כל מה שחשוב ויפה
עבודות של רימה ארסלנוב ומחמוד קייס בתערוכה ערבסק עכשווי. צילום: שי הלוי

משק כנפי מלאכים: רימה ארסלנוב במוזיאון האסלאם

פורטפוליו Promotion: ״בכל מקום שבו אני חיה או עוברת אני סופגת משהו מהתרבות, וזה משפיע על האמנות שלי״ – רימה ארסלנוב בתערוכה ערבסק עכשווי. ביום חמישי 22.2 אמיר שהסאר במופע מוזיקה סופי, בהשראת התערוכה

האמנית רימה ארסלנוב (39) משלבת בעבודותיה מעט מכל התרבויות שהיא נושאת בביוגרפיה הפרטית שלה. ״נולדתי בטג׳יקיסטן וכשהייתי בת שנתיים עברנו לאוזבקיסטאן. שם גדלתי ושם למדתי אמנות כילדה. עליתי לארץ בשנת 2000, בגיל 22, והמשכתי ללמוד אמנות במכון אבני ואחר כך במדרשה לאמנות ובבמת מיצג אצל תמר רבן", מספרת ארסלנוב, שכיום חיה עם משפחתה בין גרמניה לישראל. "יצא לי קצת להסתובב בעולם, אם ברזידנסי או תערוכות שאני משתתפת בהן ואם בטיולים, ומכל מקום אני סופגת משהו מהתרבות וזה משפיע על האמנות שלי״, היא אומרת. ״בעיקר מושכת אותי הארכיטקטורה, שהיא עדות היסטורית מתמשכת ובדרך כלל מכילה השפעות שונות שמספרות סיפור דומם על המקום. אני נהנית לעבור למקום חדש כל כמה זמן, ללמוד את השפה, להיות תקופה במקום. כל פעם מחדש להבין ולהתחבר לסצנת אמנות המקומית״.

רימה ארסלנוב. צילום: נועם פיינר

צילום: שי הלוי

בתערוכה ערבסק עכשווי במוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים, ארסלנוב מציגה את ״חצי הדרך למעלה״ – עבודת וידאו ארט חדשה, מיוחדת לחלל, על פני קיר שלם. מרחוק היא נראית כמשרבייה צבעונית, אך במבט מקרוב מתגלה רצף של כנפיים צבעוניות, הרוטטות מדי פעם. התנועה כה קלה שכמעט קשה להבחין בה. היא מעלה אסוציאציות של משק כנפי הפרפר בקצה אחד של העולם, המניע זרמי אוויר ותהפוכות אקלימיות בקצה האחר, על פי תיאוריית הכאוס.

״בזמן הלימודים במדרשה התחלתי לצייר לפי צילומים משפחתיים שטיחים שהזכירו את השטיחים שהיו תלויים על הקירות ומונחים על הרצפה בבית באוזבקיסטאן, כסוג של תגובה לגעגוע הביתה. מהשטיח האוזבקי התפתחו אלמנטים אורנמנטליים שמלווים את העשייה שלי לאורך כל הדרך״, אומרת ארסלנוב. הכנפיים בעבודתה הן כנפי מלאכים או ציפורים שחברו יחד למשרבייה.

ארסלנוב משחקת באשליית המשרבייה המפרידה בין פנים לחוץ. היא מציבה רהיט המדגיש את השהות בתוך חדר, אך מכיוון שלא ניתן לפתוח אותו הוא נראה מסתורי ויוצר תחושה של התבוננות מציצנית במשהו אישי, אינטימי – קצת כאילו היינו מציצים מבעד למשרבייה אל רשות הפרט.

הניגוד בין דימוי הכנפיים, כייצוג של תעופה, לבין הדימוי הכללי של הקיר המקובע, המפריד ויוצר גבול, מטעין את העבודה במתח. ״הכנפיים זזות, מתמתחות, נראות כמתכוננות לקראת משהו, אבל שום דבר לא קורה, הן נשארות באותו מקום ולא מצליחות לממש את יעודן, לשבור את תקרת הזכוכית או לצאת מהמעגל הסגור. קיר הכנפיים הוא בעצם גוף חשוף, וכל אחד מהחלקים בו הוא איבר פנימי שחי ומתפקד מעצמו. אפשר לומר שבמובנים רבים הוא מתייחס לנשיות ולמעמדה, אך גם להגירה ונדידה״, היא מסבירה.

״כמו בערבסק, גם בעבודת הווידאו שלי לא קיימים התחלה, אמצע וסוף״. השכפול של כנפי המלאך הרוטטות יכול להימשך לנצח.


בהשראת התערוכה ערבסק עכשווי יתקיים במוזיאון ביום חמישי (22.2)  מופע מוזיקה סופית של אמיר שהסאר והרכב נגנים סופיים קלאסיים. שהסאר שמוצאו מאיראן נמלט לפני למעלה מ־30 שנה מאיראן האיסלאמית לטורקיה והגיע לישראל. כאן הפך למוזיקאי בולט, ונחשב לאחד המאסטרים בתחום מוזיקת העולם בישראל.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden