כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

וליה רוזנצוייג, המחלקה לתקשורת חזותית, מנשר. צילום: אלון בסקינד

בוגרים 2018: האיור בכל מקום

תחום האיור בלט השנה במיוחד, בתערוכות הבוגרים של המחלקות לתקשורת חזותית. קומיקס אילם, ספרים מאויירים לילדים ולמבוגרים, פורמטים תלת־ממדיים, דיגיטליים ואנימציה: הצצה ל־12 מפרויקטי הגמר הבולטים בתחום האיור של בוגרי 2018

היה משהו מתעתע בביקור בתערוכות הבוגרים של המחלקות לתקשורת חזותית, שהתקיימו בבתי הספר לעיצוב ואמנות בחודש שעבר. לרגע היה אפשר לחשוב בטעות כאילו מדובר בכלל במחלקות לאיור, והיה קשה להתעלם מהדומיננטיות שהתחום תפס, ודאי בהשוואה לשנים קודמות. ספרי ילדים, אפליקציות, משחקים (פיזיים ודיגיטליים), קומיקס, ספרות חזותית למבוגרים, מיצבים, סרטונים, פופ־אפים: כמעט ולא היה פורמט שלא הייתה לו נציגות מאויירת כזו או אחרת בתערוכות הבוגרים.

ואיזו נציגות: מספיק להציץ ב־12 הפרויקטים שיוצגו בהמשך הכתבה, כדי להתרשם מהמנעד הרחב של התחום ומהכשרונות האדירים שצומחים במחלקות לתקשורת חזותית, עדות לרמה הגבוהה של תכנית הלימודים וסגל המרצים. בהקשר זה יהיה מעניין לראות איך והאם ישפיעו חילופי התפקידים במוסדות השונים על התחום.

בבצלאל, אורית ברגמן החלה את תפקידה כראש תחום איור במחלקה במקומה של מרב סלומון, שביססה ב־11 השנים האחרונות את מעמדו האיתן של התחום ושל בוגרי המחלקה בסצנה המקומית. במנשר יחליף המעצב יגאל הרמן את המאייר הוותיק עמית טריינין, ובמכון טכנולוגי חולון האמן והמאייר תמיר שפר סיים את תפקידו כראש המחלקה, אולם עדיין לא מונה לו מחליף. שינויים אלו מתווספים לכניסתו של מורן ברק בשנה שעברה לוויצו חיפה, תוספת משמעותית ומבורכת לסגל מרצי האיור במחלקה.


אלי בבג׳נוב | בצלאל

ב״יהי חושך״ מציג בבג׳נוב שלושה סיפורים מאויירים על בריאת העולם של שלוש תרבויות מקצוות שונים: זימבבואה, דרום סיביר והחוג הארקטי. עם התגלגלות העלילה מועלות התמודדויות אנושיות וקיומיות שאיתן צריכים הגיבורים להתמודד, ואלה בסופו של דבר גורמות לבריאתו של הרוע בעולמנו. כחלק מניסיון לפצח את הפורמט המאתגר של ספרות דיגיטלית, הסיפורים מסופרים בפורמט של טאבלט תוך שימת דגש על חוויה שלמה של קריאה, דפדוף, איורים מונפשים וסאונד.


צילום: אלון בסקינד

דור בשרי | מנשר

בשרי מציג בפרויקט הגמר שלו פרשנות מאויירת לחלקים מהסיפור ״כובע המומחה״ מאת קלי לינק. הסיפור מתאר את חופשת הקיץ של התאומות קלייר וסמנתה שמבלות עם אביהן לאחר מות האם, בבית הנקרא ״שמונה ארובות״. כך, ובהתאמה לקול היחודי של לינק, הסיפור מאויר בסגנון גותי ואפל ומבקש לעורר שאלות על הפיזי והמטאפיזי, על החיים והמוות.


דרור כהן | בצלאל

״להיות קוקו באבל טי״ הוא ספר קומיקס אילם, הבנוי מארבעה סיפורים קצרים. כל סיפור עוסק בדמות בודדת במקום שונה בעולם: בטייגה בסיביר, ברחובות טאיפיי או באוקיינוס הארקטי. הסיפורים מתמקדים בהתרחשות היום־יומית של הדמויות שנפרמת או משתנה במפגש עם הטבע. הנרטיב מסופר בצורה גרפית, כשהצבעוניות והסגנון האיורי מבחינים בין הסיפורים ומאפשרים את המפגש ביניהם. התוצאה מרגשת, מעוררת השראה ומרשימה במיוחד לאור העובדה שהסיפור לא כולל מילים, מה שלא פוגע בחווית הקריאה וההבנה.


וליה רוזנצוייג | מנשר

״זדיינו אני אומרת לכם״ הם סדרת סרטונים קצביים וסוחפים, המפרשים את חוויותיו של ״דור 1.5״ שעלה מברית המועצות לשעבר, בליווי שירים של אמניות ספוקן־וורד. המונח ״דור 1.5״ מתאר ילדי עולים שהגיעו עם הוריהם בגיל הילדות או ההתבגרות המוקדם וגדלו בארץ: הוריהם היו אלה שחוו את העליה במלואה, ואילו הם לא דור שני מכיוון שלא נולדו פה, העברית היא שפה שנייה בעבורם והיחס כלפיהם אמביוולנטי.

רוזנצוייג נוגעת בתרבות משולבת, רוסית־ישראלית: ברצון לנער ולהגדיר מחדש את המושג ״כור ההיתוך הישראלי״. היא עושה את זה עם דימויים חזקים ומדוייקים, שכל אחד מהם יכול לשמש ככרזה בזכות עצמו. התוצאה הנוקבת מצליחה להפנט את הצופה למסך ולמזג בצורה אינטלגנטית בין קלישאות, סטריאוטיפים ומקומיות. 


טליה דריגס | ויצו חיפה

מאחורי כל הצגה מתרחש תהליך ארוך, קסום ומורכב שלא רבים מכירים. באמצעות המארז המקסים שיצרה דריגס, היא מספקת לצופה הצצה מאויירת אל מאחורי הקלעים של הפקת המחזה ״חלום ליל קיץ״ מאת ויליאם שייקספיר. הצופים מבקרים בכל חללי העבודה של בעלי המקצוע השונים, מכירים את הדמויות השונות ועוברים יחד איתם את תהליך הקמת ההצגה. בנוסף מצורף במארז מקט להרכבה, שבו מוצגת סצנת היער שעליה עבדו בעלי המקצוע.


יקטרינה אולשקו | ויצו חיפה

מגיל קטן אולשקו מכירה את משלי קרילוב, ומספרת שהיא אוהבת אותם גם היום בזכות המסרים העל־זמניים שמחנכים את הדור הבא. בדומה לרבים אחרים, אולשקו הייתה בטוחה שמקורם של המשלים בתרבות הרוסית. אולם, לאחר שגילתה את המקור היווני של המשלים, היא החליטה ליצור להם פרשנות מאויירת חדשה, שמציגה את המקור התרבותי שלהם.


נאור שלום | מכון טכנולוגי חולון

בפרויקט הגמר שלו יצר שלום את צה״לנד, פארק שעשועים פיקטיבי המזמין ילדים ומשפחות להשתתף במגוון פעילויות מבצעיות של צה״ל בשטחים. שלום משקף בצורה ביקורתית את האופן שבו הצבא משווק לילדים בישראל, על ידי פעילויות כמו גדנ״ע ומסעות בעקבות לוחמים, או ימי הולדת בנושא טירונות או קומנדו, שמציגות את השירות בצבא כפעילות חוויתית וכיפית. 


מרים לונגדים | שנקר

הנובלה הקצרה ״מאישה לשועלה״ שכתב דיויד גארנט חושפת סיפור על זוג טרי שעובר שינוי בן־רגע. הסיפור מתמקד במחשבות, התמודדויות והשלמה של הבעל עם השינוי. לונגדים יצרה לספר איורי גואש ידניים בשלושה צבעים – שחור, לבן ואדום – השואבים השראה ויזואלית מהתרבות הבריטית של אותה תקופה ומביאים איתם פרשנות אישית לסיפור.


נועם מלכה | בצלאל

״ארבעה סיפורים על בית״ מכיל ארבע חוברות מאוירות שבוחנות הגדרות שונות למושג ״בית״, דווקא כשחסרונו מורגש. כל חוברת מכילה סיפור קצר המתייחס לבניית בית ויצירתו יש מאין – מתוך ההיעדר והחוסר. הדמויות בסיפורים פועלות באופן אקטיבי על מנת לייצר לעצמן את הבית, גם שתנאי המציאות מנוגדים לכך.

העיסוק של מלכה בפורמט הוא חלק מרכזי בעבודה: בהתייחסה לבית, היא בדקה את היחס בין הדימוי לפורמט שבו הוא ״חי״. כך, גודלה של כל חוברת נגזר מתוך כל סיפור, והכתיב צורת עבודה שונה ומאתגרת בכל אחת מהחוברות: ״האדריכל והקיסר״, סיפור קצר מאת ש״ עגנון – חוברת בגודל A2; ״ארון הבגדים״ – סיפור על הומלסית ביפן מתוך כתבת חדשות – חוברת בגודל 10X34.5 ס״מ; ״תמונת החתונה״ – סיפור משפחתי על סבתה של מלכה שעלתה לארץ מפרס – חוברת בגודל 10X15 ס״מ; ו״הבית המצויר״ – סיפור חייה של עפיה זכריה וביתה בישוב שלומי – חוברת בגודל 10X8 ס״מ.


נעם פלומבו | בצלאל

פלומבו אייר חמישה מערכונים מתוך ״תעלולי צ׳ופק ואפצ׳יק״, פרק במקבץ המערכונים של חנוך לוין ״הג׳יגולו מקונגו״. הפרק מאגד 22 מערכונים שמגוללים את תעלוליהם של שני חברים שחולמים על זוגיות עם נשים מפוארות, חיי יוקרה וטיסות לחוץ לארץ, אבל מפחדים מנשים וממין פחד מוות, ולא מסוגלים לחשוב על פרידה מהתיק שלהם בקופת חולים. מעבר להומור הנפלא, הטקסט נוגע בפער הגדול בין פנטזיות וחוסר מימוש, רצון באהבה ותסכול, בדידות וחוסר טעם שפוגשים את כולנו בחיים, והכל בכנות החנוך לוינית שמאפיינת הרבה מהטקסטים שלו. פלומבו התעלם מהוראות הבימוי ונתן פרשנות איורית נפלאה ומלאת תנופה לטקסט של לוין.


שרון ארדיטי | שנקר

גם ארדיטי בחרה בטקסט של חנוך לוין לפרויקט הגמר שלה: היא יצרה חמישה מקטים ואיורי תלבושות המציגים פרשנות חזותית למחזה ״כולם רוצים לחיות״. היא בחנה את האפשרות שלה כמאיירת להשתמש בצורת חשיבה ובכלים מעולם האיור לעיצוב במה, והתוצאה היא פרויקט יוצא דופן בפורמט שלו ובמעבר של האיור מהדו־ממד לתלת־ממד.


תם קריב | בצלאל

The Postman, סרט האנימציה הקצר שיצרה קריב, מבקש להתחקות אחר הקו הדק המפריד בין החיים המערביים האינדיבידואליסטים לבין הבדידות, פשוטה כמשמעה. המסר מועבר באמצעות דמותו של דוור, מקצוע שעד לא מזמן היווה לדמות קהילתית חשובה, והיום יש שיאמרו מאיים להיעלם מן העולם. בסרט הדוור מחליט לנקוט בפעולה אמיצה מתוך הכמיהה לאינטראקציה אנושית, והתוצאה נוגעת לב בפשטות שלה ובמנעד הרגשי שהיא מעבירה.

4 תגובות על הכתבה

  1. קובי שמעוני

    תום קריב המלך,
    איזה עבודה שאפו,
    אוהבים
    משפחת טאקט

  2. אמיתי סנדי

    מעולה, תודה על זה, (גם) השנה לא הגעתי לתערוכות…

    1. yuval saar

      ההפסד כולו שלך…

  3. רחל

    העבודה של וליה רוזנצוייג – פוצעת, מקוממת, מעוררת התנגדות, מעלה נשכחות שהיינו מעדיפים אולי לא להעלות – וכל כך, כל כך מדוייקת!
    זו עבודה אינטלגנטית, בוגרת מאוד, עוקצנית, מבוצעת נהדר. כל הכבוד וישר כוח!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden