כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

טליה מוקמל, Terra Cotta #2.2, מתוך קראפטולוגיה. צילום: רמי זרנגר

מקראפט וטכנולוגיה יוצא ״קראפטולוגיה״ 

מיכל מרחב ומור שילוני, אוצרות התערוכה קראפטולוגיה, מספרות על האופן שבו מעצבים מקומיים משלבים כלים של מחקר, פיתוח וטכנולוגיה עם מסורות וטכניקות ייצור ״קראפטיות״

בשנים האחרונות אפשר לזהות בעולם העיצוב נוכחות גודלה של מסורות וטכניקות עיבוד וייצור, השואבות השראה מתוך מלאכות ואומנויות עתיקות. חוקרת הטרנדים לי אדלקורט הצביעה על כך כבר לפני כעשור, מספרות מיכל מרחב ומור שילוני, אוצרות התערוכה קראפטולוגיה במלון רויאל ביץ׳ בתל אביב, ובוגרות התכנית הבין־לאומית לאוצרות עיצוב בשנקר. ״אדלקורט הציעה כמה סיבות לתופעה: חלקן קשורות לתגובות נגד לתהליכי הגלובליזציה והאחדה, תוך כדי חיפוש והבעת קול ייחודי שיבליט את המעצב מהקיים; חלקן קשור גם לחזרה למסורות מקומיות וחקירה של העבר.

״כשהתחלנו לעבוד על התערוכה בחנו מעצבים מקומיים שהעשייה שלהם מבוססת, בחלקה או כולה, על טכניקות של עבודות יד וקראפט. ככל שאספנו עבודות בחרנו להתרכז במעצבים שמשלבים כלים של מחקר, פיתוח וטכנולוגיה עם מסורות וטכניקות ייצור ׳קראפטיות׳. כך הגענו לשם התערוכה: קראפטולוגיה, מילה מומצאת שהלחמנו מצמד המילים קראפט וטכנולוגיה״. 

התערוכה כוללת עבודות שעשויות כולן בעבודת יד ללא התערבות דיגיטלית, אך הן מושפעות מעולם של דימויים ממוחשבים המניב תוצרים שמחקים את אותם דפוסים וצורות. ״התוצרים טומנים בחובם את הדיון הפנימי של המעצב/ת ביחס למסורת, למקומיות, לאוניברסליות, לתרבות, לעבר, הווה ועתיד. השילוב של עבודות מתחומים וחומרים שונים – טקסטיל / קרמיקה / זכוכית / עץ / נייר – בטכניקות ובגישות שונות ביחס לטכנולוגיה, יצר פסיפס מרתק של כיווני קריאה בעולם העיצוב העכשווי, המקומי, ברגע זה בזמן״.

התערוכה מוצגת במלון רויאל ביץ׳ כחלק מסדרת התערוכות של החממה לאמנות דיגיטלית, בהובלתו של שרון תובל, ״שבנדיבות גדולה הנחה וליווה אותנו, ביחד עם האוצרת מירב רהט. האתגר לשלב את העבודות ברחבי המלון ולא ב׳קוביה לבנה׳, כפי שאנו רגילות לראות בגלריות, חידד את הדיאלוג שרצינו לייצר בין העבודות לבין הקהל – בחלקו קהל ׳שבוי׳. התגובות שאנחנו מקבלות מצוות המלון ומאורחיו מעידות על המשיכה והעניין שאנשים מוצאים בעבודות, שמדגישות את האנושי ומביעות עומק מחקרי״. הנה כמה מהעבודות שמוצגות בתערוכה:

גור ענבר: קדחת

פרויקט עמלני ועמוס של חיפוש צבעוני, אסתטי וצורני. תהליך הייצור ידני כולו ומשלב יצירה על האובניים או יציקה בתבנית גבס, עד שלב העיטור. הצורות מושפעות ממסורות קלאסיות של קדרות, שבהן התהליך קבוע אך כל כלי הוא ייחודי. המסורת נזנחת כשמגיע שלב העיטור: מתוך מאגר רחב של מקורות השראה עכשוויים, דפוסים ודוגמאות טקסטיל מפס ייצור תעשייתי כמו ריפודי מושב באוטובוס, נולדות דוגמאות שבהן גור משתמש על מנת לייצר פני שטח סוערים, צבעוניים ושונים מאד מחפצי הקרמיקה המסורתית והמוכרת.

גור ענבר, קדחת. צילום: איה וינד

טליה מוקמל: Terra Cotta #2.2

טליה מציגה סדרת קערות חדשה כחלק מאוסף קערות העשויות מחומרי הבסיס, חול וקמח. בסדרה זו היא הוסיפה לתהליך העבודה רשת מתכת בעלת דפוס גאומטרי. המתכת נוצרה בטכנולוגיה של צריבה פוטוכימית ושילובה בכדים מוסיף נופח מודרני למוצר, ועם זאת נותן לו מראה עתיק, כמעט ארכיאולוגי. הפרויקט הוא חלק ממחקר פילוסופי ששואף לחבר מוטיבים וחומרים מתקופות פרימיטיביות, שבהן תהליכי ייצור המוצר היו ראשוניים ונעשו בעבודת יד על ידי האדם, יחד עם עולם התעשייה המודרני של היום.

כרמל אילן: Plant / Vortex + Do You Read Me

תהליך העבודה שנבנה על ידי כרמל מפגיש בין עבודת ידיים סיזיפית ושימוש בחומרי רדי־מייד, לטכנולוגיה עדכנית הכוללת סריקה תלת־ממדית של העבודות והדפסתן. יצירותיה של כרמל מבוססות על שיטה של בניית ניירות רבים מקופלים מתוך צלחת עץ, שורות צפופות של נייר מקופל מצטרפות זו לזו בעבודה סבלנית, עמלנית וממושמעת. עבודותיה מושתתות על חומר אחד – הנייר – מדגישות את ערכיו החומריים בעידן שבו עובר מטען הידע האנושי לאופני שימור דיגיטליים.

הניירות משמרים את הזיכרון החומרי שממנו באו, ובה בעת צומחים לשפה חדשה. המעבר לצילום, למדיום הטכנולוגי, מתיר לכרמל להתנסות במאפייניו הייחודים של המדיום, כקיבוע זווית הראיה, חיתוך וקביעת הפריים, והיכולת להעצים ולהבהיר פרטים, וכך להדגיש את החומריות של האובייקט. בעבודתה Do You Read Me הקריאה בספרים הישנים הופכת להתבוננות: מקום בלי גבולות ברורים שיגדירו ויגבילו, בלי החוקים הנוקשים שהגדירו אותו רגע לפני, בלי פסיקים ובלי נקודות.

כרמל אילן, Plant. צילום: אורי שדה

לילה קלינגר, send nudz. צילום: מ״ל

לילה קלינגר: Send Nudz

הרקמות מבוססות על צילומי ערום שנשלחו אל קלינגר על ידי בת זוגתה. הצילומים נוצרו במהלך מערכת יחסים טרנס־אטלנטית, שהתבססה על תקשורת וירטואלית. שלישיית העבודות של לילה מבקשת לחזור לרגעים סתמיים, חולפים, של אינטימיות דיגיטלית, וליצור אותם מחדש. העבודות נעשו ברקמת בלאקוורק מסורתית, בחוטי כותנה אדומים ושחורים על בד פשתן. 

מעין בן־יונה: Untitled

מה שמניע את מעין בעשייה שלה הוא חיפוש והתבוננות: לגעת בחומר, לעבוד אתו ולדבר דרכו; לאפשר לדברים להתפתח למקומות חדשים דרך הטיפול בפני השטח, וניסיון למתוח את גבול היכולת של החומר בעשייה. בעבודת הגלגל היא מוצאת חיבור למשהו קדום וראשוני. הכניסה לקצב המונוטוני של הגלגל והעבודה עם החמר מייצרים מקום של שקט וחיבור, המאפשרים לדברים לצמוח ולהיות. בעבודותיה היא משלבת חומרים, טכניקות עבודה והשראות, היוצרים יחד שפה אישית עשירה בטקסטורות ועיטורים, המדמה יצורים אורגניים, חיים. בניית הכלים נעשית בעבודת יד בלבד, אך מדמה אפקטים של ייצור במדפסות תלת־ממד ומידול ממוחשב.

מעין בן־יונה, Untitled. צילום: צילום: שחר פליישמן

נועם דובר, Embracing the Digital to the Handmade. צילום: מיכל צדרבאום

נועם דובר: Embracing the Digital to the Handmade

נועם מציג תבניות לניפוח זכוכית המודפסות בהדפסת תלת־ממד בטרה־קוטה, לצד כלי זכוכית שנופחו בתוך התבניות המודפסות. הכלים מוצגים באופן שמזכיר חפירה ארכאולוגית, שמציגה את תהליך ההטמעה של הטכניקה על ידי המעצב. במעמקי החפירה אפשר להבחין בנסיונות שכשלו, בפרטים שהודגשו וביצירות שלמות; כל אלו מייצגים את החיפוש האותנטי אחר הידע החומרי־טכנולוגי.

סטודיו ויהי: מצב צבירה

מקבץ אבסטרקטי מרחף שכולו סגמנטים מתוך מנורת ״רוח״ של סטודיו ויהי, לפני היותם גוף שלם ואולי אחרי פירוק אותו גוף השלם. ההתרחשות האורגנית שמתהווה היא אחת מתוך אין־סוף התרחשויות הגלומות בצירופם המשתנה של אותם סגמנטים. השלם הפונקציונלי מוצג ליד מקטעיו וסך כל חלקיו שהצטרפו לכדי שלם חדש. הרגע בתהליך פיתוח המוצר שבו החומר שהתחיל לקבל צורה בדרכו להיות מוצר מוגמר נח, רפוי, לזמן מה בצד, הוא הרגע שבו מתאפשר מבט נוסף ומזדמנת סטייה קטנה מהדרך אל משחק מהנה של חיים נטולי פונקציה.

הגופים התלויים עשויים מחומרים טבעיים וזמינים, ונוצרים בעבודת יד ללא התערבות דיגיטלית, מתוך מה שהחומר מאפשר. הם משקפים את תנועות הידיים שיצרו אותם, את היחסים בין המעצבים לבין החומר, בין החומר לבין עצמו, על אפשרויותיו ומגבלותיו. כשמסתכלים עליהם נראה כי דפוסים וצורות מהסביבה הממוחשבת והחשיפה לעולם של דימויים דיגיטליים זלגו לעולם הממשי.

סטודיו ויהי, מצב צבירה. צילום: מ״ל

עדן סעדון, Flexy Black. צילום: אחיקם בן יוסף

עדן סעדון: Flexy Black

בפרויקט המשלב בין טכנולוגיה חדשה למסורות טקסטיל עתיקות, עדן יצרה קולקציה של מלבושי תחרה נשיים, המאופיינים בדימויים מעולם הפלורה והפאונה, בהשראת ציורי הקיר העשירים של ווילאם מוריס, המבנים הארכיטקטוניים של פרנק גרי,  פסלי הנייר והבמבוק של איי וויווי, ציורי גוף של אוסקר שלמר וציורי גוף שבטיים אפריקאים. עבודתה מדגישה את כתב ידה, באופן מילולי, ומשלבת פיתוח טכנולוגי חדשני – עט שבאמצעותו אפשר לצייר בתלת־מימד – מכונה המשדרגת יכולות אנושיות, אך מאפשרת לשמר כתב יד ייחודי בעולם שבו טכנולוגיה ואוטומציה מחליפות עמל אנושי.

תגובה אחת

  1. יצחק שכטר IFT

    כל הכבוד האגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden