איינדהובן 2016: שניר גדסי
שניר גדסי
בוגר התואר הראשון במסלול Man and Activity באקדמיה לעיצוב של איינדהובן. בן 31, במקור מפרדס חנה, מתגורר באיינדהובן, הולנד. לפני שעבר להולנד עבד בישראל כמטפל בילדים במשרה מלאה ועסק במוסיקה בתור זמר ויוצר מוסיקלי.
www.snir-gedasi.com
פרויקט הגמר: Safe Ground
הפרויקט התחיל בבסיס הטבעי והאבסורדי בחייו של כל ילד ישראלי ושל ילדים הגרים באיזורי מלחמה כאלו ואחרים. המצב הבטחוני הופך בצורה אבסורדית להרגל ולחלק בלתי נפרד מחיינו, כך שלרוב אנו יוצרים זיכרון מאוד קצר בנוגע לנושאים אלו על מנת להמשיך את חיי היום-יום בצורה רגועה יותר מבחינה נפשית.
צפיתי בחדשות בהולנד והייתה כתבה על מחנות פליטים. היו שם שני ילדים משחקים בבוץ עם כדור מאולתר מחולצות ישנות, וזה זעזע אותי שוב להבין שבכל כך הרבה מקומות בעולם ילדים – שהם קבוצת היעד הכי פגיעה במצבים אלו – חווים את אותו החסך במצרך הכל כך בסיסי הזה, שהוא החופש להיות ילד. התחלתי לחקור נתונים וסטטיסטיקות והבנתי שבין הצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם ככלל, ואצל ילדים בפרט, ישנם הדברים היותר מדוברים ומטופלים על ידי ארגונים כמו יוניצ״ף, הצלב האדום ואחרים, שהם מזון, מים נקיים ומקום ראוי לישון בו. אבל אחד הצרכים החשובים ביותר להתפתחותם של ילדים הוא החופש לחקור ולשחק, ובכך לפתח את הכישורים הבסיסיים שלהם כמו קואורדינציה, שיווי משקל, התמודדות עם פחדים וכו׳.
באיזורי מלחמה ילדים נאלצים לשהות במקלטים ממוגנים תת-קרקעיים למשך שעות ולפעמים במשך ימים שלמים. החופש נגזל מהם ואיתו היכולת לחקור לללמוד ולהתפתח מבחינה מנטאלית ופיזית. התחלתי לחפש דרך שבה אוכל לשלב את הביטחון הנפשי והפיזי של הילדים באיזורי המלחמה.
בהשראת צינורות הבטון המשמשים כתחליף למקלטים במקומות שבהם אין מקלט תת-קרקעי, עיצבתי גן שעשועים שהוא גם מקלט מודולרי. המקלט עשוי מבטון מזויין, עובי הקיר הוא כ-25 ס״מ והצורה העגולה שלו היא בין הקונסטרוקציות החזקות שקיימות. המודולריות של המקלט מספקת חופש בבחירת הגודל והכמות הרצויים, תלוי בתקציב ובמיקום המקלט. כל האלמנטים מתחברים בעזרת אלמנט ״לגו״ שמחזק את כולם כגורם אחד וכתוצאה מכך הרצפה נעשית אחידה ובטוחה למעבר.
הכניסות למקלט הן משני הכיוונים על מנת לקצר את זמן הריצה לתוך המקלט בשעת הצורך. אלמנט זה גם חוסם את גל ההלם שנוצר בעקבות נפילת הטילים מלהיכנס לתוך המקלט ובכך מגן על כל מי שנמצא בתוכו. במרכז הגג של כל מודול ממוקם מקור תאורה שנוצר בהשראת ״Bottle light״, צינור שקוף שדרכו אור השמש חודר למקלט ומספק תאורה בשעות היום. מעל כל צינור ישנו פאנל סולארי שנטען על ידי אנרגיית השמש ובשעות הלילה נדלקת תאורה מלאכותית. כל המתקנים עשויים גם הם מבטון ואף חלקם אפילו מאותה התבנית שממנה נוצר המודול המרכזי של המקלט על מנת ליצור מעבר פחות חד מהחוץ אל תוך המקלט, מה גם שבטון הוא חומר עמיד במבחן הזמן ומזג האוויר.
לצערי אין ביכולתי למצוא פתרון חד משמעי למלחמות, אך אם אוכל ולו לכמה רגעים להקל על מצבם הנפשי והפיזי של ילדים ברחבי העולם החווים את החוויות הנוראיות האלו אני מרגיש שעשיתי את חלקי. השלב הבא הוא ליצור קשר עם NGO’S שיסבסדו את השלבים הראשוניים של הפרוייקט, שהם יצירת התבניות, ושליחתן לארץ שבה הכל ייוצר במפעלים מקומיים, ובכך גם הם יוכלו לקחת חלק בעתיד ילדיהם ובעתידם שלהם.

Fine Line
פרויקט נוסף מהלימודים: Fine Line
סיכה דקורטיבית ופונקציונלית המשמשת לפתיחה ולסגירה של כפתורים לאנשים בעלי בעיה ביכולות מוטורית עדינות. הסיכה נועדה להחליף את הכלים הגסים וחסרי הטעם שקיימים לבעיה, לתת יחס הולם יותר לאותם האנשים ולטשטש את הגבול בין פונקציונליות לאסטתיקה מבחינה ויזואלית וחומרית.
למה איינדהובן?
הסיבה הראשונה היא הרצון ללכת בעקבות הלב ובעקבות האהבה. לאחר כארבע שנים של טיול על ציר ישראל-הולנד הגעתי דרך חברים מאיינדהובן לגלות את עולם העיצוב ואת קיומה של האקדמיה. בעקבות יום פתוח החלטתי להכין תיק עבודות שעשיתי בישראל בסטודיו 6B שבתל אביב ומשם הגעתי למבחני הקבלה באיינדהובן.
תכניות לעתיד
שאיפתי העיקרית היא לחפש את המשקיעים הראשונים בפרויקט הגמר בתקווה שיראו לנכון להשקיע בו ולבצעו בפועל. אני מקווה מאוד למצוא עבודה בחברה שעוסקת בנושאים חברתיים ובעלי משמעות לקבוצות יעד פגיעות וחלשות, וכאלו שכל שינוי קטן באורח חייהם יכול להוות נקודת מפנה משמעותית וחיובית לטווח רחוק.



















