כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
גילי סיטון. צילום: מ״ל

ARToday: גילי סיטון מדברת וכותבת על אמנות

״אמנות היא לא מגדל שן, ומי שמטפח אותה ככזו עושה טעות״, אומרת גילי סיטון על בלוג האמנות החדש שלה, ARToday

Yuval:

בוקר טוב גילי. מה שלומך?

Gili:

אני יופי 🙂 ואתה?

Yuval:

גם. לא רע בכלל. במה נתחיל? אולי בטקסטים שהתחלת להקליט?

Gili:

יאללה. ויש גם בלוג חדש שעלה השבוע לאוויר, רק אומרת

Yuval:

מזל טוב, נגיע גם אליו. תגידי, מאיפה הגיע הרעיון להקליט טקסטים על אמנות?

Gili:

בגדול רציתי פורמט שהוא יותר מיידי וקצר מכתיבה; גם בשבילי וגם בשביל ה״קוראים״. אני עצמי מקשיבה לפודקאסטים בזמן נהיגה או שאני עושה דברים אחרים ונהנית מזה מאוד. מה גם שזה לא מצריך עכשיו ״איוונט״ של לשבת לקרוא משהו. אז התחלתי להקליט את עצמי מדברת וכרגע האורך הממוצע של הסרטונים הוא עשר דקות

Yuval:

מה היה הטקסט הראשון שהקלטת

Gili:

התחלתי מהמלצות וסקירה של תערוכות בוגרים שהיו השנה. הכתיבה הרגישה לי איטית מדי וגם היו המון דברים שראיתי, ורציתי להעביר את הרשמים הלאה כדי שעוד אנשים יוכלו להספיק לראות את התערוכות. תהליך של כתיבה יכול לקחת במינימום כמה ימים והרגשתי שחבל על הזמן

Yuval:

זה לא קצת מוזר להקשיב לסקירה על תערוכות בוגרים בלי לראות את העבודות?

Gili:

הפורמט שהתחלתי איתו הוא אינסטגרם, מלך הדימויים, ושם הוספתי לפוסט המוקלט גם דימויים של העבודות. השתמשתי גם בסטורי כדי לשלב בין טקסט קצר לדימויי העבודות ומשם הפניתי לפוסט. זה היה די מדהים וצבר תגובות גם של האמנים הצעירים עצמם וגם של אנשים מבחוץ, שאמרו שזה נתן איזו טעימה לגבי התערוכות ואפילו הלכו לבקר בכמה בעקבות כך

Yuval:

ואז מה? כי ״דלות החומר כאיכות באמנות ישראלית״, לדוגמה, זה כבר משהו אחר לגמרי

Gili:

זה נכון 🙂 דלות החומר זה כיוון אחר בכלל שאני עוד מפתחת. הוא נובע משני רצונות: האחד לחשוף סטודנטים לאמנות פלסטית למאמרים מכוננים בתולדות האמנות בדרך יותר נגישה, והשני הוא להתייחס למקומות האלו גם כדי לעורר שיח למי שכבר מכיר וגם כדי לחבר את דור האמנים והתאורטיקנים הוותיקים לאלו הצעירים. אז דלות החומר זו הייתה נקודת פתיחה קריטית מבחינתי, ומשם אני זזה בין נושאים שמעניינים אותי. יש גם חלום להקליט באופן מסודר מאמרים ארוכים נוספים בתולדות האמנות, אבל זה בהמשך

Yuval:

ומה התגובות בינתיים להקלטות? ואיפה אפשר למצוא אותן?

Gili:

התגובות טובות מאוד וזה משמח. אנשים מגיבים ולפעמים באמת מתפתח גם דיון. את כל הסרטונים אפשר למצוא בערוץ שלי ביו־טיוב, ומהשבוע כולם יהיו בבלוג החדש תחת הרובריקה של פודקאסט וסרטונים 🙂

Yuval:

נייס. ובואי נדבר על הבלוג, אבל אולי קודם כדי לעשות סדר ולהבין מה יש בו, ספרי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר

גילי סיטון בשיח מצולם עם האמנית נעמי טנהאוזר. צילום: דניאל חנוך

Gili:

בשמחה. אז אני גילי סיטון, אמנית כותבת ומבקרת אמנות. אני בת 35, חיה ועובדת בתל אביב. אני בוגרת תואר ראשון של המחלקה לאמנות בבצלאל ותואר שני מהתכנית הבינתחומית באוניברסיטת תל אביב. התחלתי את הדרך שלי כאמנית אבל בסיום התואר הראשון הרגשתי שהידע התיאורטי שלי דל, ושאני לא מכירה מספיק את השדה שאני עובדת בו.

ככה נרשמתי לתואר השני באוניברסיטה שהוא רק עיוני וכולל קורסי בסיס ומתודות וקורסי בחירה שלקחתי מהמחלקה לתולדות האמנות, מגדר ועוד. שם דברים התחברו והצלחתי למזג בין הידע המעשי של האמנות לתיאורטי, מה שיצר דרייב חזק לכתוב. בשלוש וחצי שנים האחרונות אני כותבת במגזין המקוון ערב רב, ועכשיו גם יוצאת לדרך עצמאית בבלוג שנקרא ARToday

Yuval:

ARToday! אהבתי

Gili:

חח תודה 🙂

Yuval:

מה את מתכננת לפרסם בו?

Gili:

הבלוג יהיה דינמי וישתנה כמעט מדי יום. יהיו בו סקירה, ביקורת והמלצות על אירועי אמנות שמתרחשים בארץ, סקירה על אירועים ומוסדות אמנות שבהם אבקר ברחבי העולם, קטעי פודקאסט וסרטונים על נושאים מגוונים באמנות, ובהמשך גם הזמנה לסיורי אמנות למתחילים ומתקדמים, בעברית או באנגלית.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בגדול אני רוצה שיקרו בו שני דברים. שזה יהיה גם ״בית״ לקהילת האמנות; שאמנים אוצרים ובעלי תפקידים יוכלו להתעדכן מה קורה ואיפה במקום אחד; וגם פלטפורמה נגישה לקהל הרחב שרוצה להכניס אמנות בגובה העיניים לחיי התרבות שלו. וכמובן לרכז את העשייה שלי במקום אחד ולא במספר פלטפורמות שהשתמשתי עד היום כמו אינסטגרם, פייסבוק, ערב רב וכו׳

Yuval:

אז קודם כל בהצלחה, להגיד שחסרה כתיבה על אמנות בארץ זה יהיה אנדרסטייטמנט. אבל זה הרבה עבודה, את יודעת… במקרה אני יודע

Gili:

אני יודעת. אבל אני עושה את זה באהבה גדולה וזה מביא את הפרנסה שזה מביא. כרגע אני, בלי צ׳יזיות, באמת מגשימה את החלום שלי ואני שמחה על זה יום־יום. ונראה מה יוליד יום. בכל מקרה או שעושים באהבה או שלא עושים בכלל. משם השמיים הם רק ההתחלה

Yuval:

לגמרי. ואיך זה משתלב בפרקטיקה האמנותית שלך כיוצרת? ובאמנות הלבישה?

Gili:

כרגע כל האנרגיות שלי מופנות לבלוג ולכתיבה. כמו שכבר הזכרת זו הרבה עבודה, והחלטתי לנתב את אנרגיות היצירה שלי למשהו יותר גדול מיצירה פרטנית בסטודיו. זו הייתה החלטה כבדת ראש אבל אני שמחה בה, וזה באמת הרבה יותר יעיל ומשמח להתרכז במקום אחד ומתוכו להצמיח רעיונות. 

אני עדיין עובדת, כותבת ומקליטה בסטודיו שלי, כך שהחומר תמיד סביבי. משם התחלתי והוא תמיד בהישג יד במקרה של פרץ געגוע

Yuval:

 אני כבר סקרן לקרוא. מתי הוא מתוכנן לעלות לאוויר? 

Gili:

בלי נדר ביום חמישי, כבר עם המלצות חמות לתערוכות שתיכף ננעלות, וידאו חדש של שיחה מרתקת עם האמנית נעמי טנהאוזר ועוד מטעמים. אני מאוד מתרגשת ומקווה שהוא אכן יהיה מלא חיים ותנועה. הוא לא נועד להיות טפט: הוא נועד לייצר אינרציה וקשרים ואנרגיה של חיות. מאוד מאוד מקווה שזה יקרה

Yuval:

אז אולי נסיים עם איזה מסר לעולם האמנות? מה את רואה מסביבך? מה היית שמחה לראות יותר? פחות?

Gili:

מסר לעולם 🙂

Yuval:

קדימה

לאנשים יש רעב ורצון להיחשף וליהנות מאמנות. ואין צורך לרדד אותה לשם כך, כי כשמעריכים וסומכים על הקהל הרחב ונותנים לו כלים להכיר את האמנות, הוא עושה זאת בשמחה. הייתי רוצה ששדה האמנות ירצה לזמן אליו קהל חדש, ולא יסתובב סביב ובתוך עצמו. אולי אני נאיבית, אבל זו גם השליחות המיסיונרית שלי

Gili:

תראה, עם מה שמתרחש על הפלנטה שלנו, אמנות מרגישה לפעמים כמו זוטות, אבל אני מאמינה בכוח של האמנות קודם כל להיות מורה: להיסטוריה, למתמטיקה, לאזרחות. האמנות נותרה כמתבוננת ומבקרת של המציאות לכל אורך ההיסטוריה ושם גם טמון הכוח שלה. שנית, אמנות היא לא מותרות: היא תרבות, ותרבות היא הכרחית לחיים שפויים ולא רק חיים של הישרדות. חברה שאין בה תרבות אין בה חיים.

הייתי רוצה שיהיה חיבור יותר חזק בין אנשים מהשורה לבין שדה האמנות. אמנות היא לא מגדל שן, ומי שמטפח אותה ככזו עושה טעות. לאנשים יש רעב ורצון להיחשף וליהנות מאמנות. ואין צורך לרדד אותה לשם כך, כי כשמעריכים וסומכים על הקהל הרחב ונותנים לו כלים להכיר את האמנות הוא עושה זאת בשמחה. הייתי רוצה ששדה האמנות ירצה לזמן אליו קהל חדש, ולא יסתובב סביב ובתוך עצמו. אולי אני נאיבית, אבל זו גם השליחות המיסיונרית שלי

Yuval:

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Gili:

קודם כל תודה לך שהזמנת אותי לשוחח. ונשתמע בבלוג 🙂

Yuval:

בהחלט

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אילנה ויילר

    היי גילי.
    העמדה שלך, שהאמנות לא חייבת להתגדר לה במגדל השן
    היא בעיני בשורה משמחת וככ תואמת את המציאות העכשוית.
    בהצלחה ותודה!
    אילנה

  2. רונית רוט חדד

    משמח ומרגש גילי. אכן הגיע הזמן לעורר גישות חדשות אל תוך שדה האמנות בארץ. להוריד את האמנות ממגדל השן ועדיין שתישאר במחוזות השיח והידע זו משימה חשובה מעין כמותה.

  3. איילת עמית

    מסכימה. הגיע זמן להרחיב את הגבולות. זה נעשה בפריפריה באופן מעניין. התנןעה מתרחשת מלמטה למעלה או מהצדדים פנימה, לא לכודה במוסכמות. זו גם דרכי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden