כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

רוני קרדי, מתוך הספר Bi-Scriptual. צילומים: Eps51 / Niggli ©

לשמור על הדי.אן.איי של העברית, מבלי להתכופף אל מול הלטינית

הספר Bi-Scriptual עוסק בדיאלוג החזותי שמתקיים בין האות הלועזית לבין אותיות שאינן כאלו. אחד הפרקים מוקדש לדיאלוג עם האות העברית ומציג את עבודתם של מעצבים כמו עודד עזר, מיכל סהר וקובי פרנקו

כיצד מעצבים ברחבי העולם מתמודדים עם עיצוב טיפוגרפי שכולל יותר משפה אחת? בחודש יולי יצא לאור הספר Bi-Scriptual, שעוסק בעיצוב טיפוגרפי – ועיקרו שימוש במספר שפות במקביל. הספר – ששפתו אנגלית, מכיל 320 עמודים וכ־300 דימויים – יצא לאור בהוצאת הספרים השוויצרית Niggli, שמתמחה בספרי עיצוב, טיפוגרפיה ואדריכלות.

הספר דן בהבטים חברתיים־תרבותיים, בנושאים טכניים ובשיקולים מעשיים הנוגעים למערכות כתיבה ולעיצוב טיפוגרפי רב־לשוני. הוא מחולק למספר פרקים: כל פרק עוסק בשפה אחרת שאינה לטינית, ובין הפרקים גם אחד שמוקדש לשפה העברית, ושבו מוצגות עבודות שבהן הכתב העברי מקיים דיאלוג עם שפות אחרות, לרוב עם אנגלית או ערבית. כל פרק בספר נפתח במאמר, ואת המאמר שעוסק בטיפוגרפיה העברית חיברו נשיא בצלאל, המעצב פרופ׳ עדי שטרן, יחד עם המעצבת והחוקרת לירון לביא טורקניץ׳.

ההקדמה שכתבו שטרן ולביא טורקניץ׳ – שניהם בוגרי התואר השני בטיפוגרפיה מאוניברסיטת רדינג באנגליה – עוסקת בעיקר בהיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית, בעוד שהעבודות שמוצגות בהמשך הספר הן עבודות עכשוויות, חלקן אף עוצבו במסגרות סטודנטיאליות. לדבריו של שטרן, הסקירה ההיסטורית הקצרה מיועדת בעיקר לאנשים שלא מכירים ושאינם מצויים במרחב של האות העברית. היא מייצרת קונטקסט היסטורי, בפרט ביחס להתפתחות של האלפא־בית הלטיני, ואין קשר בינה לבין העבודות שמוצגות בספר, היות שכך ביקשו מחבריו של הספר.

״בשני העשורים ומעלה שאני מלווה את העולם הזה, אנחנו חווים שינוי גדול מאוד לטובה״, מוסיף שטרן. ״רמת המודעות וההבנה של מעצבים בישראל ביחס למורכבות ולרגישות הטיפוגרפית של החיבור של שניים ולפעמים שלושה אלפא־ביתים עלתה באופן משמעותי. יש היום יותר הבנה ויותר רגישות ליחסים המורכבים האלה. בין השאר זה קשור להכרה ולהתייחסות להיסטוריה של האות העברית ולמסורות שלה. אם בעבר הייתה התעלמות – ואפילו הפניית גב – להיסטוריה של האות העברית, ועקב כך התוצאות היו בעייתיות, אם זה בעיצוב פונטים ואם ביישום הטיפוגרפי, כיום ישנה יותר התייחסות למקורות ולמהות של האות העברית״.

כמעצב בעצמו עוסק שטרן רבות בעיצוב טיפוגרפי, בין השאר בעיצוב לוגואים ובעיצוב פונטים. הוא מתייחס לפונט הטקסט הדו לשוני שעיצב – ״נעם־טקסט״ – שתהליך עיצובו החל לפני כ־15 שנה והסתיים בהשקתו בחודש מאי האחרון: ״בפונט זה יש עיסוק רב שנים ומעמיק בסוגיה של איך לעמת ואיך להציב זו לצד זו ללא כל פער היררכי את האות העברית אל מול האות הלטינית, וליצור מערכת שמאפשרת סידור טקסט לקריאה ממושכת באות סריפית עברית ולטינית זו לצד זו באופן מיטבי״.

לירון לביא טורקניץ, יותם הדר, קובי פרנקו

לביא טורקניץ׳, שכתבה יחד עם שטרן את המאמר, מוסיפה לגבי תוכנו: ״המאמר שפותח את הפרק שעוסק באות העברית מחולק לשניים. החלק הראשון עוסק בהיסטוריה של האות, ועיקרו נקודות ציון משמעותיות בתולדות הכתב העברי, בדגש על סוגי פונטים. החלק השני הוא מעין מאגר של טיפים, שבהם יוכלו מעצבים לעשות שימוש בעת שהם עובדים על טקסט בעברית בהשוואה או לצד טקסט לטיני.

״לדוגמה, הגיוני לחשוב שאותיות עבריות ואותיות לטיניות שעוצבו במסגרת אותו פונט, תהיינה באותו גובה – אך זה לא כך. הרי בלטינית יש גם אות קטנה וגם אות גדולה. היכן אם כך תמוקם האות העברית מבחינת הגובה ביחס אליהן? התשובה היא באמצע: אות עברית תהיה יותר גבוהה מהאות הלטינית הקטנה ויותר נמוכה מהאות הלטינית הגדולה״. מלבד הטקסט שכתבה יחד עם שטרן, תרמה לביא טורקניץ׳ לספר גם עבודה טיפוגרפית שעיצבה, ״ערברית״, פרוייקט אוטופי המציג מערכת אותיות היברידית שמשלבת בין עברית וערבית, שאותו עיצבה במסגרת פרוייקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

כל השפות שבעולם

בהמשך למאמר מוצגות העבודות, משלושה סוגים: פונטים, לטרינג ועיצוב גרפי (כגון ספרים וקטלוגים). מעצב ישראלי שעבודותיו זוכות לייצוג נרחב, הוא עודד עזר. בספר מוצגים שבעה פונטים שעיצב, ובנוסף גם שתי עבודות לטרינג – האחת תרגום לוגו אלג׳זירה, והשניה תרגום לוגו מסעדה בניו יורק לארבע שפות. שתי העבודות עוצבו כהדגמות בעבור הסטודנטים שלו, במטרה להציג להם כיצד יש לתרגם ויזואלית טיפוגרפיה לשפה אחרת. עזר מתייחס לתזמון פרסום הספר: ״הספר הזה לא היה יכול לצאת לאור קודם לכן, משום שהתופעה של ריבוי שפות הולכת יד ביד עם הסיפור של פונטים מסוג אופן־טייפ: היכולת של קובץ פונט בודד להכיל את כל השפות שבעולם היא דבר יחסית חדש״.

ואכן, לדבריו של עזר, בשל נושא האופן־טייפ, הוא אינו נוהג לעצב כיום פונטים בעברית שאין להם גרסה אנגלית. לעיתים הוא מעצב את שתי הגרסאות, לעיתים רק את הגרסה העברית בהתאם לגרסה אנגלית קיימת. לדוגמה, את פונט ״פרנצ׳סקה״ עיצב גם בגרסה העברית וגם בגרסה האנגלית, בעוד שפונט ״רץ״ הוא תרגום חזותי של פונט ״וספר״ הלטיני שעיצב רוב קלר. גם הגרסה העברית שעיצב לפונט ״פיט״, מבוססת על הגרסה האנגלית של פונט זה, שאותה עיצב דייוויד ג׳ונתן רוס. עזר מדגיש כי ישנה חשיבות רבה למציאת האיזון בין השורשים העבריים לבין ההתאמות הסגנוניות של הכתבים. ״כשמעצבים פונט עברי, שאמור להתאים לפונט לטיני, אחד הדברים הכי חשובים זה לשמור על הדי.אן.איי של העברית ולא להתכופף אל מול הלטינית, ועם זאת לייצר מצב שהתחושה היא זהה בשתי המערכות – שהזרימה ומידת הכהות תהיינה זהות״.

עזר מתייחס למה שמייחד בעיניו את המעצבים הטיפוגרפים המקומיים: ״מעצבים ישראליים מרגישים אחריות גדולה כלפי קהילת העיצוב המקומית משום שהיא כה קטנה. אם עושים זאת נכון, התרומה לתרבות העברית יכולה להיות משמעותית. העניין הכלכלי מתגמד לעומת האחריות והחשיבות כלפי המורשת. למעצבים ישראלים יש אחריות מעבר למטרה המסחרית של העבודה שלהם, דווקא בגלל שאנחנו תרבות מתהווה, גם כיום – 70 שנה לאחר קום המדינה״.

אבי בוחבוט

מיכל סהר, עודד עזר

טיפוגרפית ומעצבת פונטים ישראלית בכירה נוספת שעבודותיה מוצגות בספר, היא מיכל סהר. גם סהר נוהגת לעצב גרסאות עבריות לפונטים לועזיים; שתי דוגמאות בולטות הם הפונטים התלת־לשוניים ״גרטה־טקסט״ ו״פדרה״, שאת הגרסה הלטינית שלהן עיצב פיטר בילאק ואת הגרסה הערבית כריסטיאן סרקיס. גם סהר מצביעה על החשיבות של הכרת המקורות: ״על מנת לעצב פונטים, צריך להבין את השפה ולדעת מאיפה היא באה; צריך להכיר את המקורות ולהבין את המסורת של האותיות. יש הבדל בין האות העברית לאות הלטינית. לדוגמה, הסריף באות העברית פונה כלפי מעלה, בעוד שהסריף באות הלועזית פונה כלפי מטה. הסריף העברי הוא חלק מתנועה״.

סהר מצביעה על תופעה שאותה היא מגדירה כ״לטיניזציה של פונטים זרים״: ״לכל שפה יש מסורת והיסטוריה. יש לה כלים טבעיים שבנו אותה. לדוגמה, לעברית יש כלים גיאומטריים וקליגרפיים. אתה לא יכול לקחת חתיכות של אותיות בלטינית ולבנות מהן אותיות בעברית. כמעצב, אתה צריך להבין את הצבע ואת הקונטרסט של האות המקורית, אבל לעצב בהתאם למה שנכון לשפה שלך״.

כדוגמה היא מצביעה על הקונטרסט המנוגד שבא לידי ביטוי בקווים העבים בפונטים גרטה ובפדרה שעיצבה: ״בגרסה הלטינית של שני הפונטים האלה הקווים העבים הם האנכיים, לעומת זאת בגרסאות העברית והערבית זה הפוך – שם הקווים העבים הם האופקיים. מי שקורא טקסט שכתוב בשתי השפות – העין שלו בכלל לא שמה לב לזה, כי זה נראה טבעי. כל שפה עובדת על הקונטרסט שלה״. ואכן, בשני הפונטים האלה, כל אחת מהשפות נשארת נאמנה למקורות שלה, ויחד עם זאת מצליחה ליצור מערכת הרמונית עם שתי השפות האחרות.

פיתרון יצירתי

היזמים, המחברים והמעצבים של הספר הם בן וויטנר, סשה תומה וטים הרטמן – שלושה מעצבים גרפיים שעובדים יחד בסטודיו Eps51 שממוקם בברלין. בנוסף לעבודתם כמעצבים, עוסקים השלושה מזה מספר שנים גם במחקר של שפות שאינן לטיניות. מעבר לפונטים ולעבודות לטרינג, השלושה הקדישו חלק מרכזי בספר לעבודות עיצוב גרפי שבהן מתקיים דיאלוג בין מספר שפות במקביל. מלבד עבודותיהן של עזר, סהר, ולביא טורקניץ׳, מוצגות בו גם עבודותיהם של אבי בוחבוט, יותם הדר, בן נתן, נואל ערפאת, רוני קרדי וקובי פרנקו – שעוסק רבות בנושא זה.

אבי בוחבוט

בשנים האחרונות עיצב פרנקו כמה מהקטלוגים הבולטים לתחום התרבות והאמנות בישראל, בין השאר את קטלוג תערוכת דוד ינאי במוזיאון תל אביב וקטלוג תערוכת קיפולים במוזיאון העיצוב חולון. לדבריו, בשנים האחרונות ישנה בעולם וגם בישראל פריחה לפונטים דו לשוניים ואף לתלת לשוניים. ״מעצבים הבינו שהם זקוקים לסט הרחב של פונטים שמקנים אפשרות להשתמש ביותר משפה אחת״, הוא אומר. ״כשאני מעצב קטלוג, ברירת המחדל היא לעשות שימוש באותו פונט בגרסה העברית והלועזית. אבל זה לא תמיד כך, לפעמים רוצים לבדל – לעיתים הדיאלוג החזותי בין הטקסט העברי לטקסט הלועזי נוצר דווקא על ידי ההבדל ביניהם. ישנם מקרים שבהם אני מייצר מתח ומדגיש את השונות״.

לפי פרנקו, מרבית הקטלוגים בנושאי תרבות ואמנות שמעוצבים כיום בישראל, הם דו לשוניים וכוללים טקסט בעברית ואנגלית. בדרך כלל המאמרים שמפורסמים בהם מופרדים בצורה כלשהי, ואת נוכחותה החזקה יותר של הדו לשוניות מרגישים בטקסט שמוצמד לדימויים. לדבריו, כשעובדים על עיצוב קטלוג דו לשוני, קיים אתגר נוסף והוא ההתמודדות עם האורכים השונים של הטקסטים בשתי השפות.

״טקסט באנגלית יהיה ארוך פי אחד וחצי מטקסט זהה בעברית. בעקבות כך, כשמעמדים את הטקסט העברי אול מול הלועזי, הם אף פעם לא יראו שווים. במקרה כזה צריך למצוא פיתרון יצירתי: רוחב טור רחב יותר לטקסט הלועזי, טור באותו רוחב אבל ארוך יותר לזה הלועזי, וכולי״. פרנקו מציין כי במקרה של קטלוג דו לשוני הכולל טקסט עברי־ערבי, הבעיה פחות מורגשת, היות והטקסט הערבי פחות או יותר זהה באורכו לזה העברי.

3 תגובות על הכתבה

  1. ענבל

    לא ציינתם קרדיטים למעצבים ששמתם את העבודות שלהם מתוך הספר וחבל.
    נראה שכן חיפשתם עבודות של מעצבים ישראלים והיינו שמחים בתור קוראים לדעת מי אחראי על מה.

  2. ענבל

    מה עם קרדיטים למעצבים????

    1. yuval saar

      הכנסנו. בטעות הם נשמטו. תודה על תשומת הלב

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden