כל מה שחשוב ויפה
רונה זינגר ונגה שמשון. צילום: איה וינד מילר

״דימוי״ בבית בנימיני

פורטפוליו Promotion: הדואליות של חפצים בין מציאות לדימוי, הפערים ביניהם ומערכת היחסים בין הייצוג למקור נבחנים בתערוכה ״דימוי״ בבית בנימיני בתל אביב. 

אוצרים: שירה קרת ואיתי לניאדו

קיים פער ברור בין חפץ לדימוי, אומרים שירה קרת ואיתי לניאדו, אוצרי התערוכה ״דימוי״, שנפתחה בשבוע שעבר בבית בנימיני בתל אביב. בפשט, לחפץ נפח והדימוי שטוח, החפץ יחידני והדימוי בר שכפול, החפץ מקור והדימוי ייצוג. עם התקדמות הטכנולוגיה התרחב עולמנו החזותי באמצעות מסכי המחשב, הטלפון והרשתות החברתיות. דרך פורמטים מלבניים ושטוחים נגלל לנו שפע אין־סופי של דימויים שאת רוב החפצים שהם מייצגים לא נפגוש במציאות.



תפקידו ההיסטורי של הדימוי לשרת את האובייקט, לשמש זיכרון ונקודת יחוס ויזואלית לעצם הקיים בעולם האמיתי. הנצחת החפץ בדימוי מאפשרת שימוש במדיומים דיגיטליים לצורכי שיווק, מכירה, הצגה וכו׳. פלטפורמות רכישה דיגיטליות שבהן נעשית העסקה מול דימוי של המוצר מהוות איום משמעותי על קיומן של חנויות פיזיות, שבהן ממתינים חפצים פיזיים לרוכש פוטנציאלי.

עדן אוחנא. צילום: דניאל זקונט

מאיה בן דוד (צילום: מ״ל)

הדימוי הדיגיטלי לא כבול עוד לפילם הנחשף לאור, הוא לא נטבל בחומר כימי ומתקבע על נייר כרומו. דימוי דיגיטלי הוא מערך של פיקסלים שבגמישות רבה יכולים לזוז ולהשתנות. ועם זאת אותו דימוי נהנה מתחושת מהימנות משום תפקידו ההיסטורי. 

בתערוכה זו אנו מעוניינים לבחון את הדואליות של חפצים בין מציאות לדימוי, מה הפערים ומה היא מערכת היחסים בין הייצוג למקור?

משתתפים: סטודיו Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, אדוה קרמר, אוהד זלוטניק, גל בולקא ועידן נויברג, טל ארז, מאיה בן־דוד, נגה שמשון ורונה זינגר, עדי זפרן ויסלר, עדי ניסני, עדן אוחנה, רון יוסף ובועז מנדל.

טל ארז. צילום: איה וינד מילר

אדוה קרמר. צילום: איה וינד מילר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden