כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אם החיטה, מוזיאון פתח תקוה. צילום: אלעד שריג

תומר ספיר: בין אמיתי לטבעי, בין אמנות למדע

״אינדקס המתבסס על דמיון הוא אין־סופי ולעולם לא יהיה מלא״, אומר תומר ספיר שהוציא לאור ספר אמן חדש, המסכם עשר שנות עשייה אמנותית

Yuval:

הי תומר, מה שלומך? מזל טוב על הספר

Tomer:

תודה רבה יובל! שלומי טוב, מתאושש מהשקת הספר. מה שלומך?‎

Yuval:

אני מצוין, תודה. איך הייתה ההשקה?‎

Tomer:

הייתה מוצלחת מאוד. באו אנשים, קצת קנו, היתה אווירה נעימה וקלילה ואני בעיקר די התרגשתי

Yuval:

כן… אני יכול לתאר לעצמי. וקודם כל אני רוצה להגיד שהספר נראה ממש טוב! כלומר, גם בלי שקוראים מילה אחת הוא אוביקט ממש נחשק‎: גם הצילומים, גם העיצוב, גם הפורמט‎

חזית וגב הספר. צילומים: מ״ל

Tomer:

אני מסכים. אביגיל ריינר (מ־The Studio), בן זוגי אבי לובין שערך, ואני – חשבנו הרבה על הספר הזה כאוביקט, ולקח לא מעט זמן עד שהגענו לתוצר הסופי. אני חושב שבסופו של דבר אביגיל עשתה עבודה מעולה. היה חשוב לנו שהוא יהיה ספר אמן עם ערך מוסף מעבר לקטלוג עבודות

Yuval:

ומה הוא אותו ערך מוסף?‎

Tomer:

הספר מסכם את הפרויקט המתמשך שלי בעשור האחרון, ״מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא״. הפרויקט מורכב משלבים רבים ואינטנסיביים שהוצגו בחללים שונים, ואני מניח שהרבה אנשים לא בהכרח ראו את כולם. הספר הוא הזדמנות לאפשר קריאה מחודשת של המהלך הזה שעברתי בעשור האחרון.

הטקסטים הנפלאים של תמי כץ־פרימן וטלי תמיר, ופתח הדבר שאבי כתב, מאפשרים מבט מקיף. תמי, טלי ואבי מעורבים בפרויקט כבר לא מעט שנים, כל אחד בדרכו. הדימויים מתוך המחקר ותהליכי העבודה שלי מעניקים מבט נוסף. סדר העבודות גם משמעותי: הוא לא בהכרח כרונולוגי ומאתגר מעט את ציר הזמן. וכמובן העיצוב של הספר שהוא אכן משמעותי ונותן תחושת אינדקס מחקרי‎

Yuval:

הבנתי. אולי זה הזמן להסביר למי שלא מכיר (וגם למי שכן) מה הוא אותו אינדקס קריפטו־טקסידרמי‎

Tomer:

נקודת המוצא של הפרויקט היתה סיפור ״המפלצת ממונטוק״. נתקלתי בסיפור ובדימוי החזק של המפלצת ברשת. ביולי 2008 שלוש נשים טענו שמצאו על חוף העיירה האמריקאית מונטוק פגר של יצור לא מזוהה, ספק יונק ספק עוף. הן טענו ששעות ספורות לאחר מכן הפגר נרקב ונעלם. הרבה תיאוריות סבבו אז את הסיפור, חלקן קשורות למתקן סודי שאכלס אז תוכנית ניסויים נגד טרור ביולוגי. הסיפור מפוקפק, אבל עניין אותי אותו יצור מאיים שנפלט מהאוקיינוס האמורפי אל תוך היבשה וערער בה את הסדר.

המפלצת ממונטוק, עבודת הקרנה

מחקר לקראת האינדקס הקריפטו-טקסידרמי, מוזיאון חיפה. צילום: אלעד שריג

דרך סיפור המפלצת ממונטוק הגעתי למושג ״קריפטידים״, שהם בעלי חיים שאינם נמצאים באינדקס הזואולוגי הרשמי. ומשם הגעתי ל״קריפטו־טקסידרמיה״ שזאת מלאכת הפחלוץ של בעלי חיים דמיוניים. לא עבדתי אז עם חלקי בעלי חיים, אבל יצרתי עבודות פיסול רבות שהן מחקר של קונפיגורציות אורגניות בדויות. ב־2010 השתתפתי בתערוכה ״חיי מדף״ שאצרו תמי כץ־פרימן ורותם רוף במוזיאון חיפה לאמנות. העבודה שהצגתי שם, שמופיעה בספר, היא מערכת ויטרינות ושולחנות אור המציגה עשרות רבות של אוביקטים, והיא קיבלה את הכותרת ״מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא״.

בהמשך היא הפכה למטרייה לרוב גוף העבודות שלי מאז. הכותרת כמובן אירונית ויומרנית, כי אינדקס המתבסס על דמיון הוא אין־סופי ולעולם לא יהיה מלא. מאז זלגו לפרויקט נוכחות תרבות ואדם

Yuval:

מעניין. זה מתחבר לי לאיך שטלי תמיר פותחת את הטקסט שלה בספר, כשהיא כותבת על ההנחה השגורה שאתה עוסק במפגש בין אמנות ומדע. אני רוצה להוסיף לכך גם את העיצוב, ולשאול איך קרה שהשילוב הזה מתקיים אצלך – הרקע של לימודי עיצוב ואמנות, והמדע שנכנס בינהם. האם כולם חיים בהרמוניה זה עם זה…‎

את התואר הראשון שלי עשיתי בעיצוב תעשייתי בבצלאל ואת התואר השני באמנות גם בבצלאל. היום, מעבר להוראה, אני לא עוסק בעיצוב תעשייתי, וכבר הרבה שנים אני אמן פלסטי. הרקע בעיצוב תעשייתי נתן לי כלים מעולים כאמן שעוסק בעיקר בפיסול. המדע נכנס כאן כדבר שמעניין אותי מילדות והוא בלתי נפרד מהפרקטיקה שלי

Tomer:

ברור שהם חיים בהרמוניה. את התואר הראשון שלי עשיתי בעיצוב תעשייתי בבצלאל ואת התואר השני באמנות גם בבצלאל. היום, מעבר להוראה, אני לא עוסק בעיצוב תעשייתי, וכבר הרבה שנים אני אמן פלסטי. מה שכן, הרקע בעיצוב תעשייתי נתן לי כלים מעולים כאמן שעוסק בעיקר בפיסול. קיבלתי תשתית, גישה לעבודה בחומרים וכלים תכנוניים טכניים שמאוד עוזרים לי כפסל. המדע נכנס כאן כדבר שמעניין אותי מילדות והוא בלתי נפרד מהפרקטיקה שלי

תומר ספיר. צילום: ענבל קצף

שרון וזנה, Bodies. צילום: יניב לוי

בכלל, תמיד עניין אותי בעבודה שלי חיבור עם שדות ידע אחרים. כמו ב״אם החיטה״ שהוצגה בתערוכה החקלאית שאצרה טלי תמיר במוזיאון פתח תקוה, שם הדיאלוג היה מול המחלקה לחקר הצמח במכון ויצמן; או עבודת המחול BODIES, שיתוף פעולה שלי עם הכוריאוגרפית שרון וזנה, שם אני יוצר על הבמה ועל גוף הרקדנים מעין שכבת עור או מחלה שמתפוררת לאורך המופע והופכת לאבק

Yuval:

אז איפה עובר הגבול אצלך (ואני יודע שזו לא תשובה של שחור ולבן) בין התחושה או הנראות הקלינית והמדעית המדויקת לבין הפן האמנותי המשוחרר? אתה לא פוחד שזה עלול להרתיע? שמישהו עוד יחשוב בטעות שזה ספר מדעי ולא פרויקט אמנותי?‎

Tomer:

האמת שזה היה יכול להיות מעניין אם מישהו היה טועה לחשוב שמדובר בספר מדעי; אבל אני לא מאמין שזה באמת יכול לקרות. השפה החזותית בסופו של דבר מגיעה מאמנות פלסטית, במיוחד כשמסתכלים על המכלול. יחד עם זאת טשטוש הגבול בין עצם ״אמיתי״ ו״טבעי״, לדוגמה בין אוביקט אורגני שלוקט מהטבע לבין פסל המתחזה לטבעי, הוא מקום שמעניין אותי להיות בו. אותו מקום שמאתגר חלוקות דיכוטומיות מקובלות כמו אמיתי/בדוי, חי/מת, זכר/נקבה, טוב/רע. זה גם נכון שפעמים רבות בעבודות שלי יש מתח בין דיספליי קפוץ וממשטר לאוביקטים חסרי גבולות במובנים שונים.‎

גם הטקסטים בספר הם של שתי אוצרות ואוצר מרכזיים, ונכתבו מנקודת מבט שהיא מתוך שדה האמנות. בהקשר שלי, ברור שתמיד קיימת התלבטות אם לכלול טקסט של אדם העוסק במדע, אך במקרה של הספר היה לי חשוב שהטקסטים יאפשרו הרחבת מבט על הפרויקט. ובסופו של דבר הוא אמנותי…

Yuval:

בהחלט. בהמשך לתערוכה האחרונה שלך בגלריה שלוש, שכתבנו עליה בפורטפוליו, אני מוכרח לשאול: הילדים שינו אצלך משהו בקשר למושגים האלו של טבעי, אמיתי, אורגני, אמיתי, מדעי? 

Tomer:

תמרה ונמרוד שהיום הם כבר בני שבע, שינו אצלי הרבה דברים ולא רק בהקשר של מושגים אלה. בסופו של דבר גידול יצורים חיים, גבר ואישה לעתיד בעולם הזה, מעלה שאלות והתבוננות מחודשת בכל מושג. אין לי ספק שהנוכחות החזקה של האדם והתרבות בפרויקט הנוכחי היא אלמנט שהתגבר עם השנים בעבודות שלי. כמו בתערוכה ״מרכז ההסברה״ שאצרה נטע הבר בבית חנקין ובעבודה ״תינוק עוברי״ שאצרה מיכל מור. 

משהו קרה לנו, אבא, גלריה שלוש

משהו קרה לנו, אבא. צילום: אלעד שריג

התערוכה ״משהו קרה לנו, אבא״, שהצגתי בגלריה שלוש, עסקה כולה בתא המשפחתי שלנו: שני אבות עם תאומים, בת ובן. היה לי גם חשוב שבן הזוג שלי אבי (לובין) יאצור אותה, והיא תפקדה כמו מערכת אוטרקית. אבי ואני כבר 21 שנים יחד, וצמחנו יחד לתוך שדה האמנות. אני מאוד אוהב כשאנחנו משתפים פעולה יחד והתערוכה הזאת, במיוחד בגלל נוכחות הילדים בה, הייתה חשובה לי מאוד. היא גם סוגרת את הספר ומסמנת את סוף השלב הנוכחי בפרויקט

Yuval:

אז זה בדיוק הזמן לשאול מה השלב הבא…‎

Tomer:

זו שאלה שגם אני שואל את עצמי. תמיד. יש משהו בספר הזה שיכול להיתפס כאיזו מן הצהרה פומפוזית על סיום שלב, ומתוך כך לעורר ציפייה למהלך חדש ושונה באופן מהותי ממה שעשיתי עד עכשיו. גוף העבודות שלי התפתח עד עכשיו לאט ובאופן אבולוציוני, ומעולם לא ביצעתי קפיצות או פניות חדות. חשוב לי לפתח שפה תוך כדי הישענות על השלבים המוקדמים שלה. אני לא ממהר לשום מקום.

אני גם מאוד אוהב את הזמנים שאחרי פרויקטים גדולים, שבהם אני מאפשר לעצמי תקופה (לפעמים ממושכת) שבה אני לא מייצר, אלא פשוט בודק עם עצמי בכנות מה מעניין אותי עכשיו. יחד עם זאת, הספר מאפשר לי להתבונן רגע במהלך של העשור האחרון, ולהעריך עם עצמי מה ממשיך איתי ומה אני משאיר מאחורי כמו נשל

Yuval:

אני סקרן… ‎תגיד, מי שרוצה לקנות את הספר, איפה אפשר להשיג אותו?

Tomer:

בשלב הזה את הספר אפשר להשיג ישירות ממני: פשוט לכתוב אליי ל־sapirtomer@gmail.com

מרכז ההסברה, מוזיאון בית חנקין. צילום: אלעד שריג

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden