ועדיין יש בה. מצד שני, החוויה שלי בצבא, כששירתתי בכלא קציעות, ובעצם הייתי ״החזק״ על העצירים הבטחוניים, אבל בעצם ״החלש״ כי לא רציתי להיות שם, לא רציתי את הכוח הזה ולא רציתי לקחת חלק בזה. אז היחס בין מי חזק לחלש הוא משהו שמאוד מעסיק אותי באמנות שלי.

מתוך ״הכל כשורה אדוני הגנרל״, משונע, 2014 (צילומים: עומר פרג׳י)

מתוך ״הכל כשורה אדוני הגנרל״, משונע, 2014 (צילומים: עומר פרג׳י)

אני מניח שיש בזה משהו מאוד אוניברסלי: גם בנושא מגדר, גם בנושא תרבות וגם בנושא אמנות. אני רוצה להניח שזה קונפליקט שיש לרוב האנשים בצורה כזו או אחרת. ספציפית את הדמות של הדיקטטור המצאתי בזמן השירות הצבאי, אז לא חשבתי שזה אמנות או שזה יכול להיות אמנות. זה היה די מזמן. ב-2013 הוא חזר בסערה לחיי!

Hagit:

ספר במה מדובר בעצם, ולמה זה קרה?

Dan:

בזמן הלימודים במדרשה עבדתי על בנייה של מרחב שמערב את החיים הפרטיים שלי, ומעין אוהל של כלואים בקציעות, שהם כלואים פלסטינים. לא רציתי לעשות עבודה פוליטית צרה, כי אני לא מאמין שזה נכון. הבנתי תוך כדי שיחות שבעצם אני ממציא / משחזר אוהל של כלואים בקציעות, אבל לא בדיוק נאמן למקור. משם הדמות של ״החזק״ שכולא את עצמו בפנים, מה שנקרא Lima Syndrome הייתה די סלולה. לקח לי זמן להבין מה אני עושה, אבל זה פשוט קרה ככה.

Hagit:

‫סינדרום לימה זה ההיפך מסינדרום שטוקהולם? במקום שהכלוא יזדהה עם שוביו השובה מזדהה עם כלואיו?

Dan:

כן, בדיוק. הכולא שמפתח רגשות והזדהות ואפילו תשוקה אל הכלוא. עשיתי שני פרויקטים נפרדים עם הדמות של הדיקטטור: ביקרתי עם רותי סלע והאמנים האחרים בתכנית במדרשה בג׳סר אזקרא – ועשיתי פרפורמנס שם, וגם ״כבשתי״ את הכפר נס עמים ששייך לגרמנים, ליד עכו. כשבניתי את האוהל והוא נעשה מיצב, הדיקטטור כבר היה חלק מתוכו, והוא גם היה דמות מובחנת, עם מראה מסוים שמשלב דיקטטורים צבעוניים מצפון אפריקה וכולי.

Hagit:

‫ואז עשית בגלריה משונע את הפרפורמנס ששילב את הדיקטטור והאסיר שלו – שניהם אתה – ולמעשה הסתגרת למספר ימים.

Dan:

בדיוק, בפרויקט האחרון של הדיקטטור, בסוף 2014, ״הכול כשורה אדוני הגנרל״, כבר שילבתי את הכול ביחד: הייתי גם הכולא, גם הכלוא, הייתי בחלל שהוא בעצם מיצב, אבל גם עשיתי בו פרפורמס. ובעיקר היה בו ריח חזק שאני מניח שקשה לתאר

מתוך ״הכל כשורה אדוני הגנרל״, משונע, 2014 (צילומים: עומר פרג'י)

מתוך ״הכל כשורה אדוני הגנרל״, משונע, 2014 (צילומים: עומר פרג'י)

IMG_0570

Hagit:

???

Dan:

קפה שחור, זיעה, טחב, סיגריות

Hagit:

‫כמה זמן שהית שם

Dan:

שבוע רצוף

Hagit:

‫באיזה חלק היית חשוף לעיני קהל?

Dan:

הייתי חשוף לקהל 98% מהזמן, למעט שירותים. יש אנשים שבאו לראות אותו במשך כל שעות היום, כולל השעות הקטנות של הלילה

Hagit:

‫הם רואים אותך יושב בבידוד, מעבר לזכוכית (צריך אולי להבהיר שהגלריה היא חנות קטנה), ועוסק בענייניך?

Dan:

משונע אכן הייתה חנות קטנה, והיה לה קיר קדמי שהוא חלון ראווה. אז כן, אנשים יכלו לראות אותי דרך הקיר השקוף כל הזמן, ובשעות הפתיחה של הגלריה גם להתקרב, כמו בגן חיות. Human Zoo

Hagit:

‫אתה בוחר מתי להיות בתפקיד הדיקטטור ומתי בתפקיד הנתין? זו בחירה מודעת, כמו תסריט כתוב או יותר איזה מצב נפשי-תיאטרלי מטורלל שאתה נכנס אליו?

Dan:

זה לא מתוסרט. אני בונה לעצמי סצנאריו שבו שני התפקידים אפשריים ומתמזגים ביחד, ואז חי את זה

Hagit:

‫ובאיזה מצב יצאת משם? אני זוכרת שהיו מי שדאגו לשלומך

Dan:

יצאתי משם קצת עייף כמובן, אבל זה הרגיש מאוד מספק. זה היה שבוע של כל הספקטרום הרגשי האפשרי, משמחה ושעשוע, דרך כעס, פחד, תסכול וגם חוסר סבלנות ועצב. בעיקר שמחתי שהניסיון הזה שעשיתי היה אפקטיבי בשביל כל כך הרבה אנשים והם התמסרו לזה ביחד איתי. זה לא היה מובן מאליו

Hagit:

‫וכעת אתה הולך לעשות את זה שוב. הפעם בטריטוריה זרה

Dan:

בדיוק בגלריה כאוס, בוונציה. זה מעניין מאוד, מסקרן ומלחיץ קצת, ובעיקר יהיה בוודאי שונה – כי זה לא יכול להיות אותו דבר. הסביבה שונה, השפה שונה, עברו שנתיים מאז שעשיתי את התערוכה הזו אני מאוד מצפה לכך. בהחלט. היא נראית לי מתאימה מאוד לפרויקט הזה, מכיוון שיש בה הרבה מים וריח מאוד חזק, וגם חדרים קטנים וצפופים והרבה פינות מסתור. אני אציג בגלריה שהזמינה אותי, שנמצאת לא רחוק מהאוניברסיטה

Hagit:

‫חבל רק שתהיה בוונציה ולא תצא לראות את המים. איך בעצם הגעת להציג בוונציה, או יותר נכון – איך הם הגיעו אליך?‬

Dan:

הם שמעו על הפרויקט ואז התאמתי אותו לאירוע שבו זה יוצג כתערוכה המרכזית. זה אירוע שמתקיים בכל שנה בוונציה

Hagit:

‫שקשור לאמנות פרפורמנס?

Dan:

לא רק,זה נקרא B#Side War Festival יש שם תערוכות מכל מיני סוגים

Hagit:

‫ננסה לסכם: תל אביב, לונדון, מדריד, קזבלנקה, ונציה – שנה מעניינת ביותר. מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?

Dan:

מה אני מאחל לעצמי? בריאות, חברים טובים, ושנה עוד יותר מעניינת מבחינה מקצועית

Hagit:

‫אמן ואמן. שנה טובה

Dan:

תודה 🙂

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden