איינדהובן 2013: איך נראה העתיד?

״ראיתי את העתיד והוא עיר קטנה ומכוערת בדרום הולנד״. במלים אלה פתח מרקוס פיירס, עורך המגזין המקוון Dezeen, את הטור שפירסם בשבוע העיצוב של הולנד שננעל בשבוע שעבר. גם אם בהכרזות כאלה יש מן ההפרזה ומן הקלישאה, וגם אם אפשר היה לנסח את ההתרשמות מהעיר בצורה פחות בוטה, דבריו מבטאים חלק מהותי ממה שעומד בבסיס שבוע העיצוב ההולנדי וגם את ההבדל בינו לבין שבועות עיצוב אחרים. במלים אחרות, כפי שמארגני שבוע העיצוב אוהבים להגיד, ״לאיינדהובן באים היום כדי לראות את מה שיוצג במילאנו בעוד שלוש שנים״.

העתיד וההתנגשות שלו עם ההווה היו גם תמת העל של שבוע העיצוב שהתקיים תחת הכותרת ״עתיד עכשיו״ (או ״עכשיו עתיד״). אפשר לראות בבחירה בתמה זו כמייצגת את הניסיון הבלתי פוסק של העולם ככלל, ושל עולם העיצוב בפרט, להיאחז בהווה בעידן של מציאות שמשתנה ללא הרף ולהבין מה צופן העתיד. מבחינה זו, אם בעבר העתיד היה משהו רחוק ודמיוני, כיום העתיד הוא משהו שיקרה מחר, בשבוע או בשנה הבאה – לא משהו שקשה לדמיין.

כצפוי, העידן הדיגיטלי והדפסות התלת ממד היו אחד הנושאים המרכזים. כך לדוגמה, המעצב הצעיר אריק קלרנביק (Erik Klarenbeek) הציג כיסא שהצליח להדפיס במדפסת תלת ממד תוך כדי שימוש בפטריות חיות, שממשיכות לצמוח בכיסא ומעניקות לו חוזק – שיתוף פעולה שלו ושל מדענים בניסיון לפתח שיטה חדשה של הדפסה בשילוב אורגניזם חיים. התערוכה ״Future Fashions״ הציגה שלל אפשרויות הגלומות בהדפסת תלת ממד בכל הקשור לתעשיית האופנה וגם שימוש חדשני בחומרים ובמיחזור. חלק נכבד מהתערוכה, שנקרא ״Hyper Crafts״, הציג את המגמה המשלימה של שימוש מוגזם בטכניקות מסורתיות כמו סריגה, אריגה ורקמה לצד ההדפסה התלת ממדית.

הטכנולוגיות החדשות ותחום הדפסת התלת ממד משכו את אור הזרקורים לאחר שהמעצבת איריס ואן הרפן זכתה בפרס החשוב ביותר בתחרות פרסי העיצוב של הולנד. ״ואן הרפן מעניקה לעולם הצצה אל העתיד של האופנה״, כתבו השופטים בנימוקים להענקת הפרס. ״מרשים לראות איך ואן הרפן, בגיל כל כך צעיר, מצליחה לתת כל כך הרבה גוף לעבודתה, בלי לוותר על אקספרימנטליות והצבת אתגרים. עם העיצובים שלה היא דוגמה טובה יותר מכל אחד אחר למה שקורה בהולנד ברגע״.

עם זאת, העתיד – וההווה – באו לידי ביטוי לא רק בטכנולוגיות חדשות, אלא גם בקשר שלהם לחברה. כך לדוגמה, אחת התערוכות המרכזיות שנפתחו לכבוד שבוע העיצוב (ותהיה פתוחה עד 5 בינואר) היתה ״מעצבים בריאות״ שאצרה סבינה וילדפור ב״בית העיצוב״. התערוכה, שאפשר לראות בה המשך של התערוכה ״תרבות המזון: אוכל ועיצוב״, שהוצגה בשנה שעברה ועסקה בשאלה כיצד מעצבים יכולים לעזור לבני האדם לבצע את השינויים ההכרחיים בשרשרת המזון, הראתה מה היה אפשרי בעבר, מה אפשרי עכשיו ומה יהיה אפשר להשיג בעתיד בזכות שילוב של עיצוב וטכנולוגיה בתחום הבריאות.

בין השאר בוחנת התערוכה כיצד הטכנולוגיה משפיעה על הגוף האנושי ומשנה אותו, מה היחס שלנו לטכנולוגיה, מתי אנחנו מאמצים אותה ומתי אנחנו דוחים אותה, אילו בעיות אתיות עולות בשימוש בטכנולוגיה, איך הסביבה האדריכלית ועיצוב הפנים משפיעים על הבריאות שלנו ואיך מידע רפואי נאסף, נמדד ומעובד בעבר לעומת היום. כך, בתערוכה הוצג רובוט בדמות גור אריה ים שנועד לעזור בטיפול באנשים, לצד שרטוטים של גוף האדם מהמאה ה־16 ומחקר חזותי של תפקיד רופא הכפר. לצד שמלה שיודעת לעשות מסז׳ כשלובשים אותה הוצגה ״חליפת אייג׳ינג״ שמאפשרת לחוש כיצד מרגיש הגוף כשהוא זקן. החליפה יודעת לדמות קטרקט בעיניים, גוף שהשרירים שלו כבדים ועוד.

הדפסת התלת־ממד נכחה גם בכל הקשור להדפסה עתידית של איברים ולשאלה אם אפשר יהיה לגדל אותם, מחוץ ובתוך הגוף, ומה ההשלכות האתיות של פעולה כזאת. טכנולוגיות חדשות אחרות שהוצגו בתערוכה היו מחקר שבדק מה אפשר ללמוד מקורי עכביש או איזה בקטריות יש על גוף האדם ואיך אפשר להשתמש בהן. גם תרחישים אקטואליים יותר הוצגו. למשל, דרך לייצור פרוטזות בעלות נמוכה תוך שימוש בחומרים מקומיים.

תערוכה אחרת הציגה את הקשר בין עיצוב לחקלאות. לצד פרויקט שנועד להכיר לציבור ההולנדי את החקלאים שעומדים מאחורי התוצרת החקלאית שהציבור המקומי צורך, הוצגו כלים שנוצרו מפסולת ביולוגית, דרכים שונות להדברה אורגנית, סנדלים שנוצרו מפסולת של כפות תמרים ועוד. התערוכה היתה יוזמה ממשלתית חדשה שמטרתה לעודד חדשנות בתחום שלפעמים נתפש כמיושן. במקביל לתערוכה התקיימו סדנאות ופעילויות שונות ובמרכזן סדנה שכותרתה ״מה קורה כשמכניסים לחדר אחד מעצבים, האקרים וחקלאים״.

למה אתה עייף?

זו הפעם ה־12 ששבוע העיצוב התקיים באיינדהובן. מה שהחל כאירוע בן יום אחד נהפך עם השנים לאירוע שנמשך תשעה ימים. כ־1,800 מעצבים הציגו השנה ב־80 מיקומים וב־300 אירועים שונים שהתקיימו במשך שבוע העיצוב. אם בשנה שעברה ביקרו באיינדהובן בזמן שבוע העיצוב 180 אלף בני אדם, השנה כבר ביקרו בו 250 אלף בני אדם.

בניגוד לשבועות העיצוב שנקראים על שם העיר שמארחת אותם – כמו שבוע העיצוב של לונדון, הלסינקי, בייג׳ין ואפילו חולון – שבוע העיצוב שמתקיים באיינדהובן נקרא שבוע העיצוב של הולנד. בניגוד לשבועות עיצוב רבים, גם הפעם היה מעורר השראה לראות כיצד עיר שלמה מתגייסת למען תחום העיצוב. העיר התמלאה כולה בשילוט של שבוע העיצוב, מפות עם פיזור האירועים השונים הודפסו על שלטי חוצות, מוניות מיוחדות עברו בין המרכזים השונים של התצוגות והסיעו ללא תשלום כ־10 אלפים מבקרים בכל יום.

בניין העירייה אירח שלל פעילויות, סדנאות ותערוכות שעניינן הקשר בין עיצוב לילדות. פעילות זו התקיימה מתוך הבנה של ראשי העיר שחשוב להסביר לילדים כבר מגיל צעיר מהו עיצוב ומה חשיבותו בחיי היום־יום. כך, ילדי העיר יכלו להתנסות בהרכבת רהיטים מיניאטוריים ולהציג את התוצרים שלהם בתערוכה שהוקשה לרהיטי ילדים; או להגיד מה הם היו מוסיפים לסביבת בית הספר שלהם. בכיכר העירייה הוצגה תערוכת חוצות של מעצבים גרפיים שיצרו עבודות עם הילדים שלהם, לצד סדנת צעצועים ישנים, קיר צביעה ומשטחי רכיבה לסקייטבורדים.

מה אפשר ללמוד אם כך על העיצוב ההולנדי לאחר ביקור בשבוע העיצוב? אוצרת התערוכה שהציגה את המועמדים השונים שהתמודדו על פרסי העיצוב של הולנד הסבירה זאת כך: ״כשמישהו מבקש ממך לעצב כיסא, בהולנד תחשוב למה צריך לעצב כיסא. אולי אתה צריך לשבת כי אתה עייף? למה אתה עייף? אולי נשנה משהו בסביבת העבודה שלך ואז לא תהיה עייף. יש בתהליך המחשבה הזה משהו פרקטי ויסודי. רוב הלקוחות לא מודעים לכך, הם חושבים שהם צריכים כיסא. המעצבים ההולנדים, שלומדים את זה גם באקדמיות, ישאלו למה״.

מבט על תהליכי עיצוב בא לידי ביטוי גם בתערוכת הבוגרים המרשימה של האקדמיה לעיצוב של איינדהובן, שסקירה שלה תתפרסם ב״גלריה״ בשבועות הקרובים. תחת הכותרת ״Self | Unself״ הציגו כ־120 בוגרים את פרויקטי הגמר שלהם שעסקו לרוב בקשר בין עיצוב לחברה. תחת אותה כותרת הוצגה תערוכה נוספת במוזיאון המרכזי של העיר, מוזיאון ואן אבה (Van Abbemuseum), שאצר תומאס וידרשובן (Thomas Widdershoven), מנהל האקדמיה לעיצוב.

וידרשובן החליט להציג תערוכה נוספת תחת אותה כותרת, שמשתתפים בה לאו דווקא בוגרי האקדמיה, לאחר שבחן את כל עבודות הסטודנטים וגילה כי אף שרובם התחילו את העבודה על פרויקט הגמר מחוויה אישית, הם עברו מהר מאוד לראייה האוניברסלית ולמחשבה על האחר. לדבריו, אף שזה לא עניין יוצא דופן בהכרח, תערוכה כזאת לא היתה יכולה להתקיים לפני חמש או עשר שנים, לפני המשבר הכלכלי שפרץ ב־2008, אף שלכאורה עיצוב תמיד היה תחום שנע בין האישי לכללי.

בסיום הביקור באיינדהובן, אם צריך להצביע על נקודה אחת שכדאי לשים אליה לב, הרי שזאת האופטימיות שאיפיינה את כל המציגים – בוגרים צעירים לצד מעצבים ותיקים, חברות מסחריות לצד יוזמות אקספרימנטליות. למרות המשבר הכלכלי שפוקד את אירופה, ועל אף חוסר הוודאות שמאפיינת את העידן הדיגיטלי, קשה היה שלא להידבק באופטימיות ובהתלהבות שאפפו את העיר. בדומה לדבריו של פיירס, גם זו קלישאה: אלפי צעירים הולכים בכל שנה ללמוד עיצוב כי הם מאמינים שהם יכולים להפוך את העולם לטוב יותר, או ליפה יותר. למשך כמה ימים, בעיר קטנה בדרום הולנד, אפשר היה להאמין שיש להם סיכוי טוב להגשים את החלום הזה.

– – –

הכתבה פורסמה לראשונה במוסף גלריה של עיתון הארץ