כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

נטלי וקסמן שנקר, האיש שאהב עצים

נטלי וקסמן שנקר: המאיירת שאהבה עצים, למרות שהיא אלרגית אליהם

איש שרוכב על אופנים לכל מני מקומות בעולם ומציל עצים: כך החלה העבודה על הספר ״האיש שאהב עצים״ שאיירה וכתבה נטלי וקסמן שנקר

Yuval:

הי נטלי, בוקר טוב. מה שלומך?

Natalie:

הי יובל, בוקר טוב‎. שלומי טוב, ואתה?

Yuval:

גם! בואי נדבר על עצים ועל הספר המקסים שלך. מאיפה הגיע הרעיון לכתוב ולאייר ספר על עצים? תמיד אהבת עצים?‎

Natalie:

תמיד אהבתי טבע, לאו דווקא עצים. מגיל צעיר הייתה בי דאגה לסביבה, לבעלי חיים, הרבה לפני שזה הפך לטרנד. אבל אני לא יודעת להגיד אם הרעיון לספר הגיע משם. הוא התחיל מאימג׳ שהיה לי בראש על איש שרוכב על אופנים לכל מני מקומות בעולם ומציל עצים. לפני כמה שנים נפגשתי עם דלית לב, עורכת הספר, הראיתי לה סקיצות ראשוניות ומשם זה התגלגל ועבר הרבה גלגולים…‎

אני חושבת שבמידה רבה גיורא, גיבור הספר, הוא המשכו של המפוזר. ציירתי את המפוזר מוקף בעציצים בגינה שלו וחשבתי כבר אז שאני צריכה ליצור דמות כזו, שזה המוקד בה

Yuval:

וואלה, עכשיו כשאת אומרת…. ולטובת הקוראים רק נזכיר שהמפוזר הוא המפוזר מכפר אז״ר שהיה פרויקט הגמר שלך בשנקר אי שם באיזו שנה?‎

Natalie:

אכן, פרויקט הגמר בשנקר ב־2010 ‎

Yuval:

קטעים. כמעט 10 שנים. אבל עוד נחזור לזה ובינתיים נתמקד בגיורא: כשהראית לדלית לב את הסקיצות כבר ידעת שאת גם רוצה לכתוב את הספר ולא רק לאייר אותו?‎

נטלי וקסמן שנקר. צילום: פולי וישנבצקי

Natalie:

זו תמיד הייתה השאיפה – לכתוב וגם לאייר. כשהייתי ילדה כתבתי ועם השנים זה קצת הלך לאיבוד, אבל תמיד רציתי לחזור לזה ובעיקר לתת ביטוי מלא לרעיונות שיש לי, גם בציור וגם בכתיבה.‎ כשנפגשתי עם דלית זו דווקא היא ששאלה אם יש לי רעיונות משלי. אני קצת התביישתי להגיד אז שמחתי שהיא שאלה. תודה דלית :)‎

•  מעוניינות לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו  

Yuval:

אז יש סקיצות ויש רעיון. איך ומאיפה מתחילים? ‎

Natalie:

שאלה טובה. באמת לא ידעתי כל כך איך להתחיל: היו לי כל מני רעיונות וכל אחד משך לכיוון אחר, ולא ידעתי איך לחבר ביניהם בתחילה. היה מן פינג פונג בין האיור לטקסט, הסיפור התגלגל והשתנה כל כך הרבה פעמים…‎

כשכותבים ומאיירים ספר אז הכל כל כך גמיש, בניגוד למצב שבו את מאיירת טקסט נתון. בהתחלה לא ידעתי אם לאייר קודם או לכתוב קודם, אז יצא שזה קצת מזה וקצת מזה ואז צריך לחבר. בעיקר התקשיתי ליצור נרטיב אחד ברור, בגלל הפיתוי למשוך את הסיפור לכיוונים שונים. בשלב מסוים הבנתי שמה שכתבתי זה בכלל שני סיפורים שונים אז הפרדתי ביניהם. היה שלב אחר שבו גיורא הוא מציל עצים מתחילת הסיפור והרגשתי שזה לא הגיוני, אז התחלתי הכל מההתחלה.

וכמובן, היה הקושי של הכתיבה עצמה. גיליתי שזה לא כל כך קל לכתוב בחרוזים 🙂 בעיקר כשצריך לשנות, אפילו משהו קטן. אם לדוגמה האיור משתנה ובעקבותיו גם הטקסט משתנה, זה הרבה יותר מסובך כשכותבים בחרוזים

Yuval:

ומבחינת האיורים, מה את יכולה לספר קצת על הטכניקה, הצבעוניות‎

Natalie:

ההשראה לצבעוניות הגיעה מספרי בוטניקה ישנים, או כתב יד וויניץ׳ (שפעם איירתי כתבה עליו), שבהם הצמחיה בולטת על רקע צהבהבות של דפים ישנים. אני אוהבת את האסתטיקה הזו. ולגבי הטכניקה, בשנים האחרונות אני עובדת הרבה בצבעי מים ודיו, בנוסף על עפרונות. המהות נשארה דומה: אני עובדת בשיטה של קולאז׳ ממוחשב של חומרים שציירתי ידנית בדרך כלל

Yuval:

את יכולה לספר איך כל זה בא לידי ביטוי בספר‎

Natalie:

את הזיקה לספרי הבוטניקה הישנים אפשר לראות, לדוגמה, בכפולה השנייה, שנראית מעט כמו מגדיר צמחים ישן. מופיעים בה עצים שונים עם השם שלהם בטיפוגרפיה ידנית ליד כל עץ.‎ ובנוגע לטכניקה, בכפולה שבה גיורא מטאטא בתוך הבית, יש המון צמחיה שמורכבת מהמון המון שכבות (מאות אולי) של ציורים קטנים שציירתי – חלקם בצבעי מים, חלקם בעפרונות והורכבו יחד כמו פאזל. גם גיורא עצמו מורכב מכמה שכבות :)‎

Yuval:

זה המון עבודה, הא? גם בטח המחקר על הצמחים וגם האיורים עצמם‎

Natalie:

המון המון עבודה. צילמתי הרבה עצים בתקופה הזו:) בעיקר כל מני עצים שצומחים במקומות ״מוזרים״ ופחות צפויים‎

לקריאה נוספת

Yuval:

אז אם לחזור למפוזר וללימודים בשנקר: איפה את רואה המשך והתפתחות בספר הזה מתחילת הקריירה שלך כמאיירת, ואיפה את רואה בו משהו חדש?‎

Natalie:

כמו שציינתי מקודם, אני רואה בגיורא מעין ״סגירת חוב״ ישן עם המפוזר, כך שיש איזו סגירת מעגל במובן הזה. מבחינה סגנונית אני עדיין עובדת באותה טכניקה בסיסית של קולאז׳ מאוייר, אבל אני חושבת שאולי הסגנון קצת משוחרר יותר ממה שהיה בתחילת הדרך; אולי פחות גרוטסקי. קשה לי לעשות הפרדה ולהגיד היכן מתחיל דבר חדש – אני כל הזמן מנסה ומגלה דברים חדשים – גם בגלל שזה משעמם אותי לחזור על עצמי וגם בגלל שברוב המקרים מה שעבד לי בפרויקט אחד לא עובד בפרויקט אחר

Yuval:

לגמרי. תגידי, עכשיו אחרי הספר, איזה עץ את הכי אוהבת מכולם?‎

Natalie:

כולם היו בניי :)‎

אבל למען האמת, בשלבי הסגירה של הספר גילינו שחסרים עמודים (משהו טכני שקשור להדפסה) וגילה קפלן – המעצבת המעולה של הספר – הציעה באחד מעמודי הסגירה של הספר ליצור לי מן לוגו מאוייר שמבוסס על אחד העצים. בגרסה הראשונית הלוגו היה ברוש, אבל אני העדפתי את הזית העתיק. הרגשתי שיש בו רובד נוסף. למרות שאני בכלל אלרגית לעצי זית☺‎

Yuval:

איך אפשר להיות אלרגיים לעצי זית???‎

Natalie:

מסתבר. אני גם אלרגית לעצים נוספים. וחיה בקיבוץ שמשופע בהם 😄

x סגירה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אורית מצא

    תמונות נאיביות מקסימות. עושה חשק לחבק את העצים ואת האיש שאהב אותם

  2. שירה נקדימון פולמן

    מאוד מתחברת לאיורים של נטלי, והנושא לאחרון מאוד משמח אותי. מעניין השיתוף על תהליך המעבר/חזרה לכתיבה והשילוב עם האיור. לעותק משלי כבר דאגתי.

  3. שימ

    מרהיב ומרחיב לב

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden