כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אריאל בסן. צילומים: גיא נחום לוי

צווארון כחול־לבן // ARIEL BASSAN

ששון קדם ביקש ללוות אותו באופן אישי בחממת מפעל הפיס, והוא חושב שהחליפות שלו יראו מעולה על הארי סטיילס: אריאל בסן נהנה מעבודה טכנית ומייצר אופנת גברים מחוייטת בהזמנה אישית

אריאל בסן, בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון והתכנית לעיצוב אופנה בפרסונס, ניו יורק. הקים את המותג ב־2015, מוכר בסטודיו הביתי בתיאום מראש.

אריאל בסן. צילום: TheStreetVibe

חולצת Mixed Silhouettes

Mixed Silhouettes Shirt

החולצה הזו היא תמצית הקונספט של הקולקציה הנוכחית: משחק בין חיבורים א־סימטריים משישה דגמים קודמים שעיצבתי, שיוצרים מראה כביכול רנודמלי שעומד מאחוריו תהליך מחושב. חולצה לבנה היא פריט בסיס בארון שכל גבר נראה בו טוב, ואני נהנה לחקור ולפתח אותה, ולייצר דגמים חדשים כל הזמן, שהופכים לפריטי ליבה בקולקציות.

לוח השראה

כשגרתי בניו יורק נחשפתי לראשונה לעבודותיו של האמן סול לוויט (Sol LeWitt), ממייסדי האמנות הקונספטואלית והמינימליסטית בארצות הברית בשנות ה־60. רוב העבודות שלו הן ציורי קיר גדולים שמורכבים מ״מילון קווים״ וסט הוראות קונספטואליות לרישום שלהם על גריד. תכנון העבודות לא מתייחס לתוצר הוויזואלי שלהן, שמשתנה בהתאם למי שמבצע אותן (הוא לא רשם אותן בעצמו ודאג תמיד לציין מי ביצע את העבודה), ולמרות זאת, הגודל של העבודות יוצר אפקט מפעים.

צילום: ניר סלקמן

מה שעורר בי השראה, מעבר לנראות, הייתה שיטת העבודה: התוכנית והחוקיות המספרית שמתוכננות לפני התוצר החזותי. זה בא לידי ביטוי ברמת מורכבות שונה בכל פריט בקולקציה. לא הרכבתי לעצמי סט חוקים קונספטואלי ונוקשה מדי, בגלל שבסופו של דבר הבגד צריך להיות לביש. הפליסה והקונספט של השכבתיות הם אלמנטים מרכזיים בקולקציה: לקפלים יש אבולוציה כמותית והנפח שהם מייצרים מתפתח בהתאם. זו הייתה הדרך שלי לתרגם את הקוויות של העבודות שלו בלי הפרשנות הגרפית הברורה של פסים.

אבולוציה

לא הייתי מהמעצבים שקשקשו שמלות במחברת בית הספר, וההתעסקות שלי בעיצוב החלה בלימודי תואר ראשון בעיצוב פנים. כבר במהלך הלימודים הבנתי שזה לא המקצוע שאעסוק בו, אז הרשיתי לעצמי להשתחרר ולכוון את הפרויקטים למקום קונספטואלי שעניין אותי. מצאתי את עצמי נוגע הרבה באופנה: אם בעיבוד טקסטיל, בעבודות מחקר על אופנת גברים וכו׳. כשסיימתי את הלימודים היה ברור שההתפתחות הטבעית שלי כמעצב היא להמשיך ללימודי אופנה.

חשבתי שאם אני חוזר ללמוד אחרי ארבע שנים כל־כך אינטנסיביות, כדאי לנסות להתקבל למקומות הכי טובים, וכך הגעתי לפרסונס. הלימודים היו מאוד טכניים: שיעורי תפירה, דיגום, תדמיתנות, רישום, חייטות קלאסית, טיפול בעור, שיעורי בחירה וגם התמחות שעשיתי בחדר העיצוב והדיגום של Alice & Olivia, מותג מבוסס בסגנון שונה משלי, שלימד אותי המון.

צילום: ניר סלקמן

הסגנון האסתטי שלי ברור לי, אני יודע איך אני רוצה שדברים ייראו וייעשו, הדי.אן.איי שלי ושל המותג הוא מינימליסטי, וזה מתחבר לאיזשהו פן באופנת גברים והחייטות הקלאסית. החשש היחיד שהיה לי במעבר לאופנה היה איך לתרגם את כתב היד המדויק שלי לבד, וכבר בפריט הראשון שעשיתי הבנתי שזה בא לי טבעי ומלווה אותי בכל דבר שאני עושה.

אופנת גברים

השוני המרכזי של אופנת גברים מאופנת נשים נמצא במחוייטים: בונים גזרות בתדמיתנות שטוחה, בעבודה מדויקת ואנליטית, ומצאתי שזה מתאים לי יותר גם בטכניקה וגם ברמה האסתטית. תחום אופנת הגברים מתפתח בארץ ובעולם, ואנשים רוצים להיחשף אליו ולצרוך אותו. עם זאת, בחברה הישראלית יש קול שאומר ״תשקיע אבל לא יותר מדי״, ואני מוצא עניין גם בצורך להוכיח שיש לזה מקום כאן.

אני אוהב בדים טבעיים מבחינת המראה, הטיפול, העובדה שהם נושמים – שזה משהו שחשוב לגברים, ולכן 99% מהפריטים שלי עשויים מבדים טבעיים והקולקציה מורכבת ברובה מכותנה וצמר. בניגוד לתפיסה שצמר הוא חם, צמר של מחוייטים טווי בעדינות ומרגיש קר ונעים על הגוף. הקולקציה שלי מגוונת וכמעט כל אחד יוכל למצוא בה פריטים שיתאימו לו וישמשו אותו, אבל החזון העיצובי שלי הוא ספציפי, ופונה לחבורה מצומצמת יותר של גברים.

בהתחלה דמיינתי איזשהו לקוח ליבה, מישהו כמו הארי סטיילס, שלובש הרבה חליפות מחויטות וגורם להן להראות כיפיות וקלילות באופן ששובר את התפיסה המסורתית. אבל המציאות גילתה לי משהו שונה, והלקוחות שלי נעים בין גברים עם מודעות אופנתית גבוהה לבין כאלה שנחשפו למותג באופן רנדומלי, ואני דווקא אוהב את זה – זה יוצר עניין וקהלים שונים ומגוונים.

סלואו פאשן

לרוב גברים צריכים איזשהו טריגר כדי ללכת לעשות קניות, והם קונים פריטים בודדים שישמשו אותם במשך שנים. יש לזה יתרונות מבחינת שיטת העבודה שלי – אני מייצר קולקציה שנתית, מורכבת ומהודקת, רב־עונתית ומתאימה לכל אירוע בשנה, ואני מעדיף את זה על פני מרדף אחר יותר קולקציות, עם יותר פשרות בדרך. התחלתי לייצר גם פריטים בהזמנה אישית וזו הדרך שלי לחדש בין העונות: זה מאפשר גם ללקוח התחדשות והתאמה לצרכים שלו.

באופן כללי, התפיסה שלי בחיים היא שצריך לעבוד על דברים משמעותיים לאורך זמן ולייצר בסיס טוב, ולכן התחלתי את המהלך הזה עם אורך רוח ונשימה, והבנה שזה ידרוש סבלנות. הקצב המיידי שמאפיין היום את עולם האופנה לא מפריע לי כי אני לא מנסה להתחרות בו, מה שאני מייצר לא ממוקם בלב המיינסטרים.

שבוע האופנה

חממת מפעל הפיס לאופנה הייתה ברשימת המטרות שלי, וחיכיתי לרגע שבו אוכל לענות על הדרישות. כבר בהגשה צריך לייצר גם תכנית עבודה, תקציבים וחלוקת משאבים, בנוסף לקונספט ולקולקציה. כמעצב אלו דברים שאתה עושה על אוטומט, והתהליך מכריח אותך לעצור, לפרק לגורמים ולהעלות על אקסל, וכבר בשלב הזה יש הזדמנות להתפתח מבחינה עסקית. לאחר שעוברים את ההגשה הראשונית מקיימים פרזנטציה עם דוגמנים מול הוועדה האמנותית של המעצבים המלווים. כיף להציג את הקולקציה לאנשים שיודעים איך בגד צריך להיות עשוי, שחוקרים אותו ואת הפרטים – אלו דברים חשובים בתהליך שלי ואני שם עליהם דגש ומשקיע בהם מאמצים רבים.

שבוע האופנה 2018. צילום: אבי ולדמן

המעצב ששון קדם, אחד המנטורים של החממה, סיפר לי שהוא ביקש לעבוד איתי כשראה את הפרזנטציה שלי, וזה מחמיא בטירוף. יש לו המון ידע ונסיון, והוא הצליח להיות כל כך מכיל ולתת מקום לי כמעצב ולתפיסת העולם והחשיבה שלי, גם כשהסגנון שלנו שונה. הוא נגע בנקודות הנכונות ופיתח אותי, פשוט משך בחוטים הנכונים והרים אותי למעלה. הרבה פעמים כשעובדים עם כזה קליבר הוא מקטין אותך, ועם ששון זה היה ההפך.

התצוגה בשבוע האופנה היתה הפעם הראשונה שבה הצגתי קולקציה על המסלול והיתה לי אפשרות לספר סיפור שלם: מוזיקה, דוגמנים, איפור, שיער, נעליים בשיתוף פעולה עם Norman & Bella – זו היתה הזדמנות ליצור חוויה הוליסטית שלא תמיד ניתנת בקלות למעצבים צעירים. בזכות התצוגה נחשפתי לאנשים שלא הכירו את המותג קודם, וגם אני, שאני לא בוגר שנקר, זכיתי להכיר הרבה אנשים מהתעשייה.

DIY

כשחזרתי לארץ השקעתי הרבה זמן לייצר לעצמי בסיס של גזרות, טווח מידות ולמצוא את הספקים והמתפרות שיתאימו לי, כי לא כולם יכולים לעשות בגדי גברים כמו שצריך וזה לא משהו שאני מוכן להתפשר עליו.

העבודה מהבית מתאימה להלך הרוח שאני נמצא בו – אני מתעסק בזה 24/7. בנוסף, כשלקוח בא אני זוכה לארח אותו, ועיצוב החלל מהווה שכבה נוספת של זהות המותג. גם את המיתוג אני עושה בעצמי: זה התחיל בחולון, כי בלימודי תואר ראשון אתה מתעסק בלבנות את עצמך כמעצב, לחשוב כמו מעצב, לייצר לעצמך שפה וכתב יד.

אני אוהב לצלם ותמיד תהיה איתי מצלמה, סמארטפון או פולארויד. לפעמים אני משתמש בה ככלי, כדי לברור את הפריים שאני רוצה לראות בין כל הבלאגן. אני גם אוהב לבשל ולאפות, ועם הזמן גיליתי שזה איזשהו כלי שהרבה מעצבים מתחברים אליו ומתעסקים בו. אני ספציפית מתחבר יותר לאפייה כי זה מדויק ומדוד ומצריך הכנות מראש, וככה אני עובד.

עתידות

עם הזמן גיליתי ששיטות העבודה שלי קצת שונות ממעצבי אופנה אחרים: לעשות רשימות, להתנסות בקיפולי נייר, לתפור מכפלת כדי לראות את הדיטייל. אני עובד בצורה טכנית ומתחבר לתחום החייטות הקלאסית, והנושא של פריטים בהזמנה אישית זה משהו שאשמח לבסס. כרגע אני עוסק בהרחבת ההצע והתאמת היכולות. בנוסף אני בוחן כמה אופציות של מפיצים באירופה, ועוד כל מיני כיוונים ל־2019. מה שהכי חשוב לי הוא להמשיך להתקדם, ועם זאת שהכל יישב על בסיס חזק.

צילומים: גיא נחום לוי

צילום: ניר סלקמן

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden