כל מה שחשוב ויפה
איתי בקין, בפברואר כדאי לקנות פילים. צילומים: מ״ל

״ספר לילדים רעים״: איתי בקין מאייר את יואל הופמן

שש שנים לאחר שאיתי בקין אייר את ״בפברואר כדאי לקנות פילים״ כפרויקט הגמר בבצלאל, הספר יצא לאור בהוצאת מודן. ״בחנויות הספרים אני לפעמים מוצא אותו במחלקת ילדים, לפעמים במחלקת שירה ולפעמים במחלקת מתנות״

Yuval:

הי איתי, מה קורה? 

Itay:

הי, טוב תודה. ואתה?

Yuval:

גם, לא רע בכלל. מזל טוב על הספר! כמה זמן עבר מאז שהגשת את בפברואר כדאי לקנות פילים של יואל הופמן כפרויקט גמר ועד שהוא ראה אור בהוצאת מודן?

Itay:

תודה רבה! הגשתי את הספר במסגרת קורס איור ספרים בהנחיית רותו מודן בשנה ג׳ בבצלאל, ב־2012. אז…שש שנים? ג׳יזס

Yuval:

לגמרי. איך קרה ששש (יש פה יותר מידי ש׳…) שנים לאחר מכן זה קרה? בדרך כלל כשזה קורה, זה יותר מהר

Itay:

טוב, אכן מדובר בספר עם המון ש׳ 🙂

בשנים שעברו מאז פרויקט הגמר ניסיתי מספר פעמים לפנות להוצאת מודן בעניין, אבל לא היתה תשובה. השנה יצאו בהוצאות כתר ומודן שני ספרי ילדים שאיירתי בעבורן – ״ענק בישל מרק״ מאת נתי בית ו״ספר השתיקות״ מאת אורן לביא – כך שהיה לי כבר קשר ישיר אל הוצאת מודן. פניתי אליהם שוב בעניין הספר והם הביעו התעניינות. אחר כך שלחתי ליואל הופמן מספר איורים, ולשמחתי הוא אהב אותם והסכים בשמחה. מהרגע שהוא נתן אור ירוק הכל קרה די מהר

עטיפת הספר בהוצאת מודן

איתי בקין

Yuval:

בוא נחזור שש שנים אחורה. מאיפה הגיע הרעיון לאייר דווקא את הספר הזה?

Itay:

אם היינו בסרט היה מופיע עכשיו אפקט זול של פלאשבק…

האמת שבהתחלה בחרתי ספר אחר וברגע האחרון החלפתי. לא הכרתי את הספר לפני, ואם אני זוכר נכון חברה ללימודים הציעה אותו. כבר היה לי חשק לצייר בסגנון מסוים, והטקסט פשוט הרגיש לי מתאים למה שממילא רציתי לעשות

Yuval:

למה בכתיבה של הופמן התחברת?

Itay:

הספר הוא רשימה של ״דברים שמורים לא מספרים״ – מעין אנקדוטות סוריאליסטיות שנעות בין האבסורד לגרוטסקי, ומובאות לקורא בצורה אינפורמטיבית, כעובדות חיים לכל דבר. הפרדוקס הזה יוצר טקסט שיש בו משהו קצת סרקסטי, מריר־מתוק, אינפנטילי ועמוק, ואני מאוד מתחבר לטון הזה. נוסף על כך, הטקסט מאוד ויזואלי: יש המון מה לצייר, למאייר זו חגיגה

Yuval:

מאיפה התחלת? כפולה מסויימת? דמות או חיה ספציפית?

Itay:

מההתחלה היה לי ברור שדווקא בגלל שהטקסט הוא נטול עלילה ומאוד חידתי, התפקיד של האיורים יהיה ״למסגר״ אותו בתוך עולם מסוים. במקרה הזה – מעין הצגת תיאטרון מוזרה, ספק קומדיה ספק טרדגיה, שלא לגמרי ברור מה מזויף בה ומה אמיתי. התחלתי לאסוף הרבה דימויים להשראה, ואחר כך התחלתי לצייר. נראה לי שהאיור הראשון היה הינשוף 

Yuval:

והטכניקה? והצבעוניות? אילו גלגולים הם עברו?

Itay:

ציירתי בדיו בשילוב של ציפורן ועטים. היה לי ברור שהאיורים בפנים הספר יהיו שחור לבן, והם אכן היו כך. במשך שש שנים הם שכבו והמתינו לנגיעות אדומות שהתווספו רק בחודשים האחרונים

Yuval:

וואלה? פרויקט הגמר היה רק בשחור לבן?

Itay:

בכריכה היה תמיד אדום, למרות שהיא עברה שינוי ושדרוג די דרמטי (מקווה), אבל האיורים בתוך הספר אכן היו במקור בשחור לבן

Yuval:

למה התווסף האדום? של מי היה הרעיון? ואיזה עוד שינויים הספר עבר בשש השנים האחרונות?

Itay:

במקור, השינוי הגיע מההוצאה. בהתחלה הסתייגתי, אבל לאחר התייעצות עם כמה אנשים שאני מחשיב את דעתם מאוד, כמו רותו ומרב סלומון (שהיו מאוד בעד האדום), הלכתי על זה. בדיעבד אני מרגיש שהצבע האדום מוסיף איזו קריצה, ומרחיק את הספר מספר שמנסה להידמות לספר ישן, למעין גרסה מודרנית של ספר ישן. אם זה נשמע הגיוני…

עוד שינוי שהתווסף לגרסה החדשה – הטיפוגרפיה המאוירת בכריכה. מאוד שמחתי שבהוצאת מודן זרמו איתי על זה

Yuval:

אז בוא נדבר על התכנים של הספר בשילוב עם האיורים: איזה מן ספר זה? זה הרי לא ספר ילדים קלאסי (לא כמו הספרים שיוצאים היום, בכל אופן), ומצד שני גם לא ספר רק למבוגרים, נכון? אני מניח שגם אתה התעסקת בזה בתהליך העבודה

Itay:

בהחלט. הופמן הגדיר אותו ״ספר לילדים רעים״. הוא באמת ספר שבלתי אפשרי להכניס לקטגוריה מסוימת: התוכן למבוגרים והפורמט לילדים. אני נכנס לחנויות ספרים בשבועות האחרונים, ולפעמים מוצא אותו במחלקת ילדים, לפעמים במחלקת שירה, לפעמים במחלקת מתנות… האמת היא שלא זכור לי שהתעסקתי בהגדרת אופי הספר, וזה מה שהיה כיף. זה מרענן לא לחשוב על קהל יעד.

מבחינת התוכן עצמו, משכילים ממני שחוקרים את הופמן כבר קישרו אותו לתפיסות זן בודהיסטיות. נראה לי שברובד היותר עמוק של הטקסט, מתחת לגרוטסקי והסרקסטי, הספר מדבר על כך ששום דבר בעולם אינו כפי שהוא נראה.

אבל זה כברabove my paygrade ‎

Yuval:

אל תמעיט בערכך כל כך מהר… ‎

Itay:

חחח… אבל אני כל כך טוב בזה‎. בכל אופן, הופמן מסרב לתת הסברים. ניסיתי 🙂‎

Yuval:

מה, עכשיו? כשהראית לו את הספר? או בזמן הלימודים?‎

Itay:

לאחרונה. יצרתי איתו קשר רק בחודשים האחרונים

Yuval:

אז כשאתה מסתכל על הספר הזה ועל הספרים האחרים שאיירת לאחרונה, איפה – אם בכלל – אתה רואה המשך של מה שעשית בבצלאל, ואיפה יש בכל זאת התקדמות מאז שסיימת לפני שש שנים?‎

Itay:

האמת שזו שאלה טובה ואני לא בטוח שאני יודע לענות אליה. לצערי אני לא פורה מספיק כדי להצביע על התקדמות, על אף שאני רוצה להאמין שהיא קיימת. עבדתי על ספר הילדים הראשון במשך יותר משנתיים כי במקביל עבדתי במשרה מלאה, אז אני מרגיש שרק עכשיו אני פוצח בקריירה כמאייר. אפשר לבדוק את זה שוב עוד שש שנים :)‎

Yuval:

קבענו! ספר רגע לפני סיום מה עוד אתה עושה ועל מה עוד אתה עובד?‎

Itay:

אני מתחיל בימים אלה ספר ילדים חדש. הוא ממש בחיתוליו, אבל אמן שייצא יפה

Yuval:

אמן. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Itay:

רק תודה על השיחה, ושהספר נמצא עכשיו בחנויות, והוא ממש מתאים בתור מתנה לשמחות/טרגדיות. חוץ מזה, אני ממש ממליץ על הקטע של להוציא לאור פרויקטים מהלימודים. זה הרבה יותר מהיר מלהתחיל משהו מאפס

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. לימור

    איתי כל כך מוכשר,תענוג לקבל את ספריו כל פעם מחדש,למכירה בחנות צומת ספרים ברמת ישי.עוקבת אחרי ההתפתחות שלך מקרוב ומקרוב ומתעדכנת עי ריבקי וכל המשפחה המפרגנת שלך.המשך להיות פורה כפי שאתה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden