כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מתוך ״מחוות מקומיות״. צילום: אחיקם בן יוסף

לחן עממי / מחוות מקומיות

״קשה להגדיר עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל מהו, אך הפסיפס האנושי מטעין את החומר״, אומרת איה בנטור, שאצרה את ״מחוות מקומיות״
 כחלק מהתערוכה ״לחן עממי״ בבית האמנים

התערוכה ״מחוות מקומיות״ – שנפתחה ביוזמת מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל כחלק מהתערוכה לחן עממי בבית האמנים בתל אביב (אוצר ראשי: יובל סער) – מציגה מפגש מקורי דרך מחוות גוף בין צורף, תכשיט ועונד של צורפים מובילים בארץ. בנטור תיעדה את התנועה הנוצרת ברגע שבו היוצר מוסר את התכשיט, ובזמן שהעונד נפגש עם התכשיט ועונד אותו. מסירת התכשיט, הטומן בתוכו סיפור של מקומיות ועשייה, וענידתו כאקט אישי־אינטימי, מייצרים מחוות גוף, מערכות יחסים ותקשורת. התערוכה בוחנת אם הכוראוגרפיה של מסירת התכשיט והכוראוגרפיה של ענידתו תלויות תרבות, ומהם היחסים בין היסטוריה מקומית לחוויה אישית, בין יצירה לשימוש שלה.

גרגורי לרין. צילום: גל דרן

צילום: אחיקם בן יוסף

מה הייתה נקודת הפתיחה שלך בעבודה על התערוכה לפני שנה וחצי?

״כשהתחלנו את התהליך חיפשתי את המקומיות באנשים שמאחורי הצורפות בארץ – העוסקים בדבר, והעונדים הנפגשים לראשונה עם התכשיט. הנחת הפתיחה הייתה שמקומיות באה לידי ביטוי בתכשיט ובעשייה, בתכשיט ובענידה. האופן שבו אנו נעים והאופן שבו אנו משתמשים בחפצים סביבנו מספר על תרבות, על חברה ועל היחסים שלנו עם אותם חפצים״.

מהי נקודת הסיום שלך ומה למדת על מה שאת מציגה, שנה וחצי אחרי?

״במקום לאסוף עבודות לתערוכה, הצורפים מסרו סיפורים ומחוות גוף, של עשייה ומלאכה, של חומר וזיכרון. אפשר לראות לדוגמה את שרשרת מחטי האורן של אסתר קנובל, שרשרת שעשייתה טעונה בזיכרונות ילדות, עבודה שנעשתה בעת שהותה בלונדון. דווקא המרחק לפעמים מדייק מהי מקומיות עבורנו.

״העונדים – סטודנטים, דור ההמשך של הצורפות המקומית. דרכם ואיתם בדקנו אם התכשיט נטען במקומיות, ואם הם עצמם הופכים את התכשיט למקומי בענידתם אותו. כשעופרי אחזה בשרשרת מחטי האורן מיד נזכרה במחוות שלה כילדה בירושלים, מכינה שרשראות כאלה.

דנה חכים. צילום: גל דרן

״קשה להגדיר עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל מהו, אך הפסיפס האנושי מטעין את החומר. הפיזיות שלנו וזיכרון הגוף מפיחים חיים באוביקט הדומם, בין אם בעצם עשייתו או בענידתו. במחוות הצורפים אפשר לראות קרבה. התכשיטים והצורפים נעים כיחידה אחת במעין היכרות עמוקה, כמו הליכה בשביל שאותו אנחנו מכירים ככף ידנו עד כי אנו הולכים בו מבלי משים. העונדים, במחוותיהם, משוטטים במחוזות חדשים, חוקרים, הופכים כל אבן ומתבוננים בכל פרט, מנסים לשער, לדמיין את הידיים שעברו שם קודם״.

עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל?

״אני מעדיפה להתמקד בתחושה של מקומיות: כשגרתי בהולנד נהגתי לענוד שרשרת שהזכירה לי את הבית, את המקומיות שלי. מפעם לפעם במשך היום הנחתי עליה יד – זוהי המחווה המקומית שלי והיא הולכת איתי לכל מקום. קשה להגיד שמצאתי בתהליך העבודה על התערוכה מחוות מקומיות אבל כן היה אפשר להבחין במחוות שמייצרות תחושת מקומיות. התכשיט הוא מיקרוקוסמוס והמחוות סביבו מייצרות מקומיות רגעית, קשר ושייכות. אני חושבת שבכל אחד מאיתנו יש כמיהה למקומיות ואנו מוצאים אותה דווקא בפעולות הקטנות של היום־יום״.

– – –

סיורים מודרכים: (הכניסה חופשית, אין צורך בהרשמה מראש)
שישי 4.5 בשעה 11:00 בהשתתפות יובל סער, ליאורה רוזין, לו מוריה, איה בנטור ונדב ברקן
שבת 12.5 בשעה 11:00 בהשתתפות יובל סער, טל אמית, ליה שורץ, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב. נעילה: 26.5.18
שני–חמישי: 10:00–13:00, 17:00–19:00
שישי: 10:00–13:00, שבת 11:00–14:00

מראה התערוכה. צילומים: אחיקם בן יוסף

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden