כל מה שחשוב ויפה

מילאנו 2019: בנג׳מין הוברט חושב על העולם בשכבות

במיצב גדול הממדים שתכנן בנג׳מין הוברט לחברת קוסנטינו, בשבוע העיצוב מילאנו שהתקיים בחודש אפריל, הוא ביקש לגרום למבקרים ״לשכוח, להימלט ממה שקורה בחוץ ולהרגיש משהו״

האורך שלו היה 25 מטרים וגובהו 6 מטרים. הוא הורכב מ־750 מ״ר של דקטון, המשטחים האולטרה־קומפקטיים של קוסנטינו, והואר על ידי 29 כדורי זכוכית ו־87 נורות LED. ואף על פי כן בנג׳מין הוברט לא התייחס ל־Raytrace – המיצב בצורת המנסרה שתכנן לחברת קוסנטינו בשבוע העיצוב האחרון של מילאנו – כאל אוביקט, אלא כאל תחושה.

״לא הכרתי כל כך את החומר, כשקוסנטינו פנו אלי״, הוא מספר בערב הפתיחה של המיצב, בחודש אפריל האחרון. ״נפגשנו, דיברנו, ביקרנו במפעל, ניסינו לחשוב איך אפשר לייצר חוויות חדשות בעבודה עם החומר. הרעיון הייתה למצוא ישום אדריכלי שיאפשר להחיות את החומר בעזרת אור, אווירה, תחושה; לשנות את הדרך שבה אנשים תופסים אותו. 

״ואני חושב שזה אחד ההבדלים הגדולים בין הפרויקט הזה לפרויקטים קודמים שלנו: זה פחות משהו רק להסתכל עליו, להתבונן בו, ויותר לחוש. זה יותר אמנות מעיצוב, זה להרגיש משהו; וזה מה שמיצבים צריכים לעשות: לגרום לך להרגיש משהו״. 

מה עניין אותך בלעצב תחושה ולא אוביקט, בשונה מההכשרה שלך כמעצב מוצר?

״ההכשרה שלי היא אכן עיצוב תעשייתי ואני מאוד פרקטי ופרגמטי, אוהב לפתור בעיות שהן בדרך כלל מוחשיות ופיזיות, ובדרך כלל עוסקות באיך משהו עובד; ושזה ייראה טוב. אבל המיצב הזה עוסק בדה־מטריאלזציה; במחשבה על רגש טהור, על תחושה מזוקקת, על אווירה, על משמעות. 

״אתה צריך להשתמש בחלק אחר במוח שלך, להסתכל אחרת על אנשים, ולהבין שהוא לא נמדד ב׳כמה טוב זה עובד׳ מבחינה פוקנציונלית, אלא בתחושה שזה גורם לך: האם המיצב גורם לך לחשוב? האם הוא גורם לך להסתכל על דברים בדרך אחרת? הוא קשור למוזיקה, לתאורה, לטמפרטורה, לרפלקציה, לכל הדברים שהם פחות מוחשיים מהדברים ׳הרגילים׳ שעושה מעצב מוצר״. 

בנג׳מין הוברט לקוסנטינו. צילום: דיוויד זנרדי

הדמיית המיצב

אז כשאנשים מגיעים לפה, בשבוע העיצוב, מה הדבר הכי חשוב שאתה רוצה שהם יבינו, ירגישו? אנחנו רואים כל כך הרבה דברים בשבוע הזה, ואז אנחנו נכנסים לפה ו…

״אני רוצה שלאנשים תהיה תגובה עצבית וחושית ליצב, ואני מקווה שאנשים יקחו מפה דברים שונים. אבל באופן אישי? שבוע העיצוב של מילאנו הוא משוגע, יותר מדי דברים להספיק לעשות, לראות, יותר מדי fomo (הפחד להחמיץ). חלל כמו זה צריך לעזור לך לשכוח, כאילו נכנסת לפלנטה אחרת. בשבילי זה לברוח, להימלט ממה שקורה בחוץ לכמה דקות, לעצור לרגע, ואז לחזור לעולם האמיתי. זה כמו שער לעולם אחר, להרגשה אחרת״.

לפסל בחומר

״רייטרייס״ – שהוצג בוונטורה צ׳נטראלה, המחסנים ההיסטוריים מתחת לפסי הרכבת של תחנת הרכבת המרכזית של מילאנו – מסמן עלייה בסדר הגודל של המיצבים של הוברט. הוא נולד באנגליה (1984), וכבש בעשור האחרון מקום של כבוד בנבחרת המעצבים המובילה את זירת העיצוב הבין־לאומית, עם לקוחות כמו מורוסו, קפליני, ויטרה, הרמן מילר, ב.מ.וו, גוגל, נייקי, איירבאס ועוד. מנעד התחומים שבו הוא עוסק רחב: החל מאינטליגנציה מלאכותית דרך מערכות ריהוט ופריטי לבוש חכמים, ועד הדור הבא של התקני מדיה ומכשירים ניידים. בפרויקטים שלו הוא מתרכז בחידושי חומרים מעניינים, בטכניקות שמאפשרות יישומים חדשים ובטכנולוגיות ייצור.

הוברט הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי באוניברסיטת Loughborough באנגליה משנת 2006. בפרויקט הגמר שלו הוא הציג סדרה של גופי תאורה עשויים זכוכית מנופחת ועור, אז נולדה התשוקה שלו לחומרים ולתהליכי ייצור. שנה לאחר מכן פתח את הסטודיו שלו, והופעת הבכורה שלו כמעצב הייתה בגיל 24 ב־2008 ביריד המסחרי ״100% עיצוב״ בפסטיבל העיצוב של לונדון.

11 שנים לאחר כן, ״זה אולי החומר הכי גדול שעבדנו איתו״, הוא מתלהב. ״המשטחים הם עצומים, בגודל 3×1.3 מטרים, שמרכיבים שני משטחים עצומים. וכל החוויה פה היא השימוש באור כדי לפסל בחומר, לתת לו צורה: חומר הוא שום דבר בלי אור; אור מגדיר אותו, נותן לו צורה״.

ליצירת המיצב השתמש הוברט בלוחות דקטון, שמיוצרים מתערובת של חומרי גלם המשמשים להפקת משטחי פורצלן, זכוכית וקוורץ. לחומר יש חוזק כיפוף גבוה לשימוש ביישומים ביתיים, כמו גם לשימוש פנימי וחיצוני. הלוחות, שמיוצרים בעובי 4 מ״מ בלבד, משלבים את העמידות והטכנולוגיה של דקטון בפורמט דק וקל יותר, מה שאיפשר לייצר את המיצב מ־380 מ״ר של משטחים בצבע אוף־ווייט סולידי עם גימור מט, ואת הרצפה מ־365 מ״ר של משטחים בצבע שחור בגימור מבריק.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בתחילת דרכו התמקד הוברט בעיקר בעיצוב גופי תאורה, ועם הזמן התרחבה פעילותו ופעילות הסטודיו גם לעיצוב רהיטים. לפני שלוש שנים שינה את שמו של הסטודיו ל־Layer (שכבה). השינוי נומק כמעבר מ״עיצוב מבוסס סגנון״ ל״עיצוב מבוסס בני אדם״, וברצון לנצל את כישוריו למטרות אחרות מעבר לעיצוב רהיטים למותגי־על.

״זה לחשוב על העולם בשכבות: חומרים, רגשות, תפקודים, טכנולוגיה, קיימות, אפילו טרנדים. הכל רב שכבתי. אבל זה גם פתוח לפרשנויות: זה לא אומר לך מה זה בדיוק״

״זה לחשוב על העולם בהרבה שכבות: חומרים, רגשות, תפקודים, טכנולוגיה, קיימות, אפילו טרנדים. הכל רב שכבתי. אבל זה גם פתוח לפרשנויות, זה לא אומר לך מה זה בדיוק. זה שונה משם של מעצב, והייתי מעוניין בגישה דמוקרטית לעיצוב: השם מייצג צוות, מאמץ של צוות, יותר מעבודה של בן אדם אחד״.

באותה שנה קנה את פרסומו בזכות כיסא גלגלים בהדפסת תלת־ממד שמותאם אישית לכל משתמש, עם צורה איקונית בדמות כיסא מעצבים שהולבש על גלגל ענק. בחודש פברואר השנה כיסאות אחרים שפיתח לענקית התעופה איירבאס תפסו את כותרות מגזיני העיצוב. הוברט פיתח טקסטיל חכם לשימוש במחלקת תיירים של המטוסים שאיירבאס מייצרת, דבר שיאפשר לנוסעים לפקח ולשלוט בתנאי המושב שלהם באמצעות הטלפון שלהם.

הקונספט, שנקרא Move, נועד לשפר את החוויה של הנסיעה במחלקת תיירים: סריג בהדפסה דיגיטלית עשוי מתערובת צמר פוליאסטר עם חוט מוליך משולב בכיסא החכם, שמחובר לסדרה של חיישנים המזהים הן את הגוף של הנוסע ואת התנאים של הכיסא: טמפרטורה, מתח המושב, לחץ ותנועה; תנאים שאפשר לפקח עליהם ולשלוט בהם באמצעות אפליקציה.

האפליקציה מנתחת את הנתונים שנאספים על ידי החיישנים, שולחת הודעות לנוסע ומספרת לו כיצד הוא יכול לשפר את הנוחות שלו. בנוסף, מגש האוכל מאוחסנת בצורה אנכית וניתן לכוונון של גובהו. כך, אפשר להשתמש בו בגודל מלא או בחצי מגודלו כשהוא מקופל, מה שמשאיר לנוסעים יותר מקום לברכיים.

״אנחנו עובדים עם איירבאס כבר כמה שנים על חווית הנסיעה במחלקת תיירים. האתגר הוא ליצור מוצר שיעזור לאנשים להבין את הדרך שלהם, יעזור לחברות התעופה לחסוך משקל ודלק ולהיות יותר בר קיימא. זה פרויקט פיזי, דיגיטלי, עיצוב שמיועד לכולם, שיספר לך איך אתה זז במושב שלך. זה מאד מרגש. הפרויקט לא נגמר, הוא עדיין בעבודה, דברים זזים לאט בתחום הזה: אנחנו עובדים עליו כבר כמה שנים וזה יקח עוד כמה שנים עד שהוא יושלם״.

זה תמיד אנחנו, אף פעם לא רק אני

גם בעבודתו עם מותגי העיצוב המובילים כמו מורוסו, הוברט מנסה לאתגר את הקיים. כך, את כורסת תלמה עיצב בהשראת מעיל שעוטף את הגוף כסוג של גלימה מרופדת העוטפת קונסטרוקציה. בכורסת CRADLE (עריסה), נעשה שימוש בבד לא אלסטי שנמתח עליה תוך יצירת מופע תלת־ממדי, כך שלמרות ממדיה הגדולים הייצור שלה צורך פחות חומר.

השנה עיצב למורוסו את Tape, מערכת ישיבה מודולרית המורכבת מסדרה של ״אבני בניין״ – מושבים, גב ומשענות – שאפשר להציב יחד כדי ליצור שילובים משתנים, להתאים את העיצוב בעבור שטחים ציבוריים גדולים ואזורי מגורים קטנים יותר. בחלק העליון של משענת היד שלה הוצנע מכשיר aircharge, שמאפשר טעינה אלחוטית של טלפונים חכמים; על החלק הקדמי של משענת היד הוצנע שקע USB וחשמל.

ולמרות השוני בין הפרויקטים, הוא רואה בכולם התפתחות על ציר אחד. ״הרבה השתנה מאז תחילת הקריירה שלי, שלבים שונים שעברתי, הניסיון שמגיע עם הגיל, אבל זו יותר התפתחות: ההבנה שלי של עסקים ושל עבודבה בצוות התפתחה. הצוות שלי גדל, השקענו הרבה בהכשרה ובפיתוח של האנשים בסטודיו, שינינו את השם שלו, בהתחלה עבדנו עם מותגי בוטיק קטנים ועכשיו אנחנו עובדים עם כמה מהחברות הגדולות והמתקדמות בעולם. זה לא משהו שקרה בן לילה, זו עקומה. אבל זה גם לא הסוף. זה תהליך.

בנג׳מין הוברט למורוסו. צילומים: באדיבות טולמנ׳ס

״שיתוף הפעולה עם קוסנטינו הוא חלק מהתהליך: תמיד הצגנו במילאנו, אבל מה שהשתנה זה קנה המידה. ׳רייטרייס׳ גדול יותר, אדריכלי יותר ומפעיל את כל החושים. אנחנו אוהבים לעצב פרויקטים שקשורים לחוויה, וזו דוגמה טובה לפרויקט מהסוג הזה שיוצר את הרושם הכי גדול ממיצב שמוצג בשבוע העיצוב של מילאנו״. 

מה לא השתנה? 

״התשוקה לא השתנתה: אני עדין מלא מוטיבציה ותשוקה לעיצוב, רוצה לעשות הכי טוב שאפשר. מאז שהייתי צעיר. האמביציה אפילו גדלה, ככל ששיתופי הפעולה והפרויקטים גדלים, ככל שהצוות גדל, אתה רוצה לעשות עבודה טובה יותר, וקנה המידה של העבודה עוזר לספק את הסקרנות, את הצורך לפתח את העסק. אז כן, אמביציה ותשוקה הן משהו שהיה לי תמיד, ואני חושב שזה משהו שאנשים שמו אליו לב מתחילת הקריירה שלי״.

אתה משתמש הרבה באנחנו, ולא באני. מי זה אנחנו?

״אני הקריאייטיב דירקטור של Layer, סטודיו שעובדים בו 25 אנשים שתורמים לפרויקטים, ואני מייצג את הסטודיו. אני תמיד משתמש באנחנו כי זו עבודת צוות. אבל זה אנחנו כי יש גם לקוח: אנחנו משתפים פעולה והאנחנו זה אני והסטודיו, אני והחברה, אני והלקוחות, אני והמבקרים במיצב. ולכן זה תמיד אנחנו, אף פעם לא רק אני״.

מה הדבר שאתה הכי אוהב בתהליך העיצוב? 

״לראות איך אנשים מגיבים לפרויקט. מה שמרגש פה זה לראות את האנשים נכנסים, חושבים על מה שהם רואים, מקשיבים למוזיקה, מרגישים שטיפה קר להם, רואים את העשן, את האור. זה מה שמיוחד בשבילנו״. 

מה אתה לומד ממה שאנשים מגיבים, מה אתה מבין מזה?

״אני עדיין לא יודע: אני מסתכל, מקשיב, שומע, ואז מבין אם הסיפור שסיפרנו פה טוב. כמעצב אתה אף פעם לא מפסיק ללמוד״.

מה הופך סיפור לטוב?

״משהו שאנשים זוכרים, וזה יכול להיות כל דבר. הסיפור הכי טוב ששמעת הוא הסיפור שבסוף תזכור״.

בנג׳מין הוברט לקוסנטינו. צילום: דיוויד זנרדי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden