כל מה שחשוב ויפה
דניאל אלקיים, Sebastian Theis. צילומים: מ״ל

דניאל אלקיים מחבר את הים ליבשה בעזרת אצות

מפרויקט הגמר בבצלאל - דרך ורשה, לונדון, אדינבורו וחולון - דניאל אלקיים משתמש באצות כדי ליצור יריעות, חיפויים ונעלי סניקרס

יובל:

הי דניאל, בוקר טוב. מה קורה? מה שלומך?

דניאל:

הי יובל, בוקר אור! שלומי נהדר, ואתה?

יובל:

גם, לא רע בכלל. שנתחיל עם התערוכה Designing for the Senses לונדון? אני ממש מצטער שפספספתי אותה

דניאל:

וואי לגמרי, ופספסת אותה ממש ביום. בגדול, התערוכה בלונדון הייתה בהאנגר ענק בבריק ליין, וריכזה פרויקטים חדשים מסביב לעולם, הנוגעים בעיצוב לחושים. הוצג שם מנעד רחב של פרויקטים, חלקם חומריים חלקם ספקולטיביים. התערוכה נאצרה על ידי צוות מדהים של Material Driven, שעשה עבודה נהדרת

יובל:

ומה הצגת שם?

דניאל:

הצגתי שם פרויקט חדש שנולד מתוך שיתוף פעולה עם מעצב הנעליים הגרמני Sebastian Theis. לאחר שסיימתי את לימודי בבצלאל, ממש לפני כמה חודשים, פרויקט הגמר שלי התגלגל במדיה ונוצרו קשרים ושיתופי פעולה חדשים הקשורים בחומרים וביריעות שיצרתי מאצות ים. אחד מהם היה עם סבסטיאן: יחד עבדנו על עיצוב של נעלי סניקרס שנעשו במלואן בעבודת יד, ובטכנולוגיות וחומרים מקיימים. האצות משתלבות בנעליים כפרט עיצובי שטמון בו הסיפור הייחודי של החומר

שיתוף הפעולה עם Sebastian Theis

יובל:

מגניב. למה אצות? ואולי תגיד כמה מילים על פרויקט הגמר?

דניאל:

למה אצות זו שאלה שנתקלתי בה לא מעט. אני חושב שמעבר לכל היתרונות היותר טכניים של האצה, כמו היותה משאב טבעי מתחדש המקיים פוטוסינתזה, לאצות יש עולם תוכן רווי בטקסטורות, בריחות, בתכונות ובקונוטציות שאותי אישית מאוד מושך. פרויקט הגמר שלי, SEAmpathy, עסק בחוויה הביופילית ובאסתטיקה טבעית של חומרים ברי־קיימא. הפרויקט הציג שתי גישות שיוצרות היבריד בין ים ויבשה במטרה לייצר אוביקטים שמכניסים את הטבע חזרה למרחבים הביתיים ולסביבה העירונית.

לאצות יש עולם תוכן רווי בטקסטורות, בריחות, בתכונות ובקונוטציות שאותי אישית מאוד מושך. פרויקט הגמר שלי, SEAmpathy, הציג שתי גישות שיוצרות היבריד בין ים ויבשה במטרה לייצר אוביקטים שמכניסים את הטבע חזרה למרחבים הביתיים ולסביבה העירונית

הוא התחלק לשני חלקים. הראשון (YAMA) עושה שימוש באצות מתות שנאספו מהטבע, ומציע יישום מחדש של החומר כיריעות טבעיות, עם פוטנציאל לתיעוש ומחזור, ובכך מעניק לאצות מחזור חיים מעגלי. בחלק השני (MAYMA), שנעשה בשיתוף פעולה עם מכון ויצמן למדע, תחת המעבדה של ד״ר פיליפה נטליו, יצרתי רה־קונסטרוקציה של אצות מיקרוסקופיות לכדי תצורת סיבים חיים המקיימים פוטוסינתזה ומייצרים מערכות יחסים חדשות בין האדם לטבע

יובל:

זה חומר שלכאורה הפוטנציאל שלו בעיצוב הוא אין־סופי, נכון? היה לך גם איזה שיתוף פעולה עם חברת חיפויי קיר

דניאל:

נכון. היריעות שאני מייצר מאפשרות שימוש מחדש באמצעות התכה, כך שאפשר לחזור על תהליך הבישול שלהן שוב ושוב, ולצקת אותן מחדש. מעבר לכך הן טבעיות לגמרי ולכן גם בסוף חיי החומר, הוא ניתן למיחזור כזבל אורני. החומר מאפשר ומעודד תרבות צריכה אחרת, גם שלנו בתור צרכנים וגם בתור מעצב.

דניאל אלקיים

YAMA. צילומים: עודד אנטמן

MAYMA. צילומים: עודד אנטמן

גלגול נוסף של פרוייקט הגמר שלי נוצר מחיבור עם חברת העיצוב הפולנית OVO, חברה צעירה עם ראש פתוח שפנתה אלי על מנת לעצב להם ליין של חיפויי קיר המשלבים את האצות בתוכם. מה שהיה חשוב לשנינו בתהליך העבודה זה הדגש על הסיפור הביופילי.

הביופיליה מאמינה שלבני האדם נטייה טבעית מולדת ליצור קשרים וחיבור עם הטבע, ורואה בטבע כמרכיב עיקרי בהמרצת חושינו לאורך כל האבולוציה. כלומר, נולדנו והתפתחנו לצד הטבע, ובתקופה האחרונה של האנושות התבצרנו בערים, בנינו עוד ועוד, ובעיקר איבדנו כל תחושת טבע סביבינו. שני הדגמים שעיצבתי הוצגו בתערוכה Warsaw HOME בפולין באוקטובר האחרון, ונמכרים כחלק מהדגמים שהחברה מציעה

יובל:

אז אם לקשר בין הפרויקטים ולקחת את זה צעד אחד קדימה, למאקרו: אני תוהה עד כמה זה הייפ וטרנד? מה הסיכוי של האצות או חומרים דומים להיכנס לשימוש יום־יומי אצל חברות הענק?

דניאל:

אני חושב שהעיסוק הגובר בתקופה האחרונה בפרויקטים הוא כבר התחלה טובה. כמו שהזכרתי מקודם, אחד הערכים המרכזיים ששמתי לעצמי בפרוייקט הגמר הוא לעודד תרבות אחרת. הפרויקט דן בנושאים גדולים כמו קיימות, ומיחזור, אבל המהות העיקרית שלו עבורי הייתה לייצר סביבה טבעית, לחקור את החומר, למצות ממנו את כל איכויותיו ולבטא אותו באוביקטים.

אין כאן התיימרות לייצר את תחליף הפלסטיק הבא. רציתי ליצור מעין חלון הצצה לעולם ספקולטיבי המשלב את הטבע כחלק מסביבת החיים שלנו, גם כחומרי גלם וגם כאורגניזמים שאיכות חיינו תלויים בהם

כך שאין כאן התיימרות לייצר את תחליף הפלסטיק הבא. מה שכן, רציתי ליצור מעין חלון הצצה לעולם ספקולטיבי המשלב את הטבע כחלק מסביבת החיים שלנו, גם כחומרי גלם וגם כאורגניזמים שאיכות חיינו תלויים בהם.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

התגלגלות החומר שאני יצרתי מאצות, מוכיחה לי שיש מקום לשימוש בו גם בפן היותר קונספטואלי שלו, וגם בפן היישומי שלו, כחומר גלם חדש שיכול להשתלב בשלל ישומים בסקייל ייצור יחסית קטן. הבעיה העיקרית היא בייצור עצמו: למרות שאני עושה התאמות וייעול של תהליכי הייצור כל הזמן, הכמות שאני מצליח לייצר בעצמי ביום היא עדיין מוגבלת בגלל אופן הייצור הידני, ולכן לגבי חברות הענק זה עוד קצת רחוק

SEAmbio, שיתוף פעולה עם חברת העיצוב הפולנית OVO

יובל:

אז מה הלאה? מה התכניות שלך ושל האצות לשנה הקרובה?

דניאל:

מבחינת האצות אני ממשיך לעבוד ולשפר את איכות היריעות יחד עם סבסטיאן, במטרה לייצר עוד פאטרנים לנעליים. במקביל אציג את הפרויקטים בכמה תערוכות: פרוייקט הגמר שלי עתיד להיות מוצג בגלריית ויטרינה בתערוכה ״חד־פעמית״ שאוצר אמיר צובל, שתיפתח בשבוע הבא. נעלי האצות יוצגו בסוף אפריל בתצוגת אופנה באדינבורו בסקוטלנד.

מעבר לכך אני עובד על פיתוח של פרויקטים חדשים חדשים (לא מאצות הפעם), אבל גם הם – כמו ברוב עבודותיי – מביאים לקדמת הבמה חומרים שבמחשבה ראשונה נתפסים כבלתי נחשקים ואפילו מייצרים דחייה. שליטה באסתטיקות אלו, וה״ביות״ שלהן לכדי אוביקטים מעסיק ומסקרן אותי בטירוף, ומשמש כמוטיב חוזר בעבודותי

יובל:

אתה יודע להגיד למה זה כל כך מעניין ומושך אותך?

דניאל:

זו שאלה קשה, כי קצת קשה להסביר משיכה, ובמיוחד כזאת לאסטיקות שלא נתפסות כמושכות. אבל אני חושב שעיקר העניין שלי קשור בהתפעלות מהגילויים החומריים ובאינסוף האפשרויות שהם מציעים. הרגע היפה ביותר בתהליך הזה הוא המעבר בין אסופה גדולה של ניסיונות חומריים, עליית המדרגה איתם ביישום ובשימוש שלהם בצורה נשלטת באיזורים מסויימים ופראית באחרים. מעין היפוך היוצרות ושליטה מכוונת בטבע

יובל:

אתה רואה, לא כל כך קשה… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

דניאל:

צודק לגמרי, זה לא היה כל כך קשה.

ואולי זה זמן טוב לספויילר קטן: עבר לתערוכה בגלריה ויטרינה, אני שמח ומתרגש לספר שאקח חלק בתכנית ״השדכן״, תכנית מדהימה בשיתוף עם בית הנסן ושבוע העיצוב ירושלים. השנה בנוסף לדניאל נחמיאס מצטרפת השפית עתליה עין מור לאצור את הפרויקט יחד איתו, במסגרת התמה של שבוע העיצוב, קרקס בריחה (ואסקפיזם),והתכנית תעסוק בקולינריה. מטרת הפרויקט היא להפגיש בין מעצבים ירושלמים לבין בעלי מלאכה הקשורים לאוכל מסורתי ומיוחד. אני שודכתי לאפרת גיאת שהיא אדם מקסים ורועת צאן מעמק התימנים שבעין כרם. הולך להיות מעניין וטעים!


תערוכה חד פעמית
אוצרות: סמדר פרננד ואמיר צובל
גלריה ויטרינה, מכון טכנולוגי חולון
משתתפים: אורי זוהר־שמש איזנברג, דניאל אלקיים, שלומית באומן, ליטל גולדנברג, איה זהבי, בר
כהן, אריאל לביאן, שחר ליבנה, גיא מגידס, ירדן מור, שרון מורו, דוד סגל, אורי שיפרין־ענבי, דניאל
פלדהקר, עידן פרידמן, מיכאל צינזובסקי, אלונה קציר, טל שוטנפלס, עילם חנוך שחף, ניצן שלו
פתיחה: 19.3; נעילה: 30.4

SEAmpathy. צילום: יוסי רוט

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מירי

    מגניב

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden