כל מה שחשוב ויפה
מיכל לויט

קתדרלה על הקיר האחורי

ציוריה של מיכל לויט מתכתבים עם המורשת האדריכלית של אביה, יעקב רכטר, בתערוכת קירות אמן במקום לאמנות בקריית המלאכה. דניאל פלדהקר משלבת רקמה בפיסול בפרספקס מואר, אצ׳י ורנר נירי מציעה התייחס לאמנות קצת יותר בהומור
דניאל פלדהקר

דניאל פלדהקר

מיכל לויט מתבוננת בבית סוכנות בודד בגבעת חביבה ומציירת את חזיתו מאותה זווית בדיוק בשעות שונות לאורך היממה. 21 דיוקנאות של הבית הזה, שבכל אחד מהם מיוצגת שעה אחרת ביום, מוצגים בתערוכה במקום לאמנות בקריית המלאכה. הם סדורים בשלוש שורות וערוכים כגריד, דומים כל כך עד שהעין מבקשת לשחק ״מצא את ההבדלים״ – כאן חשוך וכאן מעונן; כאן שעת בין ערביים והבית טובל באור ורוד-תכלכל כחלום; כאן מוטל עליו כתם צל שחור ההולך ומתרחב עד שהוא בולע את הקיר כולו. ובאחת התמונות, בשעה משוערת של לפנות בוקר, נראית לפתע דמות בחלון.

בעבודה שהיא מכתירה בשם ״הקתדרלה שלי״ מתכתבת לויט עם אביה, האדריכל הנודע יעקב רכטר, אחד מגדולי המשפיעים על בניין הארץ ותכנון בתיה. היא עושה זאת ממקום צנוע, בפריימים קטני מידות, שאין להשוותם לתוכנית אדריכלית או לבית בנוי. אך כשהיא מציירת ביד בוטחת את הנוף הלא-רומנטי של בית קטן, חסר הוד, היא מעידה על חשיבות הפרטים הקטנים. הבית הזה הוא אולי דגם-יסוד להתיישבות ואולי גדם שלה. הציור הריאליסטי הקלאסי, ציור שמן שנעשה מהתבוננות, מקבל תפנית אישית, כמו-אימפרסיוניסטית, באמצעות הפריזמה של שעות היום השונות.

נינו הרמן

נינו הרמן

מיקומם של ריבועי הציור האחידים, הקטנים, על הקיר האחורי של הגלריה מושך ומקרין סדר ארכיטקטוני על החלל. מרחוק הם נראים כקוביות משחק, מקרוב מתגלה תוכנם הסדרתי. במציאות של אמצעי שכפול ושיעתוק טכנולוגיים, יש משהו אנכרוניסטי בציור החוזר לאותה נקודת תצפית שוב ושוב. משהו המצהיר על קיומו מחוץ לזמן, מחוץ לשטף היומיום ולזרם המרכזי. תובע לעצמו עצמאות וזכות קיום, לוקח אוויר.

עבודתה של לויט היא חלק מתערוכת תשעה קירות אמן שאצרה דליה דנון. משני צדדיה של העבודה של לויט מוצגים צילומים של נינו הרמן, שצולמו רובם ככולם מבעד לגשם, מבעד לחלונות מרובבי טיפות, מבעד לשכבות של לחלוחית. בין נושאיהם צצה ועולה דמותו של בית קטן, כמעט בן דמותו של הבית שמציירת לויט, הנראה חלוש ונטוש בצילום. דנון משתמשת במיקום העבודות ליצירת הקשרים ויחסים בין האמנים המציגים – אתגר לא פשוט בתערוכת קירות אמן שאין בה נושא מאגד.

דניאל פלדהקר

דניאל פלדהקר

כך גם בחלל השני של הגלריה, מוצגות עבודות המופשט הגאומטרי של דניאל פלדהקר, ציורים על פרספקס וגופים פיסוליים מוארים, לצד המופשט האורבני של זיוה כספי. פלדהקר בוחרת בחומר הקר, הפלסטי והלא קונבנציונלי, כמצע לציור שנעשה כאילו בחטף, במשיחות מכחול ונזילות צבע, בצבעוניות ראשונית. צבעי יסוד ורישומי טוש מהירים, שהרחקתם מהקיר על גבי פרספקס שקוף מייצרת להם השתקפות ותמונת עומק, העומדת בניגוד חד לשטחיות החומר. בפיסול שלה היא משלבת רקמה תלת ממדית, ולוכדת חוט ניילון צבעוני בין דפנות הקובייה והמשולש המואר שהיא מציבה – כציטוט מעבודות תאורה פופ-ארטיות. כספי, לעומתה, מדוייקת מאוד. לוכדת מראות נוף עירוניים, בניינים, כבישים, עמודים וגשרים, והופכת אותם ליחידות בניין בעלות מקצב וצבע בקומפוזיציה על הבד. הנוף מתרחק מתמונת המקור והופך לאיור דו ממדי, שמכניס סדר ואסתטיקה ברעש החזותי האורבני. שקט מסוג אחר יוצרת אורה בריל בקיר סמוך, בציור מופשט שהצבעוניות שלו כאילו נולדה מציוריו של משה קופפרמן, אך טביעת האצבע שלה מוצאת את מקומה בין אותם סגול וירוק אפרוריים.

אורה בריל

אורה בריל

בקיר החיצוני של הגלריה מובילה אצ׳י ורנר נירי שיירת נמלים ענקיות, שפוסלו בחומר מוקצף מוקשה, והן מלוות את הכניסה לגלריה בהערת אגב הומוריסטית, שמורידה טון או שניים מכובד הראש המצופה מהצפייה באמנות. קירות אמן הם מעין תערוכות יחיד קטנות. לחלק מהאמנים הם משמשים הכנה לתערוכות עתידיות גדולות יותר או יציאה רגעית מהסטודיו, לבחון את עבודותיהם מול עין האוצרת והקהל.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. לינה

    תערוכה מעולה.
    הציורים של מיכל לויט מותירים רושם עמוק. שווה להגיע

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden