כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

האני חטיב, עבודת מלח. צילומים: מ״ל

הבשורה על פי זומו

אחרי שזכו בפרס בין־לאומי לחדשנות תרבותית, זומו, המוזיאון הנודד, נחת בתחנה השלישית שלו: חצור הגלילית. האנשים שמאחורי המוזיאון, שנולד מתוך אמונה שאמנות היא כלי לקירוב בין קהילות ותיקון עולם - על אמנות, מציאות וחלום

״אנחנו בזומו, המוזיאון הנודד פועלים כגוף אחד בעל זרועות רבות ומבקשים לקרב בין החלל, היצירה, הקהילה והחינוך. כל כך הרבה מדברים על חדשנות בשנים האחרונות, חדשנות בחינוך, חדשנות בהיי־טק, חדשנות כחלק מהעתיד של כולנו. זומו עוסק בחדשנות תרבותית, יוצר מחקר עיר וקהילה, מקיים שיתופי־פעולה בעזרת גופים, בעלי תפקידים ואמנים, ליצירת מרחב פעולה תרבותי ושיח משותף״, אומר שי עיד אלוני, המנהל האמנותי ומעצב המוזיאון הנייד זומו, שבימים אלה מוצג בחצור הגלילית – תחנתו השלישית אחרי ירוחם וערד.

בכל עיר שבה זומו נוחת הוא מקים מחדש חללים ועבודות אמנות, ויוצר שיתופי פעולה מקומיים – עם הרשויות ועם התושבים בעיר וסביבתה. בדצמבר האחרון זכה זומו, לאחר שנה ראשונה של פעילות, בפרס סותבי׳ס למיזמים אמנותיים פורצי דרך בעולם. ״אנחנו מאמינים בכוחה של היצירה לחבר בין עבר תרבותי לעתיד יצירתי ואיכותי. לפעמים מתגנבת לה העייפות והייאוש, אבל אחרי שמתחילה הפעילות במוזיאון אנחנו כל כך מתרגשים לראות אותו קם על הרגליים כל פעם מחדש״, מוסיף אלוני.

״על הפיתוח והחדשנות מנצחת מילנה גיצין אדירם (היזמת והאוצרת הראשית של זומו) שמבקשת (דורשת) להגדיל את ההצלחה רק כדי שנוכל להגיע לעוד ועוד קהילות, לנפץ את קירות הזכוכית בין המוזיאון/אורח לבין הקהילה/המארחת. מצב של היפוך תפקידים שבונה מחדש את האמון. יצירה כל כך גדולה ומורכבת מצריכה צוות יוצרים מקצועי ומיומן והוא כל הזמן הולך גדל, לומד ומתפתח״.

מילנה גיצין אדירם

מילנה גיצין אדירם

המנכ״לית והאוצרת הראשית של זומו

הרעיון של זומו נולד מתוך מחשבה עמוקה על איך אני מגדלת את הילדים שלי במדינה הזו. איך אני יכולה להסתכל להם בעיניים ולהסביר להם למה מבחינה תרבותית אין שיוויון; כל קהילה נסגרת בתוך עצמה ומתבדלת מהאחרות. איך הבידול מחנך לחוסר הערכה, חוסר שיוויון ומלבה שנאה; וחשבתי שאני צריכה לעשות משהו בנושא. להציב ״ספסלי־שיח״ שיוויונים ולהכיר עוד אנשים בישראל כדי ליצור עמם דיאלוג. המורכבות הזו שייכת גם לישראל וגם לעולם כולו ובחלומי אנחנו נציב מספיק ספסלי שיח בעולם כדי ליצור מקום טוב יותר לחיות בו.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הגעתי לנקודה בחיים שבה נעצרתי וחשבתי ״איזה ערך יש למה שאני עושה?״. ניהלתי מוזיאון, אצרתי את הביתן הישראלי בבינאלה לאדריכלות בוונציה, אצרתי תערוכות במוזיאונים ובגלריות בעולם, והרגשתי שזה לא מזיז לאף אחד (כולל אותי). עולם האמנות בארץ היה מקום סגור מידי בעבורי, מקום של מעטים שמבינים את השפה, וחשבתי שיש לי מתנה: יש לי שפה שאני יכולה לגרום לעוד אנשים לשוחח בה – אם רק נבוא קשובים. למזלי, התקבצה סביב הרעיון הזה חבורה מטורפת של אנשים, שהפכו את החלום ואת האתגר העצום הזה למציאות, אבל הדרך עוד ארוכה.

מראות הצבה. צילומים: נועם גיגר

התפקיד שלי הוא לאפשר לזומו את התנאים להתקיים ולדחוף אותו עוד קדימה. אני רואה בעיני רוחי את זומו מתארח ברחבי הארץ וממשיך את המסע שלו מסביב לעולם. אני חושבת שזומו הוא פיצוח מדויק של מה החברה שלנו זקוקה לו ואני משוכנעת שיש לו המון מה לתת ומה להעביר מקהילה לקהילה.

כל עיר היא עולם חדש וכל תחנה בדרך היא אתגר אחר לגמרי. אנחנו כל הזמן לומדים ומשתכללים. העיר המארחת גם צריכה להבין מה ״נפל״ עליה ומה היא יכולה להפיק מזה. זה תהליך ארוך ומורכב של עבודה משותפת, תיאום ציפיות והמון המון עבודת שטח, שהיא קשה ומורכבת – גם בגלל המרחקים הפיזיים וגם בגלל הפערים בתפיסת העולם.

אני חולמת בלילה על עשרות זומואים קטנים וגדולים שמסתובבים ברחבי הגלובוס. זומו אלסקה וזומו קשמיר וזומו מארסיי. אני חולמת שהאו״ם או האיחוד האירופי (או אפילו ממשלת ישראל, אם היא אי פעם תקום…) יפרשו חסות על הפרויקט הזה, כי הוא אינטרס לאומי ובין־לאומי

בעבורי, השמיים הם הגבול – וגם אותו אני רוצה לפרוץ. אני משוכנעת שזומו הוא רעיון ענק בזמן נכון ולכן גם כולנו קפצנו למים והימרנו עליו בכל הכוח. אני חולמת בלילה על עשרות זומואים קטנים וגדולים שמסתובבים ברחבי הגלובוס. זומו אלסקה וזומו קשמיר וזומו מארסיי. אני חולמת שהאו״ם או האיחוד האירופי (או אפילו ממשלת ישראל, אם היא אי פעם תקום…) יפרשו חסות על הפרויקט הזה, כי הוא אינטרס לאומי ובין־לאומי. אני רצה כמו משוגעת לגייס שקל ועוד שקל כדי להמשיך לתחנה הבאה, אבל אם אנחנו רוצים להצליח בגדול ולממש את הפוטנציאל הכמעט אינסופי שיש ברעיון הזה – צריך גוף ענק שיעמוד מאחורנו ויתן לנו את הדחיפה הנכונה.

שרון גלזברג

שרון גלזברג

מהמייסדות של זומו, אמנית, מנהלת מחלקת קהילות ויוצרת ״האסיף״ – האוסף המוזיאלי של זומו

לצד הקשרים והחיבורים שאני יוצרת בעיר המארחת, אני גם יוצרת בשיתוף עם הקהילות השונות בכל עיר את האסיף – שהולך וגדל עם כל תחנה של זומו. בכל עיר נאספים ייצוגים אחרים של הקהילות המקומיות. האסיף מבקש לתת את הבחירה בידיי הקהילות השונות ודרך המסע שלנו, יתאסף לו אוסף תרבותי שמייצג את כולם.

ב־1998 נסעתי לסן־פרנסיסקו ללמוד והתמחיתי בתחום חיים־אמנות / פיסול חברתי. החיפוש התמידי שלי בתחום זה הוביל אותי לחקור קהילות ואת תפקידה של אמנות בקהילה. בעבורי, זומו הוא הזדמנות אמיתית להתחבר וליצור יחד. לאסוף את הסיפור האישי של אנשים שאני פוגשת בדרך, ולתת קול ובמה לסיפורים שלא תמיד היה להם מקום בנרטיב המקומי.

זומו הוא הזדמנות אמיתית להתחבר וליצור יחד. לאסוף את הסיפור האישי של אנשים שאני פוגשת בדרך, ולתת קול ובמה לסיפורים שלא תמיד היה להם מקום בנרטיב המקומי

כל מקום הוא אחר, מורכב מקהילות שונות. בירוחם, התחנה הראשונה של המוזיאון, בכל בית שהגעתי אליו הזמינו אותי לארוחת ערב והציעו לי לישון אצלם. בערד חלק מהקהילות חולקות רצון לשמור על חופש הפרט ועל העצמאות של כל אחד ואחת, ובחצור מצאתי חיבור בעיקר עם נשים חזקות, שמרגישות גאווה בסיפור האישי והמקומי שלהן.

החלום שלי הוא שבזומו העשירי נציג את כל היצירות השונות שנאספו אל ״האסיף״ מהערים והקהילות השונות שביקרנו ושכל מי שהיה שותף ליצירה, מכל חלקי הארץ, יגיע וירגיש חלק בקהילת האמנות. אנחנו חקלאיים עקשניים ואנחנו נחרוש את הארץ עד שנזכה לקטוף את הפירות.

שי עיד אלוני

שי עיד אלוני

ממייסדי זומו, אמן, מנהל אמנותי ומעצב המוזיאון בתחנות השונות

בצוות היוצרים של זומו אנחנו פועלים כצוות חשיבה משותף ומפתחים מודל למוזיאון נייד ראשון מסוגו, בארץ ובעולם. אופן הפעולה של חבורת היוצרים הוא כזה שיוצר מחקר מקומי ומחפש שותפים מקומיים ליצירת סביבת תרבות ויצירה בכל אתר שבו אנחנו מקימים את המוזיאון.

התפקיד המרכזי שלי הוא למצוא את המיקום הנכון ביותר למימוש המוזיאון, חלל שיאפשר את כל הפעילות המורכבת שכוללת תערוכה, אירוח, התכנסויות, סדנאות עבודה ויצירה חלל הקרנה ועוד פונקציות משתנות. זומו הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה של כל אחד מחברי הצוות שלו. אני אמן מציג ואיש חינוך. בעבודתי מראשית הדרך, יחד עם מילנה גיצין אדירם ועם שרון גלזברג, הרגשנו שחשוב לפעול מחוץ לסביבה המוכרת והמחבקת של עולם האמנות, לפעול וליצור דבר חדש.

יש המון קשיים בדרך, אבל המטרה שלנו חשובה וחיונית: אנחנו בתחושה תמידית שזומו הוא פרויקט שכמעט בלתי אפשרי ליצור אותו, ובסופו של דבר השותפים שלנו ואנחנו מצליחים להתגבר על רוב המכשולים והמחסומים, וליצור מרחב תרבותי פעיל, גדול וחשוב בעבור כל המשתתפים

אנחנו נעים וגדלים כקבוצה חוקרת וחושבת. יש המון קשיים בדרך, אבל המטרה שלנו חשובה וחיונית: אנחנו בתחושה תמידית שזומו הוא פרויקט שכמעט בלתי אפשרי ליצור אותו, ובסופו של דבר השותפים שלנו ואנחנו מצליחים להתגבר על רוב המכשולים והמחסומים, וליצור מרחב תרבותי פעיל, גדול וחשוב בעבור כל המשתתפים. 

החלום שלי, אפשר לומר שהוא בגדר פנטזיה: אני חושב ומאמין שלתרבות ויצירה יש חלק חשוב ונכבד בעתיד של ישראל. אני חולם על המון מקומות חדשים שעוסקים במרחב התרבותי בקהילות ובתרבות של כל הקהילות הישראליות.

לקריאה נוספת

האני חטיב

האני חטיב, עבודת מלח. צילומים: מ״ל

האני חטיב

אמן, מציג בזומו

האמנות שלי נמצאת בתפר שבין פיסול לתרבות והשפעתם על הצופה, שלוקח חלק פעיל בעבודות. כאמן אני מרבה לעסוק בחומרים שמקיפים אותי ביום־יום, כמו אבן, מים, עפרת, ברזל, סבון ושמן זית; בשילוב סאונד, פרפורמנס ותנועה. אני בוגר התוכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה, ותושב הכפר ינוח בגליל המערבי. החומרים שלי משמעותיים בתרבות שממנה אני מגיע, התרבות הדרוזית, המקדשת את השמרנות ומחזיקה בדת סודית, תפיסה מופשטת של הגוף כתחנת מעבר, הנפש והנשמה. החומרים הם לא רק פיזיים, אלא גם ״מוליכים תרבותיים״ שהופכים את הצופה לחלק אקטיבי מהיצירה והתוצאה הסופית. הם כמו תולדה של גלגול נשמות, של לידה מחדש.

בזומו חצור אני מציג שתי עבודות שמתייחסות לנושא הטיהור: עבודה קינטית נעה, שבה סבון קטן מבצע נסיונות ״לנקות״ סבון גדול. בעבודה השניה אני מציג מגש גדול של מלח, ומתייחס לטקס גירוש עין הרע – טקס מחיי היום־יום, שמשמש לפי הצורך חברה הדרוזית והכלל ערבית. העבודה בוחנת את נושא הטקסיות ומעלה אצלי שאלות לגבי חומר וקונספט. החלק החשוב בעבודה הוא האינטראקציה עם הקהל. המבקר מוזמן לגעת ולחוות את התהליך, ולרשום את שמה/שמו במלח. אבל השם לא נשאר זמן רב – מנוע מכני מסובב מחוג שמוחק את השמות ומיישר את המלח.

המקום שבו מוצגת העבודה הוא ממד חשוב והכרחי ביצירת ההקשר של העבודה. האובייקט צריך להכיל את המרכיבים שיוצרים את החיבור עם המקום ועם הצופים, אם זה במבנה הוויזואלי, הפיזי והרעיוני.

דפנה שלום

דפנה שלום, זהות וזיהוי. צילום: נועם גיגר

דפנה שלום

אמנית, מציגה בזומו

בשנים האחרונות, מאז חזרתי ארצה מניו יורק, הוספתי לפרקטיקה האינטימית שלי בסטודיו ערוץ נוסף של ״יצירה הידברותית״. עם השנים אני מזהה שלרוב הפרויקטים אני מגיעה עם אותן שאלות ואותם מטענים רגשיים הקשורים באחרות, במעמדיות וברוחניות. התפר בין ערביות ויהודיות, דומות ושונות, חוזר על עצמו תמיד. בפשט, אני תמיד שואלת מה אנחנו מזהים ומה לא, מה מוסווה ומה מודחק.

לזומו הרכבתי סט צילום שבו הקהל מוזמן לקחת חלק פעיל. המקור היה צילום שמצאתי בארכיון האישי של שמחה בוקובזה – צילום מרגש של קבוצת עולים משנות ה־50, שממנו דליתי את הצירוף של שני כלים, חרמש ועוד, שילוב זר ומפתיע בין כלי עבודה וכלי נגינה, רוחני ואדמתי, שהיה ברגע ההיסטורי המסוים טבעי ואורגני לעולים מצפון אפריקה. המיצב שואל שאלות על צילום, על אוריינטליזם ושייכות, על ערביות ויהודיות ובעיקר, כמו תמיד, מנסה להבקיע את ה״אחרות״ ולחבר שיירים תרבותיים ומעמדיים שהתפרקו, הוחלפו או הושתקו, ולמקמם מחדש.

הרקע לצילום בנוי מצילומים של תושבים. פגשתי תושבים בוגרים ובני נוער מסקרנים וסקרנים. חצור מרתקת. האתגר הלא פתור עבורי היה עבודה מעמיקה ומחויבת עם בני הנוער, ולבסוף להשאיר משהו בעיר. אני רגילה כנראה לתהליכים יותר ארוכים, אבל למדתי לעבוד עם זומו ולהתאים לדי.אן.איי של מיזם נודד.

החלום שלי שהפרויקט יהפוך למודל ללמידת היסטוריה מקומית, על בסיס אוסף הצילומים והמסמכים המדהים של שמחה בוקובזה, כחלק ממיזם ״הסטודיו החברתי״ שאני מקדמת. אני נוטה להטיל ספק ב״סיפור המקום״ של הנרטיב המרכזי, ומעדיפה להסב את תשומת הלב לשלל הנרטיבים ופרטי הפרטים של סיפורים יחידניים. יש הרבה יותר ממה שנראה או נשמע, וכותבי ההיסטוריה משתיקים לא מעט קולות.

 

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden