כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ראש חדש לשנה החדשה // 2016

מיוחד לפורטפוליו: לקראת ראש השנה פנינו לבעלי תפקידים חדשים בשדה העיצוב המקומי, שנכנסו לתפקידם באחרונה ופותחים כעת שנה חדשה. דן הנדל (מוזיאון ישראל); יריב שדה (המכללה למינהל); ספי חפץ וארז גביש (בצלאל) לוקה אור (מכון טכנולוגי חולון); מירב לביא (ויצו חיפה) טל אמית ואורי סאמט (שנקר) - מציגים את עצמם ומדברים על החיים המקצועיים, החזון והתכניות שלהם לעתיד. שנה טובה!

הם צמחו במחלקות העיצוב והאדריכלות בעשורים הקודמים, ורובם עסקו בהוראה ובמחקר לצד עבודתם כמעצבים. חלקם רואים בתפקידם החדש התפתחות טבעית של דרכם החינוכית והמקצועית, חלקם רואים בו חזרה הביתה, ולאחרים זו הזדמנות לבנייה של בית חדש.


בתקופה שבה לעיצוב יש השפעה עצומה על ההצלחה כמעט של כל חברה, לא יתכן שמנהלי החברה לא יבינו עיצוב. איך מנהלים עיצוב? כמה כדאי להשקיע בעיצוב? איך מאפיינים דרישות עיצוביות? איך מודדים את ערך העיצוב?

יריב שדה. צילום: עידן גרוס

יריב שדה. צילום: עידן גרוס

יריב שדה, בן 49, דיקן ביה״ס לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל

מה עשית קודם

מייסד שותף בחברת איגלו דיזיין, הנותנת שירותי עיצוב מוצר אסטרטגי. באיגלו עבדתי במשך תשע שנים, עד שנת 2014. לאחר מכן הייתי שותף בחברת קימונקס – סטארטאפ שפיתח תוכנה לניהול מידע הנדסי ומסחרי של מוצרים בשלבי הפיתוח והמעבר ליצור. החל מינואר 2016 אני בתפקידי הנוכחי במכללה למינהל.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

אנו בתקופה מרתקת, של מעבר (כמעט בכל תחום) מתחרות על ביצועים מבוססי טכנולוגיה, לתחרות על חווית משתמש מבוססת עיצוב. מי שאמון על חווית המשתמש הם המעצבים. בשנים הקרובות תפקידו של העיצוב יהיה יותר ויותר משמעותי ומעצבים יתפסו יותר ויותר תפקידי ניהול והובלה. תוך מספר שנים לכל חברה רצינית יהיה סמנכ״ל עיצוב. החזון שלי הוא להכשיר את הדור הבא של המעצבים – מעצבים שהם מובילים ויזמים, שמבינים לא רק עיצוב אלא גם טכנולוגיה, ביזנס, שיווק וניהול. כמו כן, אני שואף לעזור וללמד את התעשייה לקלוט את המעצבים כמנהלים ומובילים וליהנות מהיכולות החדשות של המעצב.

ציון דרך מהשנה האחרונה

הקריירה והעשייה שלי כולה, עד השנה, הייתה בעסקים ובתעשייה. אמנם מזה מספר שנים אני מלמד קורס בטכניון, במסגרת לימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי, אולם אני לא איש אקדמיה. התפקיד הנוכחי מאפשר לי לשלב בין הרקע והניסיון המקצועי שלי לעולם האקדמיה, שילוב מרתק, שהיום יותר מתמיד יכול לקדם ולתרום הן לאקדמיה והן לתעשייה.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

כבר כמה שנים שיש לי חלום לפתוח תוכנית (לא אקדמית) ללימודי עיצוב למנהלים. השנה זה הולך לקרות: בתקופה שבה לעיצוב יש השפעה עצומה על ההצלחה כמעט של כל חברה, לא יתכן שמנהלי החברה לא יבינו עיצוב. איך מנהלים עיצוב? כמה כדאי להשקיע בעיצוב? איך מאפיינים דרישות עיצוביות? איך מודדים את ערך העיצוב? איך מגייסים מעצבים? אלו הן חלק קטן מהסוגיות שילמדו בתוכנית המיועדת למנכ״לים, מנהלי שיווק, מנהלי מוצר וכל מנהל שנדרש לקבל החלטות הנוגעות לעיצוב מוצר, תוכנה או שירות.


מעבר לאתגר האישי והמשמעות של הצגת תערוכה ראשונה בחלל שהוא יחידת בסיס אדריכלית של המוזיאון, התערוכה מרכזת את הגילויים שלי באוסף המוזיאון שהוא אוצר עצום של פריטים, רעיונות וחומרים

דן הנדל. צילום: Amanda Kirkpatrick

דן הנדל. צילום: Amanda Kirkpatrick

דן הנדל, 38, אוצר עיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל

מה עשית קודם

אוצר עצמאי של תערוכות עיצוב שהוצגו בביאנלה בוונציה, במרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול ובניו אינסטיטיוט ברוטרדם.

חזון ותכניות לתפקיד בשנה הקרובה

שלוש תערוכות במוזיאון ישראל: תערוכה ראשונה שתבחן את אוסף העיצוב בעיניים חדשות, תערוכה וספר על עבודתו של המעצב הגרפי דן רייזינגר ותערוכה בעקבות עבודתו של האדריכל דוד קרויאנקר.

ציון דרך מהשנה האחרונה

הארוע הראשון שלי במוזיאון ישראל, שיחה בפני קהל ביני לבין אגדת האדריכלות פיליס למברט, וגם הרבה עצירות למחשבה ב״חלל הרואה״ של ג׳יימס טורל בגן האמנות במוזיאון.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

התערוכה הראשונה שתיפתח בביתן העיצוב במוזיאון בתחילת 2017. מעבר לאתגר האישי והמשמעות של הצגת תערוכה ראשונה בחלל שהוא יחידת בסיס אדריכלית של המוזיאון, התערוכה מרכזת את הגילויים שלי באוסף המוזיאון שהוא אוצר עצום של פריטים, רעיונות וחומרים שמאפשרים אינספור מחשבות על עיצוב, כל זה בתוך תצוגה שתהיה חדשנית ומאתגרת.


מעצב התכשיטים המודרני צריך לדעת לשלב בין מסורת וחדשנות וללמוד לשווק ולהנגיש את עבודותיו לקהל יעד, שחלקו הגדול עושה את קניותיו מול מסך, בצד השני של העולם או אולי ברחוב ליד

אורי סאמט. צילום: רועי שכנאי

אורי סאמט. צילום: רועי שכנאי

אורי סאמט, בן 46, ראש המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר

מה עשית קודם

לאורך השנים דאגתי לשלב בין עשייה אקדמית ומקצועית. במקביל להיותי מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, שלקחתי חלק בהקמתה, עבדתי במשך השנים על פרויקטים רבים, בעיקר מול חברות בתעשייה. כמו כן, כדי למלא פן יצירתי נוסף, השתדלתי לעצב ולהציג בתערוכות מקומיות ובינלאומיות.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

יש חזון, אך מיצויו והשינויים שיבואו בעקבותיו יקרו בהדרגה, לא במכה. אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, ממש מהפכה תרבותית/טכנולוגית. מעצב התכשיטים המודרני צריך לדעת להתחשב בשינויים המתהווים: להבין שעליו להיפתח לטכנולוגיות ולשיטות ייצור חדשות, המציפות אותנו; לדעת לשלב בין מסורת וחדשנות; להכיר שיטות שיווק חדשות וללמוד להנגיש את עצמו ואת עבודותיו לקהל יעד, שחלקו הגדול עושה את קניותיו מהבית, מול מסך – איפשהו בצד השני של העולם או אולי ממש כאן, ברחוב ליד.

ציון דרך מהשנה האחרונה

לפני כמה חודשים ביקרתי בלונדון, שם נפגשתי עם מספר ראשי מסלולים של מחלקות עיצוב במוסדות אקדמיים מהמובילים בעולם. ביניהם הרויאל קולג׳, מידלסקס, סנטראל סיינט מרטינס ו-The Cass. ערכתי סיורים בסדנאות, הכרתי מורים, סטודנטים ותכניות לימוד. הביקור היה מעשיר והעלה תחושות של קנאה, אך באותה עת גם גאווה גדולה: גאווה, כי למרות התשתיות המרשימות והסדנאות המרווחות והמאובזרות שראיתי שם, אין לנו במה להתבייש. אמנם סביבת העבודה כאן צנועה יותר ופחות פסטורלית, אבל במבחן התוצאה הסטודנטים והבוגרים שלנו יכולים לצעוד זקופים ובטוחים.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

הרבה עבודה, עומד בפני אתגר גדול. צמחתי בתוך מערכת שאני מכיר היטב: המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר ״משומנת״ ועובדת מצויין, ולאורך השנים צברה הישגים רבים ומכובדים, מקומיים ובינלאומיים. כל זאת בזכות צוות מרצים מהטובים שיש וכמובן סטודנטים מוכשרים ויצירתיים. בכוונתי לשמר את המעמד הזה (דבר לא קל בפני עצמו) כמו גם להתאמץ ולמצוא דרכים אף לשפר.


אני שואפת לחשיפה לתכנים גלובליים, כמו תחרויות ועבודות סטאז׳ בחו״ל. ביסוס הקשרים עם גופים מסחריים ויצירת תכניות לסטז׳רים במהלך שנות הלימוד. זה קיים כבר היום עם חברות בארץ, ואפשר להרחיב זאת

מירב לביא. צילום: דורית גודוביץ׳

מירב לביא. צילום: דורית גודוביץ׳

מירב לביא, בת 48, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה

מה עשית קודם

כבר מעל 20 שנה אני עובדת בתחום האופנה. התחלתי כמעצבת, התקדמתי לתפקידי קניינות ומשם לניהול מסחרי. בין היתר ניהלתי את תחום ההלבשה לגברים בחברת דלתא גליל תעשיות; הייתי מעצבת, קניינית ומנהלת מסחרית בגולף אנד קו; ובהמשך עסקתי בייעוץ והקמת פרויקטים בתחום האופנה וקניינות בינלאומית. בשמונה השנים אחרונות אני נמנית על צוות המחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

אנחנו בתחילתו של תהליך ארוך טווח, שטומן בחובו כמה נושאי מפתח, ובראשם התאמת התכנים הנלמדים לרוח התקופה, כגון תאום ופיתוח, מסחור חזותי וקניינות אופנה. אלה תחומים שהסטודנטים אינם נחשפים אליהם מספיק במסגרת לימודי אופנה, ולעומת זאת הם נושאי התמחות מאוד מבוקשים בתעשייה. באפשרותנו להרחיב את אופקי העיסוק ואפשרויות התעסוקה של הבוגרים שלנו בעתיד.

אני שואפת לחשיפה לתכנים גלובליים, כמו תחרויות ועבודות סטאז׳ בחו״ל. ביסוס הקשרים עם גופים מסחריים ויצירת תכניות לסטז׳רים במהלך שנות הלימוד. זה קיים כבר היום עם חברות בארץ, ואפשר להרחיב זאת, באמצעות השתתפות בתחרויות שמקנות חשיפה לעבודת הסטודנט ולעיתים מובילות להצעות עבודה בחו״ל; שיתופי פעולה בין גופי אופנה מסחריים ופרטיים, על מנת לחשוף את הסטודנטים להנחיה של אנשים שעובדים בפועל בתעשייה; ויצירת פרויקטים בעלי פוטנציאל לעניין ציבורי ותקשורתי.

ציון דרך מהשנה האחרונה

במסגרת תפקידי האחרון, ניהלתי הקמה של מותג ספורט/אקטיב חדש לחברת דלתא, ״דלתא פיט״. לימוד של תחום חדש תמיד מהווה אתגר גדול ודורש הבנה וקבלת החלטות, שאינן קשורות לעיצוב בלבד: תאום בין מחלקות, רכש, שיווק ופרסום, בעצם מדובר בניהול צוות והפקה. יש ללמוד את התחום מחברות מובילות בעולם ולעשות אדפטציה ללקוחות המותג בארץ. זה כרוך בהנאה מרובה ועבודה קשה מצד אחד, אך גם חששות גדולים מצד שני, מפני שאת ההצלחה בסופו של דבר קובע קהל הלקוחות. כשהתוצאה טובה יש בכך סיפוק רב, גם של כל הצוות, שבלעדיו זה לא היה יכול לקרות וגם תחושת סיפוק אישי.

משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה

חיזוק העבודה של צוות ההוראה המעולה במחלקה. לעמוד בכל האתגרים שמוצבים בפנינו, ויש לא מעט. להתחיל את יישום החזון באווירה של שיתוף והבנה שאנו צועדים קדימה ופותחים אפשרויות חדשות, בהבנת תחום האופנה הרחב כפי שהוא קיים היום.


נהיה יותר רב-תחומיים, נחקור את אמצעי הביטוי בכל המדיות, נרחיב את הקשרים הבינלאומיים שלנו, ונכין את הבוגרים שלנו למרחב הפעילות העיקרי של מעצבים ומאיירים בעתיד – במפגש שבין עיצוב, תרבות וטכנולוגיה

ארז גביש. צילום: יח"צ בצלאל

ארז גביש. צילום: יח"צ בצלאל

ארז גביש, 46, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל

מה עשית קודם

מעצב, מאייר ואנימטור. בעבר הייתי שותף, מעצב ראשי ומנהל קריאייטיב בפרימוס, סטודיו לעיצוב ערוצים ותוכניות טלוויזיה, אנימציה ופוסט-פרודקשן. בשנים האחרונות עסקתי בעיצוב ופיתוח סדרות אנימציה לשוק הבינלאומי. הסדרה הראשונה בעיצובי, ״זאק וקוואק״, משודרת ברחבי העולם בערוץ ניק ג׳וניור ובערוצים נוספים.

חזון ותכניות לתפקיד בשנה הקרובה

נכנסתי לתפקיד באמצע השנה שעברה, לאחר שקודמי, פרופ׳ עדי שטרן, התמנה לנשיא בצלאל. את הסמסטר הראשון שלי הקדשתי ללימוד של המחלקה, ונהניתי מכל רגע. יש לנו מחלקה גדולה ומגוונת. בשנה הבאה אתחיל לפעול להגשמת החזון שלי למחלקה: אנחנו נהיה יותר רב-תחומיים, נחקור את אמצעי הביטוי של מעצבים לתקשורת חזותית בכל המדיות, נרחיב עוד יותר את הקשרים הבינלאומיים שלנו, ונכין את הבוגרים שלנו למרחב הפעילות העיקרי של מעצבים ומאיירים בעתיד – במפגש שבין עיצוב, תרבות וטכנולוגיה.

נקודת ציון מהשנה האחרונה

בשנה האחרונה זכיתי להכיר יותר את האנשים הנפלאים שמלמדים במחלקה לתקשורת חזותית, ודרכם להתחבר ולגלות מחדש את רוחב היריעה של התחום שלנו. זה מרגש: החל מהחוויה של להציג את ספרי הבוגרים שלנו ביריד הספרים בלייפציג, דרך גילוי אישי מחודש של האהבה שלי לאיור, ועד לחשיפה לפרויקטים שנושקים לעתידנות. וזה רק על קצה המזלג.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

אני בעיקר מצפה לשנה הקרובה, אבל אם להיות קצת יותר ספציפי, אני מצפה לשבוע העיצוב הספרדי שנערוך במחלקה בדצמבר, בהשתתפות מעצבים ספרדים מרתקים במיוחד. יהיה שמח.


החזון שלי הוא לחזק ולעדכן את הליבה ה״תעשייתית״ של המחלקה – אחת החוזקות הברורות שלנו כבר היום, ובמקביל להוסיף פרו-אקטיביות ולהכניס רוח יזמית, רב-תחומית ומגיבה לשינויים, לתוך ה-DNA של המחלקה

luka2_LOREZ

לוקה אור. צילום: לירון אראל

לוקה אור, בן 41, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון

מה עשית קודם

מרצה לעיצוב ולאינטראקציה במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, שבה גם למדתי, ואוצר תערוכות ופרויקטים מונחי עיצוב, המחברים את הפקולטה והסטודנטים לעולם שמחוץ לאקדמיה, ביניהם שבוע העיצוב בחולון ותערוכת YES& במילאנו.

בסטודיו אני מעצב מוצרי מתנה וצעצועים בעבור השוק הישראלי והבינלאומי, ובמקביל בודק גבולות עיצוב בפרויקטים ניסיוניים שונים, לבד ובשיתוף עם חברים מעצבים ומפתחים.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

אני נמצא עמוק בשלב הלימוד וההיכרות עם התפקיד ויחד עם תחילת השנה האקדמית מתכוון להתחיל במימוש התוכנית שלי למחלקה ולסטודנטים. אני אוהב את המחלקה שבה גם גדלתי כמעצב וכמרצה. החזון שלי הוא לחזק ולעדכן את הליבה ה״תעשייתית״ של המחלקה – אחת החוזקות הברורות שלנו כבר היום, ובמקביל להוסיף פרו-אקטיביות ולהכניס רוח יזמית, רב-תחומית ומגיבה לשינויים, לתוך ה-DNA של המחלקה.

סגל המרצים שלנו מורכב ממעצבים מדהימים, סקרנים, חדורי רצון ללמד ולהתקדם. יחד נמשיך לייצר סביבת עבודה ולימוד מגובשת מעשירה ומפרה, שתוכל להוציא תחת ידה מעצבים חושבים, המוכנים לאתגרים שהתקופה המעניינת שבה אנחנו חיים מביאה איתה; מעצבים המסוגלים להגדיר בעצמם את גבולות היצירה שלהם.

ציון דרך מהשנה האחרונה

השנה האחרונה הייתה שנה של הזדמנויות והתחלות משמחות מכל הבחינות. ברמה המקצועית אני יכול לציין שהשנה בין השאר מימשתי תשוקה ישנה ולמדתי לתפור, התחלתי מסע של חקירת שילוב של אלקטרוניקה ונייר ליצירת סאונד ואצרתי את תערוכת העיצוב YES& במילאנו, שהייתה חוויה אדירה ומלמדת. אבל אחת ההפתעות המשמחות יותר הייתה פרויקט חימום בקורס שהנחיתי, שהגיע בזכות איכותו (ובכוח האינטרנט) להיות מוצג בתערוכה קבוצתית בשבוע העיצוב במילאנו.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

אני מתרגש מאוד להתחיל את התפקיד כראש המחלקה ולצאת לדרך הזו עם חברי המרצים ועם הסטודנטים שלנו. יש המון דברים בפתח ולכולם אני מצפה בהתרגשות אמיתית של עשייה.


אני מתכנן להעמיק ולשכלל את היכולות שמעצב נדרש להן. לקיים דיאלוגים מקומיים ובינלאומיים, להעמיק בחקירה הרעיונית והאסתטית ולהעמיד מעצבים חושבים, חוקרים ומתלבטים, ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה

ספי חפץ. צילום: מל ברגמן

ספי חפץ. צילום: מל ברגמן

ספי חפץ, בן 54, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל

מה עשית קודם

מעצב תעשייתי ובעלים משותף בחברת i2d, היושבת בתל אביב. בשנים האחרונות עסקתי בעיצוב, ניהול וליווי אסטרטגי של חברות, בעיקר בתחומי ההייטק, במקביל לעיסוק בפרויקטים רעיוניים. בנוסף, עוסק בחינוך הסטודנטים לעיצוב תעשייתי בבצלאל, בעיקר בשנים הראשונות ללימוד, מתוך תפיסה שהשנים הראשונות הן אלו שבהן אפשר ליצור שינוי מחשבתי מהותי.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

עיצוב תעשייתי הוא מקצוע בן כ-100 שנים, תלוי ממתי סופרים. אחד השינויים המהותיים שהמקצוע עובר בשנים האחרונות הוא פיצול לענפים רבים: המקצוע מגדל מקצועות-משנה, כתוצאה מצרכים ושינויים המתרחשים בעולם. במרכז החינוך לעיצוב תעשייתי והיצירה, ממוקמת החשיבה העיצובית ככלי מרכזי המשרת את המעצב. התוכניות שלי הן להעמיק ולחדד את השאלות העולות כתוצאה מהשינויים המתרחשים ולהעמיק ולשכלל את היכולות שמעצב נדרש להן; לפתח דיון רחב ופעיל עם התעשיות השונות; לקיים דיאלוגים מקומיים ובינלאומיים; להעמיק בחקירה הרעיונית והאסתטית; ולהעמיד מעצבים חושבים, חוקרים ומתלבטים, ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. לדאוג שהמחלקה תמשיך להוביל את התחום בארץ.

ציון דרך מהשנה האחרונה

ברמה המקצועית – עיצוב מספר מוצרים חדשניים, שרובם עדיין לא הושקו; בחירתי לראש המחלקה; זכיית i2d בפרס העיצוב הגרמני – Good Design; ו-phree, מוצר חדשני שעיצבנו ושאנו שותפים בו הגיע למיליון דולר בגיוס המונים.

משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה

שיחה ארוכה עם נאוטו פוקסואה (לצערי אקילה קסטליוני לא מקבל מבקרים יותר); השתתפות בתערוכה, עדיין לא סגור; ולסיים את הספר השני של יובל נוח הררי – פשוט אין לי זמן.


ארכיון האופנה והטקסטיל הוא אחד הסודות הכי שמורים בשנקר. לא הרבה יודעים עליו ועוד פחות יודעים איזה אוצרות מתחבאים פה. לדוגמה, שמלה שנלבשה לחתונה של גרייס קלי ונסיך מונקו

טל אמית. צילום: לי ברבו

טל גרנובסקי אמית, בת 33, מנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל ע"ש רוז, שנקר

מה עשית קודם

סיימתי תואר בעיצוב אופנה בשנקר, אבל אחרי שעבדתי בתעשיית האופנה הבנתי שאני אוהבת לדבר על עיצוב ולא לעצב. רגע לפני הפתיחה של מוזיאון העיצוב חולון הצטרפתי לצוות המצומצם של המקום, שם עבדתי כעורכת משנה וכמנהלת אתר המוזיאון. במקביל למדתי לתואר שני באמנות בין תחומית באוניברסיטת ת״א, שם התמקדתי במחקר אופנה.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

ארכיון האופנה והטקסטיל הוא אחד הסודות הכי שמורים בשנקר. לא הרבה יודעים עליו ועוד פחות יודעים איזה אוצרות מתחבאים פה. לדוגמה, שמלה שנלבשה לחתונה של גרייס קלי ונסיך מונקו ושמלה שלבשה לאה רבין בטקס מינוי יצחק רבין לשגריר ישראל בוושינגטון. אלה פריטים מרשימים שתפורים בתפירה עילית על ידי טובי המעצבים. אבל לא רק בגדים כאלה מוצאים את עצמם בארכיון אלא גם כובע גרב, שכנראה נלבש במלחמת העצמאות, ואוברול של אתא, ששימש את השוטרים בתקופת המנדט הבריטי.

המטרה המרכזית שלי לשנה הקרובה היא הנגשת האוצרות שבארכיון. בימים אלה ממש אני עובדת יחד עם צוות נהדר על בניית אתר, בעזרתו גם אנשים שלא לומדים בשנקר יוכלו להציץ ולראות מה יש כאן. לשמחתי, במועצת התרבות של מפעל הפיס הבינו את חשיבות פרויקט הדיגיטציה של הארכיון ותומכים בהגשמתו בסכום נדיב.

ציון דרך מהשנה האחרונה

התמניתי לתפקיד הזה. אחרי לימודי עיצוב, ההבנה שאני רוצה רק לטמון את אפי בספרי אופנה כל היום לא הייתה קלה. בארץ אין כמעט תפקידים שיכולים לאפשר דבר כזה. שילוב המשתנים במקום הנכון ובזמן הנכון – העובדה שערה לב, המנהלת הקודמת של הארכיון, יצאה לפנסיה, ואני עם התלהבות אינסופית וניסיון בניהול דיגיטלי של מוסד מחקרי – עשה את שלו וזכיתי בעבודת החלומות שלי.

משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה

במיקרו – בשבוע שעבר יצר איתי קשר תורם בריטי שסיפר לי שהוא מעוניין לתרום את מעיל הזנבות (Tail Coat) שסבא שלו תפר לכבוד חתונתו ב-1909. הוא סיפר שסבו היה חייט ב-Savile Row ושהמעיל שמור במצב מצוין. אני סקרנית לראות אותו, זו ממש חתיכת היסטוריה!

במקרו – אני מחכה ומצפה לעלייתו של האתר לאוויר. הצגת הבגדים, הטקסטילים והאביזרים המדהימים שיש כאן יעזרו באיסוף עתידי של אובייקטים נוספים. כל פריט שמגיע לארכיון מכיל מצד אחד זיכרונות אישיים של הלובש או הלובשת, ומצד שני זיכרונות חברתיים-תרבותיים של נורמות תקופתיות. מרתק לאסוף את הסיפורים למארג היסטורי תלת מימדי.

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden