כל מה שחשוב ויפה

בן גוריון שוב מתהפך

אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות כמעצב זה לעצב עטיפות לספרים. כשאני בחו"ל אני יכול לבלות שעות בחנויות ספרים ורק להסתכל על העטיפות. גם בארץ אני אוהב להכנס לחנויות ספרים, להתעדכן אילו ספרים חדשים יצאו, לראות מה כדאי לקרוא ובאותה הזדמנות להציץ בעטיפות. אחת העטיפות שמשכו את תשומת לבי בזמן האחרון היא עטיפת "המרפסת", ספרו החדש של אבשלום קווה שיצא בהוצאת עם עובד בספריה לעם. את העטיפה עיצב המעצב הקבוע של הסדרה יהודה דרי; על גב העטיפה מופיע צילום שצילם פאול גודמן שבו מופיע בן גוריון בעמידת ראש על חוף הים. בתחילה לא שמתי לב שיש בו משהו מיוחד; רק במבט שני שמתי לב שהצילום הפוך. מיד הפכתי את העטיפה שוב ושוב על מנת לבחון את הצילום המקורי וניסיתי לחשוב מדוע בוצעה המניפולציה (הפשוטה) הזו. יש בה משהו שמשנה סדרי עולם וגם כך יש בעמידת ראש משהו קנטרני, לא טבעי, במיוחד שהיא מבוצעת ע"י ראש הממשלה (נסו לדמיין את אריק שרון בעמידת ראש). היפוך התמונה רק מסבך עוד יותר את העלילה: פתאום הים והשמיים נמצאים למטה ואילו החול והחוף למעלה, וזה שעומד על ראשו נראה פתאום מגוחך. מיותר לציין שמייד קיבלתי חשק לקרוא את הספר כדי לתהות עוד יותר על הבחירה הלא שגרתית הזו.

kave2a

באותו הקשר ומזווית אחרת – כמה פעמים יצא לכם לקנות ספר רק בגלל שהעטיפה מצאה חן בעיניכם, רק בגלל שנוצר איזה קליק ביניכם לבין העטיפה. ברור שגם תקציר העלילה שמופיע על הגב משפיע על ההחלטה אם לקנות את הספר או להשאיר אותו בחנות, אבל הדבר הראשון שמשפיע עלינו באופן מיידי הוא העטיפה. כמו כל מוצר צריכה, העיניים מרפרפות על המדף, כל ספר מקבל תשומת לב של שניות ספורות, ובסופו של דבר היד נשלחת ומרימה את אותו בר המזל איתו נוצר הקליק. ממש כמו בפיק אפ בר, שבו העיניים מרפרפות עד שהן נתקלות במבט שגורם לך להתעכב עליו עוד כמה שניות. לי באופן אישי אין עניין בספרים (כמו גם באנשים) שכבר מהמבט הראשון אני יכול לדעת מה יקרה איתם בסוף. לדעתי עטיפה טובה אינה נמדדת ביכולתה למסור מידע על העלילה. חשובה יותר התחושה שהעטיפה מייצרת אצל הקורא הפוטנציאלי באמצעות בחירה מעניינת של אימ'ג, יצירת מתח בין שם הספר לאותו אימג', ובאופן בו כתוב שם הספר מבחינת סוג פונט, גודל, צבע. לא תמיד כל האלמנטים חשובים באותה מידה, אולם בסופו של דבר לכולם תפקיד ביצירת תחושה מפתה.

הערה אחרונה – כמה ימים לאחר שהבחנתי בספר הסתבר לי שלא הייתי היחיד שהשתעשע בהיפוך. כשעברתי במקרה במסדרונות החוג לספרות באוניברסיטה העברית בירושלים ליד חדרו של משה רון, אחד מעורכי הסדרה שמלמד שם, הבחנתי בתדפיס התלוי על הדלת של שלוש סקיצות לעטיפה, כאשר בכל סקיצה הצילום מונח אחרת. מן הסתם גם בהוצאה התלבטו בשאלה איזו גרסה עדיפה. אני שמח שדווקא הבחירה הפחות קונבנציונלית התקבלה, ומה שנשאר עכשיו זה פשוט לקרוא את הספר.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

8 תגובות על הכתבה

  1. אלכסנדר

    ברוך הבא. גם בעיני העטיפה של "המרפסת" מוצלחת מאוד. ההיפוך אמנם פשוט, אבל מבריק.

  2. סֵג

    היי, ברוך הבא. סחטיין על הרשימה. טוב לראות מעצב כאן!
    אני אישית הייתי מת לעצב ספר, ולא רק את הכריכה, אלא את הכל.
    אני גם ממש אוהב את העטיפות של טרילוגיית 'חומריו האפלים', אני חושב שזה מהעטיפות הטובות (וגם עבודה על עיצוב פנים הספר וטיפוגרפיה מרשימה) שראיתי בשנים האחרונות בארץ. אני מתפעל מזה כל הזמן מחדש. תבדוק את זה, מומלץ.

  3. יובל סער

    ובקשר לחומרים האפלים – אבדוק בפעם הבאה כשאהיה בחנות ספרים

  4. איה

    אהבתי את ההיפוך!!

    (…..נחמד לקרוא מישהו שמדבר בשפה שלי)

    בהצלחה!

  5. מאייר

    יהודה דרי ממשיך נאמנה את המסורת של "עם עובד" ביצירת חיבור בין יצירות אמנות חזותית לבין ספרות.
    יכול להיות שזה קנטרני מצידי להדביק דווקא בפורום הזה את ההערה הזו, אבל אני ממש לא אוהב את הרקע הבהיר של הספרים. לדעתי האפקט הזה מוזיל את כריכות הסדרה ונותן להם "טעם לוואי" לא רצוי.

  6. מיכל

    מצטרפת לאיחולי הברוך הבא, ובאמת כיף לראות פה מעצב.
    קראתי בעיון את מה שכתבת פה ונשארתי עם תהיות רבות לגבי מה אמרת בעצם.
    ההיפוך של הצילום והבחירה בו באופן כללי נבחנת גם במעמד התצוגה בחנות (אוקי, יצרה סקרנות, מגניב) וגם במעמד של איזושהי תקשורת עם התוכן של הספר מן הסתם. ואתה עוד לא קראת אותו, אז על סמך מה הביקורת על העיצוב? איך נדע אם ההיפוך חכם או סתם גימיק? לפי מספר האנשים שקנו את הספר כי זה עצר אותם?

  7. יובל סער

    לגבי הסדרה אני חושב שמאייר צודק וגם התייחסתי לזה ברשימה שהעליתי היום.
    ולגבייך מיכל – קודם כל תודה על האיחולים. בקרש להיפוך – אני חושב שאפשר להתייחס לעיצוב בשתי רמות: האחת, האם הוא מתאים למוצר; השנייה – האם הוא מושך עין ותשומת לב. ברור שכדאי שהוא יהיה גם וגם אבל עד שאקרא את הספר לא אדע להגיד מה דעתי בנושא ההתאמה

  8. שני שטיינברג

    עבדתי פעם בחנות ספרים, ואחת המוכרות די ותיקה שהצליחה ליצור לעצמה שם, הודתה בפני שהיא אוהבת להמליץ על ספרים עם עטיפות יפות.

    היא הייתה אומרת שזה במיוחד חשוב למתנות.

    אני כמובן לא נהגתי כך, אבל אני זוכרת שיצא לי לפסול את רודף העפיפונים בגלל העטיפה, למזלי מישהו המליץ לי לקרוא אותו, וככה נמנעתי משגיאה גדולה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden