כל מה שחשוב ויפה
סימה לנדא, מנשר

בוגרים 2018: אמנות וצילום במנשר; אמנות בספיר

תערוכות בוגרים 2018: בציר טוב במחלקות לאמנות ולצילום בבית הספר מנשר; אנסמבל קולות וכשרונות בבית הספר לאמנות, תרבות וחברה במכללת ספיר

דברים שרואים במנשר

בתערוכת הבוגרים של המחלקות לצילום ולאמנות במנשר מציגים 18 בוגרים פרויקטים אמנותיים במנעד רחב של כלים. אחת העבודות – של עידן בן ארי – זכתה לתשומת לב פתאומית בעקבות פוסט בחשבון האינסטגרם של פורטפוליו וגררה ויכוח מתלהם ולא עניני. העבודה מורכבת ממאות פרחי בוגנוויליה בגווני אדום, ששוליהם נתפרו מכל צדדיהם בחוט לבן, ויחד הם תלויים בין התקרה לרצפה, במבנה היוצר קערה מחוררת ומרחפת. בפינת החדר מיקמה בן ארי סדרת צילומים מטופלים, שבהם פרטים מכוסים בכתמי זהב, ובפינת החדר הנגדית חצבה בקיר חור קעור, מחופה במראות זהב זוויתיות. העבודה עוסקת בליקוי תפיסתי שמתבטא בחוסר היכולת לזכור פנים מוכרות כעבור זמן.

התיאור (החלקי) של העבודה נועד להציג דברים שאינם נראים בצילום האינסטגרם. במבט ראשון אמנם נראה שיש דמיון כלשהו בין פרחי הבוגנוויליה (ההולכים וקמלים במהלך התערוכה) לבין עבודה שבמרכזה עלעלי קרמיקה עדינים תלויים באוויר, שיצרה תפארת דמארי בתערוכת הבוגרים של המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל בשנה שעברה. אבל לא כך הדבר. כמו עבודתה של בן ארי, גם הוויכוח שהתגלע בין אנשים שלא ראו את שתי העבודות מעיד על ליקוי תפיסתי. עבודות אמנות – מכל חומר ומדיום – יכולות להיות דומות זו לזו מבלי לשלול את החשיבות והאיכות זו מזו. הן יכולות להיות שונות מכל וכל ועדיין להתכתב זו עם זו. הד זיכרון של עבודה אחת המתעורר בזכות עבודה אחרת הוא מבורך.

עידן בן ארי. צילום: אורה כהן

עידן בן ארי

בתערוכה במנשר מוצגות עוד לא מעט עבודות מצוינות: המניפולציות הדקות של סימה לנדא בצילום, מוכיחות שעוד ניתן לראות דברים מזווית חדשה. לנדא מפלחת את משטח הצילום ומרכיבה מבנים גאומטריים מבלבלים, מעניינים כחידות ויזואליות נאות. אדווה רז יצרה מיצב וידאו מורכב ורגיש בעקבות מות אביה. מצווארוני חולצותיו היא יוצרת מניפה הנפרשת כזנב טווס באמצעות מכונה עדינה שהיא הרכיבה. העבודות בפרויקט עוסקות בפירוק והרכבה של זכרון ומסורת, וחיפוש אחר מקומה שלה במערך המשפחתי החדש, שנוצר לאחר לכתו של האב.

משכית גולן מציגה סדרת צילומים שמנסה לשרטט את דמותו של ״החלוץ החדש״ – הכלאת סטריאוטיפים ישראליים בניגודיהם, דמות הישראלי המזרחי בתפקידי חלוצים עזי מבט. אורנה שפירא ציירה חדר שלם כקפסולה אישית, שבה המבט נע בין אחוריה של משאית נוסעת, נוף חשוף ורישום עצום של דמות ילדה שמבטה חולש על החלל.

נעילת התערוכה: 19.7.

משכית גולן

סימה לנדא


כור היתוך בספיר

תערוכת הבוגרים של ביה״ס לאמנות תרבות וחברה במכללת ספיר בשדרות מציגה אנסמבל קולות מרתק  ואמנות ברמה גבוהה – הן בקונספט והן בביצוע. ביה״ס הוא עוף נדיר בנוף האקדמי, המצליח להתקיים בפריפריה, באזור הקשה של עוטף עזה, כנגד כל הסיכויים והתקציבים החסרים. הבוגרים מגיעים ברובם מאוכלוסיית הנגב – מדימונה ומנתיבות, מרהט, מקריית גת ומקיבוצי האזור, אבל גם ממרכז הארץ – ויחד ניכר שהם יוצרים קהילת־תרבות שמושתתת על סקרנות ופתיחות, בתוספת השקעה ומסירות של צוות המורים, רובם אמנים בעצמם.

רבות מעבודות הבוגרים טעונות בכוח ובתחושת דחיפות, שנובעת בכל פעם מנקודת המבט והשייכות הקבוצתית (האישית) של היוצרים: עבודות הטקסטיל והמסמרים השחורות של מימי טסמה סיבהו, אמנית ממוצא אתיופי, מתכתבות עם הריבוע השחור של מלביץ׳. היא מותחת חוטים כמחיצה מתקרה לרצפה, רוקמת תרשים של סורגים בחוט שחור על הקיר, ומציגה רקמות פרומות של שחור על שחור, כבודקת את מקומו של השחור ב״קובייה הלבנה״ של האמנות.

דני צ׳רניס

חגית מנהיים שמשי

הציורים העזים של לי נגה זהר על גבי מצע דיקט של מיטה זוגית, הוצבו בחלל הספרייה של המכללה כמחיצה. הצבה מעניינת התורמת לעוצמת העבודה. זהר התמודדה בעבר עם אנורקסיה והעיסוק בגוף עומד במרכז עבודתה, באופן המבטא חרדה חשופה ועירנות למבט הבוחן. לעומתה, ציוריו של דני צ׳רניס גבריים וחשופים. מתוך נסיון חייו הוא מצייר סיטואציות קשות – בין היתר שבויים בתאי כלא, מיטות עינויים ודיוקן עצמי פעור פה וזועק. עירית סימון מציגה ציור מופשט, שמזכיר ציור פעולה ויכול להתפרש כרישומי נוף גדולי מידות.

חגית מנהיים שמשי מציגה סדרת עבודות וידאו עדינות וחדות אבחנה, בהן היא מצלמת את עצמה ואת בן זוגה בריטואלים חסרי תוחלת, מחוות נוגעות ללב של קרבה, סימביוזה ונפרדות. האלה אבו פריח מצלמת מגובה העיניים, בדרך כלל במבט מושפל, המגלה שולי בגד, ליטוף של סוס, צעד של רגל חשופה על פני חוף הים. נקודת המבט שלה חושפת עולם שבו לפרטים הקטנים יש משמעות מכוננת. צורית שטרן יצרה מיצב סאונד הנשמע מתוך קסדות שחורות. בעבודה הכוללת רישומים מתוך צילומי עיתונות וקטעי הקלטות של מהדורות חדשות, היא מתארת את מצב החירום והדריכות המתמידה של החיים בארץ. חנה אמר מציגה סדרת עבודות פיסול עמלניות ומלאות הומור – ביניהן מאות קפסולות קפה שנמעכו בדריכת רגל והפכו לקשת צבעונית, שאפתנית. אלו הן רק חלק מהדוגמאות בתערוכה שאצרו שי איגנץ וסמדר לוי.

נעילת התערוכה: 21.7. חלקים מהתערוכה יוצגו בגלריה שלוש, תל אביב, בחודש אוגוסט.

עירית סימון

עבודת וידיאו של האלה אבו פריח (מימין), עבודת קיר של חנה אמר. צילום: אדווה אודיה קורן

צורית שטרן, מיצב סאונד בקסדות. צילום: רועי דניאל דקל

צורית שטרן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. יעל

    כתבה מצויינת!

  2. ‫מיכאל

    איזה יופי של עבודות, כל הכבוד המשיכו כך

  3. רונית ידעיה

    תודה על הכתבות היפות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden