כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים ב־28 בינואר 2018 - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עבודות של דנה לוי (מימין) ומחמוד קייס מתוך התערוכה ״ערבסק עכשווי״. צילומים: שי הלוי

הכוח להתפשט לאין־סוף: ערבסק עכשווי במוזיאון לאמנות האיסלאם

פורטפוליו Promotion: העבודות בתערוכה ״ערבסק עכשווי״, שתיפתח ביום חמישי במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, רותמות מוטיבים של הערבסק, העיטור המסורתי של מבנים וכתובים בתרבות האסלאם, לטובת אמירות אסתטיות, פורמליסטיות, מגדריות, ביוגרפיות ופוליטיות. אוצרת התערוכה, תמר גיספאן־גרינברג, מתחקה אחר מופעיו המגוונים של ״האורנמנט המדהים הזה״ באמנות עכשווית

אמנות העיטור המוסלמי הידועה בשם ערבסק עומדת במרכזה של ״ערבסק עכשווי״, תערוכה חדשה שתיפתח ביום חמישי (18.1) במוזיאון לאמנות האסלאם. האוצרת תמר גיספאן־גרינברג, מבקשת לבחון כיצד אמנים מקומיים, פלסטינים וישראלים, מאמצים מוטיבים שונים שקשורים לערבסק ומשלבים אותם בעבודותיהם, תוך שהם יוצקים בו תכנים ביוגרפיים, פוליטיים ומגדריים.

העבודות, שרובן נוצרו במיוחד בעבור התערוכה, מצביעות על שתי גישות שונות של האמנים לערבסק: רוב האמנים הישראלים מתייחסים אל צורתו של הערבסק והאסתטיקה שלו, כמה מהם מציעים לו חלופה ואחרים יוצרים לו הקבלות פנים־תרבותיות ובין־תרבותיות. לעומתם, האמנים הפלסטינים מזהים את הערבסק עם תרבות האסלאם השמרנית, רואים בו סמן של הסמכות הפטריארכלית שבבסיסה ורותמים אותו ביתר חופשיות למטרות מחאה חברתית, מגדרית ופוליטית או לתיאור עוולות.

רימה ארסלנוב (מאחור), מחמוד קייס ויואב רבן (על הרצפה)

תמר גיספאן־גרינברג. צילום: שי הלוי

Yuval:

הי תמר, בוקר טוב. מה שלומך? מתרגשת לקראת הפתיחה?

Tamar:

בוקר אור! כן מתרגשת מאוד. זו הפעם הראשונה שאני אוצרת תערוכה מוזיאלית בקנה מידה כזה

Yuval:

איזה תערוכות אצרת עד היום?

Tamar:

אצרתי מספר תערוכות יחיד בבית האמנים, ירושלים. הייתי אוצרת מלווה של אגריפס 12, שם אצרתי מספר תערוכות יחיד ותערוכה קבוצתית לציון עשור לגלריה השיתופית. אצרתי את התערוכה ״צומח דומם״ בת(א)עשייה סדנאות האמנים בתלפיות, במסגרת פרס אוצר ירושלמי שהם העניקו, ובשנתיים האחרונות אצרתי מספר רב של תערוכת בגלריה החדשה של סדנאות האמנים טדי, מתחם שאותו אני מנהלת. התערוכה הנוכחית שמוצגת שם ושאצרתי, ״אקראיות מכוונת״, תינעל בסוף השבוע הקרוב

Yuval:

ומאיפה הגיע הרעיון לתערוכת הערבסק העכשווי?

Tamar:

הרעיון עלה בראשי כבר לפני למעלה משלוש שנים, בעקבות מספר עבודות אמנות שנתקלתי בהן והצטברו למקבץ מעניין שסייע לי לנסח את נושא התערוכה. אני מאוד אוהבת אורנמנטיקה (על אף שהגישה האוצרותית שלי מינימליסטית), והתערוכה מתמקדת במוטיבים המאפיינים את הערבסק המסורתי, עיטור שכיח בתרבות האסלאם, ובוחנת באילו אופנים המוטיבים הללו באים לידי ביטוי באמנות העכשווית, ביצירות אמנות של אמנים מקומיים, פלסטינים וישראלים. אני חושבת שהנקודה המרתקת היא החיבור בין המסורתי לעכשווי

Yuval:

אני יכול להניח שיש הבדל במוטיבציה של השימוש באלמנט בין אמנים פלסטינים לאמנים ישראלים?

Tamar:

ממה שהבחנתי – ומדובר כמובן בהבחנה גסה שכוללת יוצאי דופן – נדמה כי האמנים הישראלים מתייחסים ועוסקים באורנמנט ביצירתם מנקודת מבט חיצונית תיירותית, ובוחנים בעיקר את הצד הצורני והמרתק של האורנמנט, ואילו הפלסטינים – בנוסף להתפעמות מהאורנמנט המורכב – מרגישים נוח להיעזר במוטיבים המאפיינים אותו לשרת אמירות פוליטיות, מגדריות ועוד…

Yuval:

את יכולה לתת לזה דוגמאות מהתערוכה?

Tamar:

עבודת הוידאו־סאונד של האמן דור זליכה לוי מבקשת לייצר חוויה מקבילה לזו שהוא חווה בארמון בדרום ספרד, שהיה מעוטר בערבסק. תחושת האין־סוף של האורנמנט עודדה אותו לנסות ולתרגם את אותה התחושה בעבודה ״לולאות״ שיצר במיוחד עבור התערוכה. רובא סלאמה, לעומתו, משתמשת בקליגרפיה המשולבת באורנמנט כדי למחות על היחס המשפיל והפוגעני שהיא חווה כאישה ברחוב הערבי. גם זו עבודה נוספת שנוצרה במיוחד בעבור התערוכה

רובא סלאמה

איה בן רון

Yuval:

בדרך כלל אני לא בודק בתערוכות מה המוצא של האמנים, ומה הדת שלהם, אבל בתערוכות כמו אלו זה מתבקש – כמו גם בתערוכה חילוף חומרים, שאצרתי אני בחלל סמוך במוזיאון האסלאם – ואני תוהה במקרה של ערבסק עכשווי, האם העיסוק של אמנים יהודים בערבסק הוא עניין של יוצרים שמוצאם מעדות המזרח? האם יש פה איזו חזרה למסורת או מנהגים של פעם?

Tamar:

שאלה מעניינת. באופן אישי לי יש שורשים מזרחיים, אבל קשה לי להגיד אם הנטייה שלי לנושא נובעת משורשים אלו. אני כן חושבת שלפחות בשניים מהמקרים בתערוכה הביוגרפיה משפיעה על העיסוק בנושא הערבסק והתרבות המזרחית בכלל

Yuval:

אם כך, איך או איפה את ממקמת את העיסוק הזה כחלק ממה שנקרא שיח הזהויות של החברה הישראלית? ואם זה לא רק עניין של מוצא, האם זה גם עניין של גיל?

Tamar:

 אני לא בטוחה שהשיח הזה רלוונטי לתערוכה הזו. רוב האמנים שהוזמנו להשתתף בתערוכה עסקו בעבר באורנמנטיקה, ובכלל זה בערבסק, ולכן היה לי חשוב להזמין אותם ליצור עבודה חדשה לתערוכה זו. חלקם ממוצא אשכנזי וחלקם ממוצא מזרחי, ובלי קשר אני שמחה על כך שיש יצוג מכובד לאמניות בתערוכה זו

Yuval:

את חושבת שהשיח הזה לא רלוונטי? שאין בשימוש בו איזושהי נקיטת עמדה, גם אם לא מודעת? זה בכל זאת עיטור מוסלמי, לא סתם אורנמנטיקה יפה וניטראלית

Tamar:

אם יש נקיטת עמדה לא מודעת? יתכן. שוב, אני יכולה להעיד על עצמי בתור חצי מזרחית שאורנמנטיקה מאז ומתמיד עניינה אותי, גם מוסלמית וגם מערבית. כן, בחלק מהעבודות הביוגרפיה משפיעה, אבל לא באופן גורף לדעתי

דור זליכה לוי

Yuval:

אז אם לחזור למה שציינת בהתחלה, על החיבור בין המסורתי לעכשווי, ממה הוא נובע? ואיך מתחמקים מרק להיות נוסטלגי או להתרפק על העבר?

Tamar:

אני חושבת שהחיבור בין המסורתי לעכשווי נובע בעיקר בשל העוצמה והמורכבות של אורנמנט הערבסק שעדיין מרתק ורלוונטי. באמצעות טכניקות עכשוויות, העבודות בתערוכה רותמות מוטיבים של האורנמנט המדהים הזה לטובת אמירות אסתטיות, פורמליסטיות, מגדריות, ביוגרפיות ופוליטיות. לא מדובר לדעתי בהתרפקות על העבר, אלא בהצעה להבין כיצד האורנמט – או ליתר דיוק מוטיבים ממנו – מקבלים ביטוי באמנות העכשווית

Yuval:

למה הוא מושך אותך כל כך? מה מדהים בערבסק בעינייך? ואולי תספרי קצת על ההיסטוריה שלו לטובת מי שלא מכיר‎

Tamar:

ממש בקצרה: הערבסק הוא אורנמנט מוסלמי שמעטר בעיקר מבנים ארכיטקטוניים. אין בו היררכיה – כלומר מרכז ושוליים – אין בו נרטיב, הוא ללא התחלה, אמצע או סוף, והוא בעל פוטנציאל להתפתח לאין־סוף. הוא מורכב ממוטיב צמחי או לחילופין ממוטיבים גיאומטריים, ופעמים רבות משולבים בו שני המוטיבים. בעיניי מלבד יופיו, הכוח שלו טמון בעיקר ביכולת שלו להתפשט לאין־סוף

Yuval:

מה אם כך חשוב לך שיקרה למבקר בתערוכה? שמה הוא יבין, ילמד, ירגיש? מה את רוצה שהוא יקח איתו לאחר הביקור?‎

Tamar:

חשוב לי שהמבקר יבין שמוטיב מסורתי בעל תפקיד משמעותי, דתי ואסתטי בתרבות האסלאם נשאר רלוונטי ומעסיק אמנים עכשוויים, שרותמים אותו לאמירותיהם האישיות. חשוב לי שהמבקר שמגיע למוזיאון לאמנות האסלאם יחווה את הערבסק המסורתי בתצוגת הקבע של המוזיאון, ולאחר מכן יחווה את הפרשנות העכשווית שלו בחלל לתערוכות המתחלפות, ואני מקווה שהתערוכה תעורר אצלו מחשבות

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden