כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מיכל סופיה טוביאס פיסלה חדר חזרות בסדנאות האמנים

ב״חדר חזרות״, תערוכת היחיד של מיכל סופיה טוביאס, המבקרים מוזמנים להיכנס לתוך הפסלים שיצרה. ״מעניינת אותי הפעולה האינסטינקטיבית: אלו לא תנועות שבאות מהראש, אלא משהו מאד ראשוני; כמעט מתגונן״

Yuval:

הי מיכל, בוקר טוב. מה שלומך?

Michal:

טוב מאד 🙂 מה איתך?

Yuval:

גם. לא רע בכלל. מזל טוב על התערוכה החדשה בסדנאות האמנים תל אביב: ״חדר חזרות״. קודם כל אהבתי את השם!

Michal:

תודה. לפעמים הכי ישיר יוצא הכי טוב

Yuval:

תגידי עליו משהו? כי נראה לי שבמקרה הזה השם הוא סופר עקרוני

Michal:

נכון: התערוכה היא ממש חדר חזרות. הפסלים שבניתי בחלל משמשים אותי וקבוצה של רקדנים למחקר גופני. אנחנו מגיעים לשם לעשות חזרות ולבדוק מה האפשרויות שיש לגוף שלנו, כשהוא נמצא בתוך הפסלים. כל אחד והגוף שלו, כלומר

Yuval:

ומה קורה כשאתם לא נמצאים שם? או שתמיד כשאפשר לבוא לבקר קורה משהו בחלל?

Michal:

כשאנחנו לא שם התערוכה מזמינה את המבקר להיכנס לפסלים, לבחון את עצמו ביחס אליהם ולעשות גם חזרות אם מתחשק לו

מיכל סופיה טוביאס, חדר חזרות. צילומים: טל ניסים

Yuval:

אז בואי נלך צעד אחד אחורה ותספרי על התהליך: מאיפה הגיע הרעיון? מה מושך אותך במחקר גופני? וכן הלאה

Michal:

זה אפילו כמה צעדים אחורה 🙂

בעבר שלי הייתי רקדנית וגם נערת טרפז וכל העיסוק בגבולות של הגוף היה חלק מאד משמעותי מהחיים שלי. אחר כך עברתי לאמנות פלסטית ואיכשהו חשבתי ששמתי את כל העולם הזה בצד. בעבודה האחרונה שלי, שהצגתי באוסף קופפרמן, קרה לי דבר מוזר. במקור תכננתי פסל קיר שתהיה בו מעין מערת קבורה, שהתכתבה עם מערת קבורה באזור, אבל החיים כמו החיים נכנסו לי לתוכניות והעבודה התחילה להשתנות לי בלי שהתכוונתי.

אנשים ביקשו להיכנס לעבודה והבנתי שמשהו טוב קורה לעבודות שלי, כשהן מאפשרות את המפגש הזה. מהרגע הזה היה לי ברור שאני רוצה לקחת את היחסים האלו של פסל גוף, צעד אחד קדימה

סבתא שלי נפטרה בהמלך הבנייה ופתאום נהיה לי נורא חשוב שגודל המערה יהיה ביחס לגודל שלה. היא הייתה מאד נמוכה ככה שהמערה הייתה גם די קטנה. דבר הוביל לדבר ופתאום השאלות הגופניות התחילו להציף. אנשים ביקשו להיכנס לעבודה והבנתי שמשהו טוב קורה לעבודות שלי, כשהן מאפשרות את המפגש הזה. מהרגע הזה היה לי ברור שאני רוצה לקחת את היחסים האלו של פסל גוף, צעד אחד קדימה וזה מה שאני מנסה לבדוק עכשיו באופן יותר מוצהר

Yuval:

נערת טרפז! התרשמתי. ספרי על הפסלים בתערוכה הנוכחית: מה התהליך? מה את לוקחת בחשבון? כמה ברורה לך התוצאה הסופית לפני שאת מתחילה לעבוד?

Michal:

בסדנאות האמנים בניתי שני פסלים חדשים. הצורה העקרונית שלהם הייתה לי ברורה מההתחלה: אחד דומה לפסל בקופפרמן, אבל מאפשר כניסה של שני גופים יחד מתוך רצון לחקור שאלות של דומות ושונות, והפסל השני כבר מתחיל סדרה חדשה של פסלי עמידה שמקור ההשראה המרכזי שלהם הוא מומיות וסרקופגים מצריים. זאת הייתה נקודת המוצא, אבל מה שקרה אחר כך זה שהזמנתי את הרקדנים למדידות.

בכל פעם בדקתי איך הגוף שלהם נראה בתוך הכוכים והחורים; כמה נוח להם וכמה צפוף. לרגעים הרגשתי שאני תופרת להם שמלת כלה: מצרה, משנה, מדייקת את הצורות. אבל בניגוד לשמלה, כאן המטרה הייתה לייצר דווקא חוסר נוחות, מגבלה שממנה ייצאו התנועות

Yuval:

לא שהתשובה מאוד משנה לי אבל זה לא יותר כוריאוגרפיה מפיסול? שבמובן מסוים את פועלת פה ככוריאוגרפית ולא כפסלת

Michal:

לא. יש בזה בהחלט מהכוריאוגרפיה אבל אני כמובן לא מתיימרת לקחת על עצמי את העמדה הזאת. מה שדווקא מעניין אותי בתנועות, ואחר כך בווריאציות התנועתיות שמתחברות, זאת הפעולה האינסטינקטיבית. המרחב של הפסל הוא צפוף ולא נוח, ולכן הגוף באופן מיידי מחפש מוצא, דרך למקם את עצמו טוב יותר.

אלו לא תנועות שבאות מהראש, מהמחשבה על תנועה, אלא משהו מאד ראשוני; כמעט מתגונן. נראה לי שאני מחפשת לייצר פלטפורמה, אבל מבחינתי כל התהליך של יצירת המחול הוא תהליך שאני והרקדנים שווים בו. זו היצירה של כולנו

המרחב של הפסל הוא צפוף ולא נוח, ולכן הגוף באופן מיידי מחפש מוצא, דרך למקם את עצמו טוב יותר. אלו לא תנועות שבאות מהראש, מהמחשבה על תנועה, אלא משהו מאד ראשוני; כמעט מתגונן

Yuval:

מעניין. ויש לך עניין ביצירה שנוצרת כתוצאה מהחזרות? כלומר, שבשלב מסויים – בסוף התערוכה? – תוכלו להציג את ״חדר החזרות״ המופע?

Michal:

בהחלט! התערוכה הזאת מבחינתי היא נקודת התחלה לפרויקט גדול יותר. כמובן שבסוף התערוכה הנוכחית נעשה מעין מופע של סיכום מחקר, אבל המטרה היא לצאת לתהליך של גילוי שבסופו אני מקווה תהיה תערוכה עם יותר פסלים, יותר רקדנים ומופע באורך מלא. בקיצור יש עוד הרבה עבודה 🙂

Yuval:

איזה סוג של תגובות קיבלת מהרקדנים?

Michal:

לשמחתי הרבה תגובות ממש טובות, יש כנראה משהו בפסלים שמזמין אותם לבדוק ולבחון. גם הקונסטרוקציה האחורית של הפסל מאפשרת הרבה דברים וזה הופך בשבילם להיות מעין חצר משחקים של הגוף. זה כמובן מאתגר ויש רגעים לא פשוטים בתוך הפסלים, שלעיתים נראה כאילו הם כולאים את הגוף אבל בסך הכל האווירה מאד חיובית. אני מקווה ומאחלת לעצמי ולפסלים שגם הקהל שבא לראות את התערוכה חווה את הפסלים באופן המשחקי הזה. זו באמת הזמנה לכולם, ולא רק לרקדנים

Yuval:

את יודעת, כשראיתי בהתחלה את התמונות ששלחת לפני הפתיחה, היה לי רגע שבו האנשים בתוך הקירות קצת נראו לי כמו המשך של ״קיר נושא״, התערוכה שהצגת בבסיס ב־2016. את רואה קשר בין התערוכות? זה המשך? התפתחות? משהו אחר לגמרי? כל התשובות נכונות?

Michal:

זה בהחלט קשור וזה נורא משמח אותי שאתה שואל את זה כי המדיום אמנם השתנה (צילום לפיסול ותנועה) אבל הנושא מבחינתי הוא תמיד אותו נושא. אז צילמתי קירות במוזיאונים אחרי שפירקו את התערוכה, ועניינה אותי הנוכחות הנעלמת של האמנים: איך היא מטוייחת לקירות כמו גם איך היא פוצעת אותם.

באיזשהו רגע הבנתי שכל ההתבוננות הזאת בפירוק ובקירות של אחרים, כמו שאומרים, מזמינה אותי באופן הכי אורגני להתחיל לייצר את הקירות שלי. זה התחיל בתערוכת הגמר שלי בתואר השני של בצלאל: שם החור בקיר היה עדין מנומס יותר ועדין. ואז איכשהו החור נפער וגדל ונהיה הקבר של סבתא שלי ועכשיו יש את זה. אז מבחינת גודל קונקרטי החורים גדלו ונעשו בוטים יותר או ברורים יותר. אבל בעבורי החור הקטן בצילום של הקיר של גדעון גכטמן היה תמיד עצום כמו החור בעבודה הנוכחית ששני גופים שונים יכולים להיכנס אליו

Yuval:

אני כבר סקרן לראות את החורים הבאים!

Michal:

🙂 גם אני

Yuval:

יפה. אז מה מתוכנן עד שהתערוכה ננעלת?

Michal:

ביום שבת (16.2) תתקיים בשעות 12:00-13:30 חזרה פתוחה לקהל (בסדנאות האמנים), שזה אומר שבזמן שעות הפעילות של הגלריה אני והרקדנים נהיה שם. זה לא מופע אבל מן הסתם יש לזה ממד פרפורמטיבי. וביום האחרון של התערוכה, שבת ה־2 במרץ בשעות 13:00-14:00, יהיה סיכום מחקר, שזה כבר יהיה הרבה יותר בגוון של מופע

Yuval:

נייס. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

Michal:

רק לומר שוב שכולם מאד מוזמנים להיכנס לפסלים. כל מקרה לגופו וכל גוף בדרך שלו

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden