כל מה שחשוב ויפה
ה־MoMA החדש, בתכנון של משרד האדריכלים ״דילר סקופידיו ורנפרו״. צילומים: באדיבות MoMA

5 דברים שלמדתי על ה־MoMA החדש

ביקור במוזיאון הוא לא קורס לתולדות האמנות, האוסף הוא הדבר החשוב: ה־MoMA בניו יורק פותח את שעריו עם שטח תצוגה חדש של כ־4,400 מ״ר, גישה רב־תחומית, הימנעות ממונחים מקצועיים והתמקדות באוסף הקבע

מי: ג׳ייסון פראגו, מבקר אמנות בניו יורק טיימס, ביקר ב־MoMA בארבעת החודשים האחרונים בזמן שהמוזיאון היה סגור 12 פעמים, לקראת הפתיחה המחודשת של המוזיאון
איפה: המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), ניו יורק
מתי: הפתיחה המחודשת לקהל הרחב התקיימה אתמול, 21.10
מה: כתבה שפרסם פראגו בניו יורק טיימס

1. הבלתי צפוי תופס את מקומו של השגרתי

הידיעה על סגירתו הצפויה של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) במהלך חודשי הקיץ פורסמה בתחילת חודש פברואר. כך נכתב בידיעה, שתורגמה לעיתון הארץ: ״המוזיאון יארגן מחדש את הגלריות שלו, יתלה מחדש את כל אוספיו ויבחן מחדש את האופן שבו סיפורה של האמנות המודרנית והעכשווית מוצג לציבור. המוזיאון עומד לזנוח את שיטת התצוגה המסורתית שנקט במשך שמונה עשורים. שלוש קומות של חלל התצוגה ישמרו על ציר כרונולוגי, אבל בכוונת המוזיאון לערבב כעת סוגי מדיה ולהציב אלה לצד אלה ציורים, פסלים, אדריכלות, עיצוב, צילום, פרפורמנס, קולנוע ועבודות נייר״.

זו הייתה אולי הפסקה הכי מעוררת סקרנות שהתפרסמה בהקשר מוזיאלי בשנים האחרונות, במיוחד כשמחברים אליה שטח תצוגה חדש של כ־4,400 מ״ר. ״דור חדש של אוצרים מגלה את העושר הקיים באוספים שלנו, ויש הרבה עבודות מכל העולם שעלינו להקדיש להן תשומת לב״, אמר גלן ד. לורי, מנהל המוזיאון, שיצייין בחודש הבא 90 להקמתו. ״זה אומר שהבלתי צפוי יתפוס כעת את מקומו של השגרתי״.

2. הדבר המרכזי במוזיאון הוא האוסף

אתמול נפתח המוזיאון מחדש למבקרים, עם חלל חדש שמיועד לעבודות פרפורמנס ועבודות מבוססות זמן ותהליך – לפי המוזיאון הראשון מסוגו בעולם במוזיאון מרכזי – שיאפשר לחוות את התהליך האמנותי ממקור ראשון ולצפות בחזרות. בנוסף, לראשונה, הביקור בקומה שלמה במוזיאון יהיה בחינם, במטרה לאפשר לצפות באמנות גם למי שלא יכול להרשות לעצמו את דמי הכניסה בסך 25 דולרים.

אולם, החידוש המרכזי הוא הדגש שהמוזיאון נותן לאוסף שלו, על חשבון התערוכות המתחלפות. ״אנחנו כל כך רגילים להתייחס לתכנית התערוכות המתחלפות שלנו כאל העניין המרכזי״, אומר לורי לפראגו, אבל ״התחייבנו מבחינה כלכלית, תכנית ואינטלקטואלית לשנות את זה, כך שהדבר המרכזי שלנו יהיה האוסף שלנו״. הדבר יבוא לידי ביטוי, בין השאר, שמדי חצי שנה שליש מתצוגת הקבע, שמוצגת ב־60 גלריות, תוחלף על בסיס קבוע. לדוגמה, גלריית העבודות של מרסל דושמפ שהתמה שלה במועד הפתיחה היא רדי־מייד, תתחלף בחודש אפריל והעבודות שיוצגו בה יאוגדו תחת התמה של מקריות.

חדש באוסף: פיית׳ רינגולד, American People Series #200: Die

חידוש מרכזי נוסף הוא הרכב העבודות, או ליתר דיוק מי יצר.ה אותן ואיפה בעולם. התצוגה תכלול מעתה יותר רכישות מהשנים האחרונות, שהפכו את האוסף של המוזיאון לנשי יותר ולמגוון יותר עם עבודות מאפריקה, מאמריקה הלטינית, מהמזרח הרחוק ועוד. במילים אחרות: חלפו הימים שבהם המוזיאון סיפר סיפור אחד על אמנות בצורה ליניארית. מי שירצה לזהות את העבודות החדשות, מומלץ לבחון בכיתובי העבודות את שנת הרכישה שלהן.

3. מה שקורה עכשיו

פראגו כותב שאחד הגורמים המרכזיים לכך שהשינוי במוזיאון יכול היה לקרות, הוא העובדה שדור חדש של אוצרים נכנס למוזיאון, בעיקר בשנות ה־40 וה־50 לחייהם. זמן קצר לאחר שמונתה לתפקיד אוצרת הציור בשנת 2008, הנהיגה אן טמקין, כיום אוצרת בכירה לפיסול וציור, פגישות שבועיות חובה, שבמסגרתן אוצרי המחלקות פרשו הצעות לשיתופי פעולה בין־תחומיים. הם רצו לשתף פעולה אחד עם השני, לחשוף אמנים לא ידועים או כאלו שנשכחו, ולהתחרות במוזיאונים אחרים כמו הוויטני בניו יורק או הטייט מודרן בלונדון, שהציגו תכנית תערוכות מגוונת יותר מבחינת הרכב האמנים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

כמעט כל אוצר שאיתו דיבר פראגו ציין כגורם מכריע שתרם לשינוי את C-MAP, קבוצת החשיבה הפנימית של המוזיאון. הקבוצה נוסדה לפני עשר שנים בתגובה למוזיאונים כמו הגוגנהיים והלובר, שהקימו סניפים במזרח התיכון ובאסיה. המוזיאון דחה את הרעיון של פתיחת סניפים בעולם ופנה במקום זאת למה שהוא כינה ״חינוך עצמי״. הם הזמינו לניו יורק עמיתים מאמריקה הלטינית, ממזרח אירופה, מדרום ומזרח אסיה, ולמדו את התצוגה במוזיאונים אחרים, במיוחד הפומפידו בפריז והסטדליק באמסטרדם. יותר מ־60 אוצרים וחוקרים מתוך המוזיאון יצאו לסיורים קבועים בהודו, בדרום אפריקה או בברזיל.

הם חקרו גם את הדמוגרפיה של המבקרים במוזיאון, שמספרם גדל לכשלושה מיליון בשנה – אפילו כשמחיר הכניסה האמיר ל־25 דולרים. הם צפו באופן שבו צעירים מבקרים בתערוכות, ומחלקים את תשומת הלב שלהם בין הציורים שעל הקירות לסמארטפונים שלהם. ״דורות חדשים שלמים לומדים קודם כל להבין את העולם באמצעות דימוי״, אמרה לפראגו רוקאנה מרקוצ׳י, אוצרת בכירה לצילום במוזיאון, והוסיפה שהחוויה המהורהרת של לעמוד בשקט מול עבודות אמנות לעולם לא תחזור על עצמה.

חדש באוסף: וו טסאנג, We hold where study

רג׳נדרה רוי, אוצרת הסרטים של המוזיאון, אמרה לפראגו: ״כשהגעתי למוזיאון אוצרים אמרו ׳אני לא יודע שום דבר על סרטים׳. האם אני יכולתי להיכנס ולהגיד ׳אני לא יודעת שום דבר על ציור?׳. לעולם לא הייתי יכולה להגיד את זה!״. זה לקח עשר שנים עד שהאוצרים הגדירו את גישתם הרב־תחומית ומדיומלית. ״אנו חלק ממה שקורה עכשיו, באופן בלתי נמנע, ואנחנו לא רוצים להילחם בזה״, אומרת טמקין לפראגו. ״אנחנו רוצים, אנחנו צריכים, להיות חלק מזה. גם מאטיס אמר בזמנו שצייר גדול צריך להיות חלק מהתקופה שלו״.

4. ביקור במוזיאון הוא לא קורס בתולדות האמנות 

גם במתכונת התצוגה החדשה, אוסף המוזיאון עדיין מוצג בצורה כרונולוגית, אולם בצורה גמישה יותר. צילום ואדריכלות, שהוצגו בחללים נפרדים משלהם במשך עשרות שנים, מתערבבים כעת עם ציורים, רישומים, הדפסים, סרטים, עבודות פרפורמנס, עבודות קראפט ואוביקטים. 

״אף אחד בשנת 1970 לא יכול היה לדמיין, בחלומותיהם הפרועים ביותר, את הרמה של קהל המבקרים״, אמרה טמקין לפראגו. אם בעבר היה אפשר לסווג את קהל המבקרים למעמד סוציו־אקונומי מסויים, והיה בטוח למדי להניח רמה מסוימת של היכרות עם תולדות האמנות, ״אתה מסתכל על המבקרים שלנו היום, ואתה יודע שזה לא המקרה״.

Goshka Macuga. צילום: היידי בוהננקמפ

טמקין מספרת על סיור מודרך שהעבירה בעבר באחת התערוכות, תוך שהיא צופה בפניהם של המבקרים. ״הייתי מדברת על פוביזם ועל אקספרסיוניזם גרמני, ושמעתי את המלים שיצאו מהפה שלי. זה מגוחך: האנשים האלה לא נרשמו לקורס בתולדות האמנות״. התוצאה, כפי שפראגו מתאר: מי שיבקר במוזיאון לא ימצא על הקיר את המונחים ״דאדא״ או ״אקספרסיוניזם מופשט״. גם לא ״פופ״: האמנות של תחילת שנות ה־60, לדוגמה, מופיעה בחדר שכותרתו ״מפחיות מרק ועד לברזים מעופפים״.

״ההחלטה נדמית כמו רצון להגן על המבקרים ממה שהם לא יודעים״, אמרה רוברטה סמית׳, מבקרת האמנות של הניו יורק טיימס, על ההחלטה שלא להשתמש במונחים פנים אמנותיים. כך, הכיתובים מדגישים רעיונות ותקופות, כמו ״העיר כבמה״ או ״עיצוב לחיים מודרניים״, שמוקדש לבאוהאוס ולאסכולות מודרניות אחרות משנות ה־20. תצוגה זו משלבת ציורים של פול קליי ואל ליסיצקי, כסאות של מיס ואן דר רוהה, סרט סובייטי של דזיגה ורטוב וקצוות של בדים מודפסים וניירות מכתבים. ״זה הגיוני מבחינה היסטורית״, אמר לפראגו מרטינו שטיילי, האוצר לאדריכלות ועיצוב, ״מכיוון שהאנשים האלה כולם עשו אדריכלות, ציור והכל באותו זמן״.

5. לא עוסקים בלשבור לאנשים את הלב

בסופו של דבר, במתכונתו החדשה – מבחינה אדריכלית ותוכנית – למבקרים במוזיאון יהיה יותר חופש בקריאה של תולדות האמנות ובאופן השיטוט במוזיאון. סביר להניח שהם עדיין יחפשו את ״הלהיטים״ כמו חבצלות המים של מונה והעלמות מאביניון של פיקאסו, ושחלקם ירצו לדעת מה הסדר ״הנכון״ שמצופה מהם לבקר בו. האם הם יאהבו את מגוון האפשרויות או שעודף הבחירה יגרום תסכול? האם המבקרים יאהבו לגלות בכל פעם משהו חדש, או שהם יתאכזבו שהציור האהוב עליהם כבר לא נמצא במקומו? רק הזמן יקבע.

״אני רוצה לומר שאנחנו לא עוסקים בלשבור לאנשים את הלב״, אמרה לפראגו שרה סוזוקי, אוצרת לרישום שמפקחת על פתיחתו מחדש של המוזיאון. במשך שנה סוזוקי עשתה משמרות בדלפק המידע של המוזיאון, ולמדה אלו יצירות אמנות הקהל הכי רוצה לראות. המבוקש ביותר, מסתבר, הוא ״פחיות המרק של קמפבל״ של אנדי וורהול, משנת 1962.

"זה חוזר לשאיפה של שנות ה־30״, היא מסבירה. ״התודעה הפתוחה, הסקרנות, המחויבות לריבוי תחומים: הכל היה קיים כבר אז. אני לא חושבת שאיש מאיתנו מרגיש שמייסדי המוזיאון – אם היו מסתכלים על מה שאנחנו עושים – לא היו חושבים שזה פשוט הגשמת החזון שלהם״.

הכניסה המחודשת למוזיאון: חיים סטיינבך, Hello Again; צילום: היידי בוהננקמפ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. צופיה

    העיקר שמרעננים .. מזכיר את הקונספט של ימי הבאוהאוס שתמך בהקשרים וברב תחומי – גשטאלט אמרנו 👍

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden