מה נשמע // חיות מחול

מי אנחנו

ד״ר יעל (ילי) נתיב, חוקרת מחול בהקשרים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים ובהקשריו התרבותיים והפוליטיים בישראל, מרצה ומורה למחול; איריס לנה, מרצה על ההיסטוריה של המחול בישראל ועל מחול עכשווי, ופועלת בשדה המחול דרך ניהול פרויקטים של ארכיוני מחול ועריכת פלטפורמות שיח.

הפודקאסט חיות מחול עלה לאוויר בינואר 2020, ויוצא בממוצע אחת לחודשיים. עד כה שודרו 58 פרקים בעברית ו־17 פרקים באנגלית.

על מה מדובר

הפודקאסט עוסק במבט רחב על מחול עכשווי בישראל ובקשרים שבין גוף, יצירה וחברה. התוכן מאורגן כסדרות המקבצות פרקים סביב נושאי עניין כמו תהליכי יצירה ופרקטיקות כוריאוגרפיות, תפיסות גוף, זהות וישראליות; והבטים פנורמיים השואלים על אופני הפעולה של השדה במוסדות ובפסטיבלים.

האורחים בפודקאסט הם כוריאוגרפים, רקדנים, מנהלים אמנותיים, דרמטורגים, חוקרות ואנשי תרבות – מתוך רצון להציג מנעד מגוון של נקודות מבט על מחול כפרקטיקה אמנותית, תרבותית וחברתית. חלק מהפרקים מוקלטים כשיחות באולפן, חלקם מוקלטים בסטודיואים למחול או בבתים, וחלקם כאירועי לייב בנוכחות קהל במסגרת פסטיבלים, תערוכות, כנסים ואירועי תרבות.

האורחים בפודקאסט הם כוריאוגרפים, רקדנים, מנהלים אמנותיים, דרמטורגים, חוקרות ואנשי תרבות – מתוך רצון להציג מנעד מגוון של נקודות מבט על מחול כפרקטיקה אמנותית, תרבותית וחברתית

לאחרונה הוספנו סדרה חדשה – אורחות־עורכות – שבה אנחנו מזמינות אנשים שבוחרים את הנושא ואת האנשים שאיתם הם רוצים לשוחח עליו, כדי להרחיב עוד את היריעה של נושאי הפודקאסט אל מה שמעבר לטעם האישי ומחוץ לנקודות העיוורון שלנו.

השם שלי

השם חיות מחול נולד בשיחה שבה ילי הציעה לעשות פודקאסט על מחול. איריס אמרה ״כן, בטח, מה זה?״. אחר כך למדנו איך. אנחנו אוהבות מחול, חיות אותו ביומיום, צופות בו, קוראות, חושבות ומרצות עליו, ואנחנו חלק מקהילה שחיה אותו כמונו: חיות מחול.

אנחנו, חיות המחול, מלאות תאווה וסקרניות לרחרח, לטעום, לשאול, להקשיב, לחשוב, לנשוך ולעכל יחד עם המאזינים שלנו את מה שקורה בשדה המחול.

הפעם הראשונה

הפרק הראשון, להיכנס בקיר, עסק במופע ״קיר״ של אוהד נהרין ללהקת בת שבע משנת 1990, והיה רב־משתתפים. בחרנו בו בגלל שהיצירה מייצגת נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה ובהבנה של המחול העכשווי בישראל. הפרק הוא גם הראשון בסדרה העוסקת בזהות ישראלית וישראליות, שלימים קראנו לה זהויות ישראליות.

דרך דיון ב״קיר״ משכנו צירי התייחסות לריקודי עם ישראליים, למבט סוציולוגי על ״אחד מי יודע״ שהפך לקאנון של המחול העכשווי, דיברנו על המשבר הפוליטי־אמנותי שחוותה להקת בת שבע בחגיגות פעמוני היובל, ונחשפנו לרגעים בתהליכי העבודה הכוריאוגרפים בסטודיו שאיש לא שמע עליהם קודם לכן.

את כל זה עשינו בראיונות טלפונים (!) בינואר 2020, במהלך הסגר הראשון של הקורונה. בפרק מתארחים דינה אלדור, אבי בללי, נעמי בלוך־פורטיס, אבנר הופשטיין, תומר היימן, פרופ׳ עדנה לומסקי־פדר טליה פז ויאיר ורדי.

אנחנו, חיות המחול, מלאות תאווה וסקרניות לרחרח, לטעום, לשאול, להקשיב, לחשוב, לנשוך ולעכל יחד עם המאזינים שלנו את מה שקורה בשדה המחול

​נשמע טוב

ילי: אני ממליצה להתחיל עם פרק 5 – כאן זה המידל איסט (2020) בסדרה זהויות ישראליות שבו משתתפות הכוריאוגרפיות־רקדניות אורלי פורטל ושירה אביתר, החוקרות ד״ר דינה רוגינסקי וד״ר עידית סוסליק, ובפינות הקבועות רן בראון ויאיר ורדי. זה אחד הפרקים הראשונים שעלו ומייצג את רוח הפודקאסט כי הוא נוגע בשינויים טקטוניים שהתרחשו בשדה המחול העכשווי בישראל בשני העשורים האחרונים.

השיחה עוסקת במפגש בין פולקלור מקומי, מסורות תנועה מזרחיות וערביות לבין שפת המחול העכשווי, ובוחנת איך זהויות תרבותיות ואתניות מעצבות את הגוף, את התנועה ואת דרכי היצירה. הפרק מציג את המחול כמרחב שבו מתרחשות שיחות מורכבות על מקום, שייכות וזהות, והוא מדגים היטב את סוג הדיון והחקירה שמאפיינים את הפודקאסט.

איריס: אני ממליצה על פרק 52 – לרקוד בערבית עם הכוריאוגרפית והרקדנית נור גראבלי, שמדברת בגילוי לב יוצא דופן על המקום הבלתי אפשרי של כוריאוגרפית־רקדנית פלסטינית אזרחית ישראל. היא מתארת את היחסים המורכבים בין שפה, גוף ותרבות, ואת הדרך בשה היא משתמשת בדַּבְּקֶה ובפרקטיקות כוריאוגרפיות כדי לחשוב מחדש על ניכוס תרבותי, מגדר ויחסי כוח.

הראיון נוגע בניסיון שלה ליצור מרחב אמנותי שמבקש לשנות היררכיות ולפתוח שיח ביקורתי על יצירתן של אמניות פלסטיניות אזרחיות ישראל בשדה המחול המקומי. הפרק הוא חלק מסדרת חיבורים וגופים חיים על תגובתו של שדה המחול למשבר אוקטובר 2023 ולימי המלחמה, שכוללת 11 שיחות קורעות לב עם יוצרות.ים ועם מנהלות.ים אמנותיות.ים, המספרים איך פעלו וחשבו על האופן שבו קהילת המחול מתארגנת מחדש כלפי פנים וכלפי חוץ אל מול השדה הבינלאומי.

אולי יעניין אותנו גם

אנחנו אוהבות להאזין לפודקאסט The Great Women Artist שחושף אמניות לא מוכרות מכל העולם, את סיפור חייהן ודרכן האמנותית. דרך שיחות אישיות נפרש עולמן של היוצרות וההקשרים החברתיים והתרבותיים שבתוכם הן פועלות.

הפודקאסט מעניין במיוחד עבורנו, בגלל שאמנות של נשים עוסקת לא מעט בגוף, בחוויה הגופנית ובפרפורמנס, ובגלל שהמבט על אמנות הוא רב־הקשרי ומעגן אותה כזו היושבת בתוך רשת של צירים ולא כאירוע אוטונומי.

כדאי להתחיל בפרק עם טניה ברוגרה, ילידת קובה 1968, שהתחנכה בהוואנה והשלימה לימודי אמנות בשיקגו. עבודות המיצב והפרפורמנס השיתופיות שלה מטשטשות את הגבולות בין אמנות למציאות ועוסקות בנושאים של חופש ביטוי, הגירה, טוטליטריות וזכויות אדם.

בעבודותיה היא יוצרת מצבים שבהם הקהל נעשה חלק מהיצירה, וכך פותחת מרחב לשיחה ביקורתית על כוח, שלטון וחברה. ברוגרה היא מייסדת התוכנית הראשונה ללימודי פרפורמנס באמריקה הלטינית, וכיום מרצה בהרווארד במחלקה לתיאטרון, מחול ומדיה.