כל מה שחשוב ויפה
פרט מתוך המיצב של אלחנדרה אוקרט. צילומי הצבה: דורון אדר

עבודה בעיניים // לוסי אלקויטי ואלחנדרה אוקרט

לוסי אלקויטי ואלחנדרה אוקרט החלו לעבוד יחד לפני כשנה, סביב נקודות דמיון בסיפור חייהן: הילדות בבית הספר היהודי באורוגוואי, העלייה לארץ, הגעגוע לשם והזכרון. את תוצרי הדיאלוג הן מציגות בתערוכה זוגית במוזיאון ראשון לציון

הפרטים הטכניים

״נדודים בין אור לזמן״, מיצב משותף של אלחנדרה אוקרט ולוסי אלקויטי. המיצב, שאצרה אפי גן, מוצג בשני חללים נפרדים בגלריה בית גורדון לונדון שבראשון לציון, עד 20.10.

מי אנחנו

אלחנדרה אוקרט, ילידת אורוגואי, עלתה לארץ ב־1985. בוגרת לימודי תולדות האמנות באוניברסיטה העברית והאקדמיה לאמנות במילאנו. מנהלת סטודיו, מלמדת במודיעין ואוצרת עצמאית.

לוסי אלקויטי, גם היא ילידת אורוגואי, עלתה לארץ בשנת 1973. בוגרת המדרשה, יוצרת בסטודיו בתל־אביב וברמת־גן. הוציאה לאור ספר שירי הייקו מצוירים וספר שירה מצויר, בשיתוף אמיר אור.

פרט מתוך עבודה של לוסי אלקויטי. צילום: מ״ל

העבודה

את אלחנדרה הכרתי כאן, בארץ כשהיא הזמינה אותי להשתתף בתערוכה ״שעת המימוזה״ בגלריה במודיעין. אז גילינו ששתינו ילידות אורוגואי, מונטווידאו, אותה שכונה ו״מסלול גלות״ דומה: בית ספר יהודי, אותה תנועת נוער ציונית ועלייה לארץ. כך התחיל דו־שיח שסבב סביב הזיכרונות והתרבות המשותפת. בשנה שעברה, במסגרת סטודיו פתוח באירועי ״אוהבים אמנות״, הזמנתי את אלחנדרה להתארח בסטודיו שלי לסוף שבוע.

אמרתי לה שמה שאני מתכננת זו ״זחילה גדולה״ של עבודות ציאנוטייפ כמשפט מחשבות ארוך, ללא פסיק או נקודה, לאורך קירות הסטודיו. הציאנוטייפ, שאותו גיליתי לפני כשלוש שנים, העסיק אותי מאוד כאפשרות ביטוי למה שאיננו, לגעגוע, למה שנגמר והתנדף. באמצעות חיתוך וגזירה של הדפסות ציאנוטייפ (בעיקר מתצלומי משפחה אך גם דברים מהנמצא על הדרך, הדברים הנותרים) יצרתי מטרים רבים של מסלול מתמשך. אני מנסה כך לדמות חשיבה אמורפית, מפורקת ואסוציאטיבית, שנעה בכל הזמנים במקביל.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אלחנדרה הביאה לסטודיו כמה עבודות, המרכזית שבהן היתה ערימה של רצועות נייר פרגמנט קרוע ידנית לפסים וצבוע בצהוב. היא אמרה ״הבאתי את השמש״. השמש הזאת, עם הכחול של עבודות הציאנוטייפ שלי, הדהד לנו כסוג של געגוע בצבעי הדגל משם, שמש ושמיים.

בביקורה בסטודיו, אפי גן הזמינה אותנו לגבש את הרעיונות להצעה למיצב בגלריה. במהלך כשנה של שיחות אין־סופיות מצאנו שוב אישור שהעיסוקים שלנו דומים במהותם; היצירה מתהווה בתנועה ריזומית אצל שתינו. מצאנו ששתינו רואות בשירה אמנות של חיבורים, ובעשייה בחומר ביטוי פלסטי שלה.

העניין שלנו הוא בזיכרון וברישומי זיכרון; פיסות הנייר הקרועות והצבועות אחת אחת הן רישום המסע בזמן, באור זורם וחמקמק. המראה המתקבל הוא של אפלה נעימה. בין פסי האור / זמן האלו מונחים תותים עשויים שעווה לבנה. גרעיני התות העדינים נוצרו מגרגרי פחם שנשתלו בו. התותים קשורים לזיכרון ילדות מעצב מבית ההורים, שהוביל גם לספר אמן שאלחנדרה הוציאה בעבר. התות, שהוא פרי עדין כמעט ללא עור, מקבל אופי של מאובן, של דבר שקפא בזמן, רשומה היסטורית. עבודתה מדיטטיבית ועמלנית. חומרי העבודה שלה הם בעיקר ניירות פרגמנט ופיגמנטים, והיא מנצלת את תכונותיהם במגע עם מים. בהשפעת האור העבודה נראית חיה, נושמת ומהדהדת כבשיר הייקו.

דיוקן ריטה אוקרט, אלחנדרה אוקרט. צילום: מ״ל

תעבירו את זה הלאה

היינו רוצות שהעבודה תבקר במקומות נוספים, והמסע שלנו ימשיך בגוף הפיזי. אלחנדרה מתכננת להציע את התערוכה לאוצר במונטווידאו, גם כביטוי לדו כיווניות של הנסיעה האישית שלנו. היינו רוצות להציג גם בחללים מעניינים ומאתגרים בארץ.

פלוס אחד

עבודה נוספת של לוסי – הרישום ״כנפיים שקטות״. עבודה נוספת של אלחנדרה – המיצב ״מחשבות מאיצות״.

כנפיים שקטות, לוסי אלקויטי. צילום: סיגל קולטון

מחשבות מאיצות, אלחנדרה אוקרט. צילום: מ״ל


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden