כל מה שחשוב ויפה
ענת ורשבסקי, A Day Alone

ללא מילים: ענת ורשבסקי ביריד הספרים בבולוניה

בשנה לאחר שנולד בנה, ענת ורשבסקי עבדה כמאיירת פרילאנס, אבל הרגישה צורך ליצור גם משהו בשביל עצמה. היא כתבה בגוגל ״book contest״ והגיעה לתחרות ״ספרים שקטים״, המציגים סיפורים מאוירים מקוריים ללא מילים. בחודש שעבר הספר שכתבה ואיירה הוצג ביריד הספרים בבולוניה, ביחד עם שבעת הפיינליסטים האחרים בתחרות

Yuval:

בוקר טוב ענת, מה שלומך?

Anat:

אחלה, ואתה?

Yuval:

לא רע בכלל! אני מניח שאת קצת במתח לגבי התוצאות של התחרות…

Anat:

קצת במתח כן, אבל בעיקר סקרנית

Yuval:

ספרי קצת על התחרות, איך הגעת אליה, מה היא כוללת

Anat:

הייתי בתקופה קצת תלושה, אחרי כמעט שנה בבית עם אליה, הבן שלי שנולד, וממש רציתי כבר לעשות דברים. עשיתי קצת פרילנס פה ושם אבל הרגשתי צורך ממש ליצור משהו בשביל עצמי, וחיפשתי משהו חיצוני שיעורר אותי. לתחרות הגעתי הכי במקרה ובצורה קצת בסיסית: כתבתי book contest בגוגל, ואתר התחרות מיד עלה. זו תחרות של איור ויצירת ספר ללא מילים לפי פורמט גדול ונתון, שמארגנת הוצאת ספרים איטלקית ממילאנו בשם Carthusia Editore. זה היה נראה לי ממש מתאים, חופש יצירתי, אין טקסט, מספיק חוקים אבל הרבה מקום להמצאות

Yuval:

מה היו החוקים?

Anat:

קודם כל החוק הראשון הוא שזה יהיה סיפור מקורי, שלא פורסם או יצא לאור בעבר. כל יוצר ממציא את הסיפור שהוא רוצה. אפשר היה לעבוד יחד עם סופר או יוצר נוסף, אני בחרתי להמציא לבד סיפור; חשבתי שזה יהיה קל… החוקים היו מידות הספר, מספר הכפולות, איסור על שימוש במילים, ועוד כל מני דברים כאלו. ושזה לא יהיה כמו ספר צביעה או ״איפה אפי״, אלא ממש סיפור עם עלילה. קוראים לזה silent book contest

Yuval:

והיה לך כבר סיפור בראש? או שהתחלת מחדש?

Anat:

ממש לא היה לי סיפור. האמת, המוח שלי ממש לא עובד בצורה של סיפורים. רק כשהתחלתי לעבוד על הספר הבנתי עד כמה קשה לי להמציא סיפור. רעיונות חזותיים באו לי די בקלות אבל לחבר מהם סיפור שיהיה מעניין, מקורי, הגיוני ושיצליח להיות תקשורתי זה ממש לא מובן מאליו. תך כדי איור הכפולה האחרונה, יומיים לפני הדדליין, עוד הוספתי ושיניתי את הסיפור

Yuval:

אז מאיפה מתחילים?

Anat:

ממש הסתבכתי עם עצמי, עשיתי מלא כיוונים, ניסיתי לדבר עם חברים ומשפחה שיעזרו לי, חשבתי שזה פשוט ינחת עלי פתאום כמו התגלות, אבל זה לא קרה. החלטתי להתייעץ עם מרב סלומון, זו היתה החלטה מצויינת. זה לא שהיא פתרה לי את עניין העלילה, אבל היא ממש עודדה אותי ללכת על זה ולהתייחס לזה בשיא הרצינות. היא אמרה לי משהו שממש עזר לי: אם שואלים אותך מה את עושה בימים אלו – שאלה שאכן היו שואלים וממש הכניסה אותי לסטרס – תעני: אני עובדת על ספר ילדים! כלומר, לעשות את זה ולהיות גאה בזה ולא להתנצל

Yuval:

באמת עצה מצויינת

Anat:

אבל עדיין היתה לי הבעיה של מה לעזאזל הסיפור הזה. מה אני רוצה להגיד??? והגעתי למסקנה שאין לי מה להגיד. אז ציירתי ציור של ילדה שיושבת בבית ולא מצליחה לצייר, הכי ארס פואטי, ומשם זה התפתח. עם כמה שזה קלישאתי, הייתי צריכה לספר על עצמי ומתוך מקום של הזדהות עם איזה עצב ובדידות שלי

Yuval:

על מה הסיפור אם כך?

Anat:

על ילדה שגרה בבית בודד בשומקום. בבית שלה היא כביכול לבד אבל לכל החפצים יש חיים ופרצופים, וכמובן שיש חתול. היא מתוסכלת ועצובה, ופשוט מתחילה לבכות. היא מחליטה לוותר וללכת לישון, ואז מתחילים לקרות דברים פנטסטיים: הדמעות הופכות לבריכה, היא קופצת פנימה לעולם של חלומות, פוגשת שם חברים משונים, דברים מצחיקים ומפחידים. בסוף היא כמובן חוזרת אבל זה יותר ניתן לפרשנות. וכל הזמן יש כמה התרחשויות במקביל, דברים משונים שקורים מסביבה שאולי משקפים קצת את העולם הפנימי שלה.

Yuval:

את יכולה לספר קצת על התהליך מבחינת איור, בחירת קו, פלטת צבעים וכן הלאה?

Anat:

את הקו עשיתי עם עפרון הכי פשוט. זה נתן לי חופש להיות יותר אקספרסיבית ופחות מחושבת. את הצבעים הוספתי בפוטושופ. רציתי צבעים חזקים ובסיסיים: ירוק, צהוב, אדום. בסוף הוספתי עוד כמה אבל האווירה היא של צבעים די מצומצמים. אין טקסטורות מלבד אלו של העפרון, שגם אותו הפכתי לגוון אחד של כמעט שחור. אני תמיד מציירת על דף וזאת הייתה פעם ראשונה שצבעתי במחשב. זה היה כיף.

היו כפולות שממש נאבקתי עד שהייתי מרוצה, בעיקר אלו שעשיתי בהתחלה. לעומת זאת, לקראת הסוף של העבודה, עשיתי שינויים ואיירתי את הכפולה של הילדה שנכנסת לפה של הבניין. זו כפולה שעשיתי בשעה בלבד ואותה אני ממש אוהבת. ויש את הכפולה עם המלא מלא דמויות שעשיתי כי רציתי לעשות כפולה ממש עמוסה. היא הייתה תקועה ולא ממש התחברה לסיפור עד שהוספתי את הכפולה הקודמת. אז חלק מהכפולות הן הבסיס לסיפור שסביבן בניתי את העלילה, יצרתי מצבים וסיטואציות לא קשורות ואז הייתי צריכה להמציא איך הן מתחברות

Yuval:

ואיך היה בבולוניה?

Anat:

חודש לפני היריד בבולוניה בישרו לי שאני פיינליסטית בתחרות יחד עם עוד שבעה מאיירים נוספים, ושיציגו את הספרים שלנו בתערוכה בתוך יריד הספרים בבולוניה. זה היה מאוד משמח וקניתי כרטיס טיסה. לא היה לי באמת מושג עד כמה היריד הזה ענק וכמה אנשים באים לדבר הזה. התערוכה שלנו היתה ממש מושקעת ויפה אבל זה הרגיש כמו פיפס קטן בתוך מליון דוכנים של הוצאות ספרים ומדינות שונות. אולי בעצם ככה אני הרגשתי

Yuval:

מה את יכולה לספר על שבעת הפיינליסטים האחרים? מה משותף בינכם ומה שונה, מבחינת תוכן הסיפור, הקו האיורי?

Anat:

כל אחד ממש ממש שונה. יש כאלה שמאוד אהבתי, במיוחד אחרי שפגשתי את היוצרים. כמובן שזה גם עניין של טעם, אבל אפשר לראות שם שמונה ספרים שונים בתכלית (אפשר לראות דוגמאות מכל הספרים באתר התחרות). משהו חשוב שלמדתי ושהשופטים שמים עליו דגש בתחרות הוא היכולת לספר סיפור, ושהאיור או וירטואוזיות לא יבואו על חשבונו. כי איור יפה זה אחלה, אבל בלי שיהיה מאחוריו כוונה או איזשהו נרטיב (לא חייב להיות לינארי או הגיוני) זה קצת חלול.

וזה במיוחד חשוב כשאין טקסט ושהאיורים בלבד מספרים את הסיפור, ככה שאפשר לקרוא אותו בכל מקום בעולם

Yuval:

וממה שהספקת לראות ביריד עצמו, מה את זוכרת במיוחד? דברים חדשים? יוצאי דופן? משהו שחזר בכל מקום?

Anat:

יש שם הכל מהכל ובכמויות! מרוב ספרים קצת התחרפנתי ולא ממש הצלחתי להתרכז במשהו ספציפי. זה הרגיש בעיקר שזה תחום ממש ממש מפותח בעולם ושיש מקום לסגנונות ממש שונים ולרעיונות חדשים. יש הוצאות יותר צעירות שאפשר לראות שם ״את מה שהולך היום אצל הצעירים״, יש איורים יותר קלאסיים, קומיקס, הכל הכל והמון

Yuval:

יפה! אז מה על הפרק? יכולה לספר לנו על איזה פרויקט עתידי מסקרן?‎

Anat:

מאז שסיימתי לעבוד על הספר אני די עסוקה, עשיתי פרויקטים של מיתוג, איור לבולים, לעיתונות ועוד כל מני, ועכשיו עובדת על משהו גדול שעליו אפרט בהמשך בעזרתה של השם

Yuval:

איזה בולים?

Anat:

בולים לשירות הבולאי, פרויקט מדליק שעשיתי יחד עם ברוך נאה שאצלו עבדתי לפני שיצאתי לחופשת לידה. הנושא הוא שירי אהבה ויש 12 כאלו! לדעתי זה עוד לא פורסם

Yuval:

אז נמתין בסבלנות. ועכשיו מה? מחכים? מה הפרס בכלל?‎

Anat:

הספר שיזכה ייצא לאור וכמובן כסף. כמובן שאם לא אזכה אתאכזב, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה וממה שזה הביא לי. זה קידם אותי מאוד אישית ומקצועית וגם הרווחתי כמה פרויקטים בזכות זה. אני ממליצה לכל מי שתקוע ולא מאמין בעצמו לעשות פרויקט ולא לפחד מכישלון‎

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. רותם לוי

    אלופה. בהחלט מעוררת השראה!

  2. אריאל

    מדהימה כישרון ענק

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden