כל מה שחשוב ויפה
מיכל נאמן, מתוך הסדרה ״שירת ברבורים״. צילומים: גלריה גורדון

עבודה בעיניים // מיכל נאמן

מיכל נאמן חותמת על מצח עבודותיה, מעירה אותן לחיים כמו הגולם מפארג; בתערוכה בגלריה גורדון היא אוספת מילים אחרונות ומקווה לאחוז בעיני המתבוננים

הפרטים הטכניים

״שירת ברבורים״, תערוכת יחיד למיכל נאמן, מוצגת בגלריה גורדון עד שבת 20.7.

מי אני

נולדתי בקבוצת כנרת, וכשהייתי בגיל התיכון המשפחה עברה לגור בלוד. למדתי במדרשה למורים לאמנות בתל אביב ובאוניברסיטת תל אביב בחוגים לספרות כללית ולתולדות האמנות. בשנים 1978-1980 שהיתי בניו יורק והשתלמתי ב־School of Visual Arts. התחלתי להציג ב־1972, ובשנת 1975 נערכה תערוכת היחיד הראשונה שלי בגלריה ידפת בתל אביב. מאז הצגתי בארץ ובעולם, כולל שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב ב־1983 וב־1999. מאז 1977 ועד לפני שנה לימדתי במדרשה, ובשנת 2014 קיבלתי את פרס ישראל לאמנות פלסטית.

העבודה

התערוכה הנוכחית היא פיתוח של סדרת ציורים שמערבבת ציור משבצות בשכבות וכיסוי בנייר דבק. כל שכבה נעטפת בשוליה החיצוניים במסקינג־טייפ, עד שנגמר המקום ונותרים בחלק העליון והתחתון ״חלונות״ צבע, שעליהם אני משרטטת דימויים גרפים של ארנבת וברווז למעלה ולמטה. כל עבודה מגיעה לסיומה על־ידי קבלת כותרת כחתימה ״על המצח״, כמו הגולם מפראג שנלוש מחומר ועפר וחתימה מאגית על המצח החייתה אותו. העבודה על הסידרה נמשכת כבר ארבע שנים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

העבודה הראשונה בסדרה הוקדשה ללודוויג ויטגנשטיין, שלפי המסופר ביקש ממי שטיפלה בו למסור לחבריו: ״תגידי להם שהיו לי חיים נפלאים״. המשפט הלא יאומן הזה הוביל לאיסוף שמותיהם של אחרים שהשאירו דבר מה אחרון, בדיבור, שירו האחרון של הברבור כמאמר העם; לפני שכלתה יכולת הדיבור, והשאר – דומיה, כנאמר בהמלט.

תעבירו את זה הלאה

להפתעתי יש לי תשובה לשאלה איפה הייתי שמחה להציג את העבודה שלי. להפתעתי, כי זרה לי בדרך כלל המחשבה על מיקום מסוים (חוץ מחוף בתל אביב לעבודה ״העיניים של המדינה״). אני חושבת על מוזיאון Folkwang שבעיר אסן בגרמניה, שהיא עיר מולדתו של אבי. מעולם לא ראיתי אותו. בעיירה מצ׳יבוב בבלארוס, בה גדלה אמי, אין מוזיאון ככל הידוע לי.

העיניים של המדינה. צילום: מ״ל

ארץ אוכלת יושביה – גדי בחלב אימו. צילום: מ״ל

פלוס אחד

העבודה הראשונה מ־1974, שעשיתי ונבהלתי. זו עבודת נייר פוליו, שעליה שכתבתי שני משפטים מהמקרא: ״ארץ אוכלת יושביה״ ו״גדי בחלב אמו״. העבודה ש״מלאה״ בשני משפטים קצרים גררה תגובות מגוונות, גם לגנאי. כתבו עליה בעיתון שהיא ״אחיזת עיניים״. מאז לא הפסקתי לערבב את הגדי וחלב האם; כמו, נאמר, צבע השמן, גלילי נייר הדבק והאותיות, מתוך תקווה לאחוז בעיני המתבוננים.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden