כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אירוויזיון 1998. צילום: זיו קורן

אין סתירה בין דנה לבין האינטרנשיונל

פורטפוליו Promotion: התערוכה ״בראשית: דנה אינטרנשיונל״, שפתחה את עונת העיצוב בחולון, חוקרת את המסע שעברה הכוכבת משולי־השוליים החברתיים והמוזיקליים בשנות ה־80 אל לב המיינסטרים הישראלי

כל תערוכה על פרסונה ידועה נתקלת במוקדם או במאוחר בשאלה על הפער שבין האדם עצמו לבין מסיכת הכוכב שהוא עוטה. זו סוגיה שלא מעט אוצרים נתקלים בה, במיוחד כאשר הפער הזה משמעותי. האם התערוכה צריכה להיות מעין פורטרט של הפרטי, או של המעמד הציבורי? האם היא צריכה לאפשר הצצה לחיים האמיתיים, לקושש רמזים למה שנעשה מאחורי הקלעים או דווקא להתמקד בחיי הבמה, שהם בדרך כלל מתוסרטים, מועצמים ומקושטים בנוצות?

נדמה שהשאלה הזו נחסכה מצמד האוצרים העומדים מאחורי התערוכה ״בראשית: דנה אינטרנשיונל״, רפי וזאנה וגיא מורג צפלביץ׳, שנפתחה לאחרונה בחולון ומיועדת להינעל בחודש דצמבר. ״אני חושב שהפרסונה שלה היא הכוכבת. היא גם אישה נחמדה מאוד, ובכלל – היא הדמות שלה״, אומר מורג צפלביץ׳, שזו הפעם השלישית שהוא עובד יחד עם וזאנה, לאחר שאצרו יחד תערוכה על עופרה חזה ותערוכה על צביקה פיק. ״יש כוכבים שברגע שהם יורדים מהבמה הם הופכים למישהו אחר. אצלה יש משהו לגמרי אמיתי, הפרסונה והמציאות הם לפחות מקבילים לדנה הכוכבת״.

״עדיף להיות שנוא על מי שאתה מאשר להיות אהוב על מי שאתה לא. אני לא התכוונתי אף פעם להיות סמל. החלום שלי היה להיות זמרת. כל מה שקרה מעבר לזה, פשוט נקלעתי לסיטואציות״

פורטרט דנה אינטרנשיונל. צילום: רונן אקרמן

המסע למצרים, 1996. צילום: רוני ינקוביץ'

מצרים 1996. צילום: רוני ינקוביץ'

וכך, התערוכה חוצה הלוך ושוב בין המציאות לבמה, בלי לגלות שום סתירה בין דנה לבין האינטרנשיונל. עשרות המוצגים בה – בין אם שמלות הופעה מפורסמות, צילומים מפורסמים ועד לפתקים עם מילות שיר – סובבים סביב שני צירים מרכזיים: אובייקטים של הכוכבת, או כאלה הקשורים אלה ישירות, ומנגד יצירות אמנות שנעשו עליה. בחלוקת העבודה בין האוצרים מורג צפלביץ׳ היה אחראי על חלק האמנות בתערוכה ואילו וזאנה היה אחראי על ליקוט הפריטים מההיבט האישי וההיסטורי.

ישנן בנות

התערוכה חוקרת את המסע שעברה דנה אינטרנשיונל משולי־השוליים החברתיים והמוזיקליים בשנות ה־80 אל לב המיינסטרים הישראלי. הכרה שבאה לידי ביטוי לא רק בייצוג המדינה באירוויזיון של 1998 אלא גם בשיתופי פעולה עם כוכבי פופ אחרים, לרבות עידן יניב או סבלימינל. כיום, היא מחזיקה ברזומה מפואר, הכולל 14 אלבומים ושורה של להיטים, חלקם נצרבו עמוקות בתודעה המקומית, החל מ״ישנן בנות״ ועד ״לאב בוי״, שחולל שמות בשיר ילדים ונעשה לאחד השירים המושמעים ביותר שלה ולהיט על זמני.

כנגד הסיכויים, אינטרנשיונל הצליחה לשנות לא מעט בכל הקשור לפתיחות וסובלנות ביחס לאחר בכלל, ולקהילת הלהט״ב, ששנות ה־90 היו לה רגע של יציאה מסיבית מהארון. ״עדיף להיות שנוא על מי שאתה״, היא מצוטטת, ״מאשר להיות אהוב על מי שאתה לא. אני לא התכוונתי אף פעם להיות סמל או דגל או דוגמה. אנשים רואים בי מה שהם רוצים, אין לזה שום קשר למי שאני באמת. החלום שלי היה להיות זמרת. כל מה שקרה מעבר לזה לא היה משהו שהתכוונתי אליו, פשוט נקלעתי לסיטואציות״.

אירוויזיון 1998. צילום: זיו קורן

אירוויזיון 1998. צילום: זיו קורן

טיוטת השיר לאירוויזיון, צילום: רן יחזקאל (באדיבות יואב גינאי)

מגימיק לאייקון לאומי

״לא זכור לי מקרה בזירת התרבות הישראלית בת זמננו בו מה שהוגדר כגימיק הפך במהירות שיא לאייקון בינלאומי״, אומר וזאנה. ״מי שקרא בראשית שנות התשעים לזמרת הססגונית עם התסרוקות והלבוש הנועז ׳גימיק חולף׳ או הקצין ותיאר אותה כתועבה, הבין עד מהרה שדנה אינטרנשיונל עשתה את זה ובגדול. בהרבה תחומים אפשר להגיד שדנה היתה הראשונה שעשתה את זה או את זה, והתערוכה מסמנת נקודות ציון מוכרות יותר ופחות בדרך הארוכה הזו, שעוד נמשכת״.

אינטרנשיונל אמנם נתנה את ברכתה לתערוכה, אך למעשה הייתה מעורבת רק בחציה. ״בחלק ההיסטורי של התערוכה, או האישי, היא הייתה מעורבת ועזרה מאוד, ועבדנו איתה די צמוד. היא הייתה פתוחה לגמרי. אבל היא לא ראתה את העבודות שנעשו עליה ובהשראתה, בחלק של האמנות״ אומר מורג צפלביץ׳, ומוסיף בחיוך: ״אני אוהב לעשות לאמנים הפתעה״.

בעוד שבמרכז שתי התערוכות הקודמות שעליהן היו חתומים שני האוצרים יחד עמדו גיבורי תרבות שנדמה שהם קונצנזוס, הרי שאינטרנשיונל פרצה לתודעה המקומית והבינלאומית דווקא משום שהייתה לה תרומה נכבדה בדיון הפוליטי על זכויות להט״ב ומקומם בציבוריות ובנראות הישראלית. 

״היא הצליחה לעשות כמעט את הבלתי אפשרי״, אומר מורג צפלביץ׳, ומנמק בעקיפין את ההחלטה להקדיש לאינטרנשיונל תערוכה. ״אם אתה מדבר על האירוויזיון הראשון, אז לא ידעו איך לאכול את זה. ברור שיש אנשים שעדיין הולכים עם הראש בקיר, אבל בגלל איכות השירה שלה, ההצלחה שלה, והפרסונה שלה היא הצליחה כמעט לבדה לשנות את המצב״.

שמלה בעיצוב ירון מינקובסקי לדנה אינטרנשיונל. צילום: רן יחזקאל (באדיבות קלוד דדיה)

מחוך, אוסף פרטי. צילום: רן יחזקאל

לדבריו, היה חשוב להם להציב בפוקוס את הנוכחות העצומה הזו, שראשיתה באומץ ובפרובוקציה ולאחריה חיבוק מהזרם המרכזי. ״אני חושב שהדמות, יחד עם השירים ויחד עם האיכויות שלה והאישיות המוחצנת, היא העניין, ואני חושב שהצלחנו לתפוס את זה. חלק גדול מהשמלות הן באמת רגעים אייקונים, כמו גם שערי העיתונים מהארץ ומהעולם. זה ישר מחבר לדמות״.

האם זוהי תערוכה פוליטית אם כך? ״אני חושב שאנחנו לא במצב הזה – כשבחרו את דנה אינטרנשיונל לאירוויזיון זה עשה רעש, וזה גרם גם די להרבה תרעומת. היום התקדמנו מאוד. אני לא רואה בזה עבודה פוליטית. זו לא תערוכה פוליטית. אבל כן אני מנסה לא ללכת לברור מאליו, אלא להביא דברים שיגרמו לאנשים לחשוב – גם על הנושא וגם עליה כבן אדם.

״אני מנסה לדבר לא רק על החזות החיצונית אלא גם על התוכן שהאדם מעביר. לקחתי עבודה של האמן אביב גרינברג, שמורכבת ממצתים בצבעי דגל הגאווה וזה קשור למחאת הלהט״בים ובכלל לקהילה הגאה. ויש גם עבודת וידאו מדהימה של כפיר מהצרי, שבה הוא ואחותו התאומה משתנים לנגד עינינו, זה מאתגר את השיח שבין זכר ונקבה. יש גם עבודות מוכרות – למשל פורטרט של דנה שיצר חנוך פיבן ב־2011״.

העבודה על התערוכה ארכה חודשים. ״הכל היה מתוכנן כאן מראש לפרטי פרטים. אספנו מאות פריטים ועבודות. רק שמלות יש כעשרים. איך מחליטים מה נכנס? לוקחים את הדברים הכי טובים. לא לקחתי כל מה שרציתי בהתחלה כי היו לא מעט פריטים שהתברר שהם לא מתאימים״.

״בראשית: דנה אינטרנשיונל״ תוצג בגלריית המשכן – בית מאירוב, הרצפלד 31, חולון, עד 31 בדצמבר 2018

עיצוב דני מזרחי. צילום: רן יחזקאל

אירוויזיון 1998. צילום: זיו קורן

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden