כל מה שחשוב ויפה
מרקחה שווה. צילומים: רמי יצחק, דוברות שנקר

מרקחה שווה: מבט אל המקום שבו לכאורה נגמרות האפשרויות

750 סטודנטים ו־60 מרצים משנקר ישתפו פעולה עם 30 ארגונים ועמותות במרתון פעילות רב־תחומי בן שלושה ימים. ״אם לא נחשוב על נגישות כמגבלה נמצא אותה כהזדמנות״, אומרת גלית גאון, ראש צוות הפרויקט

איך כותבים על המובן מאליו?

פתחתי את המחשב ומולי הופיע על הלוגו של גוגל, חתול מחייך בשחור לבן. 200 שנה להולדתו של המאייר ג׳ון טניאל (John Tenniel), מי שנתן צורה לסיפור שנדמה שמאפשר לכולנו להביט דרך מראה על עצמנו, על הבחירות שלנו, על הדרך שאנחנו עושים כבני אדם: הדרך המקצועית והדרך האנושית. האם אנחנו מסכימים להרים את העיניים, להביט במציאות ולא להסיט את המבט?

ביום שלישי, בפעם השלישית, יהיה לי הכבוד והעונג לקחת חלק במרקחה. בפעם השנייה נקדיש שלושה ימים של עשייה למען אחרים: ״מרקחה שווה״ קראנו לה. 750 סטודנטים, 60 מרצים, 30 ארגונים ועמותות יקחו השנה חלק במרתון פעילות רב תחומי של שלושה ימים, המיועד לכלל הסטודנטים בשנה ב׳ של הנדסה, עיצוב ואמנות.

לדוגמה, סדנה בשיתוף בית הספר היסודי במועצה אזורית אשכול – חשיבה מחדש על עיצוב המיגוניות כמרחבים נגישית רגשית; סדנה בשיתוף החברה להגנת הטבע ופארק הצפרות – הנגשת חווית הביקור בפארק לכבדי ראיה; סדנה בשיתוף כנפים של קרמבו – פיתוח משחקים שיתופיים חדשים; סדנה בשיתוף ארגון מורים ללא גבולות – פיתוח אמצעי הוראה ונגישות פדגוגית; או סדנה בשיתוף מוזיאון ארצות המקרא – פיתוח כלי הנגשה פיזים ותרבותיים לקהל של שלוש הדתות, ״נגישות דתית״. חלק מהסדנאות מתקיימות בשנקר, ויש כאלה שמתקיימות במקומות אחרים כמו הבריכה השיקומית בחולון, בית הספר היסודי בקיבוץ רעים או אחוזת ראשונים בראשון לציון.

עיצוב לכולן.ם

נגישות: כמה מהר הנגישות הפכה בעולם שלנו, עולם העיצוב, להיות מילה מכבידה, מקשה ומחייבת; לכאורה רחוקה מיצירתיות, חופש ואפשרויות בלתי נגמרות. האפשרות להאריך את המבט אל המקום שבו לכאורה נגמרות האפשרויות ולמצוא דרך חדשה – זו בעיני מרקחה שווה.

״אולי תעשו מרקחה מגניבה כזאת, על עיצוב אוכל״, אמרו לנו שוב ושוב; ״זה יהיה נהדר וגם נשמח להגיע״. אני בטוחה! אבל אני יודעת שאם לא נחשוב על נגישות כמגבלה נמצא אותה כהזדמנות. ובאנגלית – שבה שפת העיצוב חיה בנוחות טקסטואלית – היא בכלל נשמעת הרבה יותר טוב. accsesabillity: יש בה אופטימיות והזדמנות.

בתולדות העיצוב, כך לימד אותי פרופ׳ יונתן ונטורה, עברה הנגישות את הדרך מהתקנים לעזר ותמיכה במי שמוגבלים בתנועתם, ברגישותם, בשפתם, בראייתם ובשמיעתם, לזרם של עיצוב לכולם. כי כולנו בסופו של דבר שונים. אני, נניח, לא יכולה לקרוא בלי משקפיים, לא יודעת להתרכז בהכנת מצגות בלי מוסיקה סוערת, ומעדיפה להקשיב מלקרוא אותיות שקופצות מהר מידי מהדף ומעייפות אותי.

בשנתיים האחרונות של מרקחה שמעתי עשרות פודקאסטים בנושא, ראיתי סרטים וכתבות מרתקות על עיצוב עכשווי לכולם באתרים שאני אוהבת. אני שולחת אותם לכל מי שמנחה סדנאות במרקחה, לכל מי שעובד בשנקר ושותף למאמץ המטורף והמרהיב הזה; תכל׳ס, לכל מי שמוכן להקשיב…

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יונתן, בניגוד אלי, שקורא חמישה ספרים בשבוע וכותב כאילו אין לו ילדים לאהוב וכלים לשטוף, קרא 50 מאמרים וחילק אותם לקטגוריות – לימודי מוגבלויות | מחקר בעיצוב | עיצוב אוניברסלי | עיצוב אמפטי | עיצוב מכליל | עירוניות מכלילה | עיצוב משותף | תאוריות של גוף – וערך אותם לביבליוגרפיה בנושא. גם היא נשלחה לכולם… לכל מי שמוכן לעצור, לקרוא ולעשות.

ככה אפשר לבחור

לפני חודשיים בערך, בכנס ״מהדורה מוגבלת״ בבצלאל, הקשבתי לנילי ברויאר, שישבה על הבמה בכורסה, הסתכלה עלינו, הקהל, ואמרה ״תפסיקו לתקן אותנו״. אי אפשר היה להסיט את המבט, כשהיא עימתה אותנו עם הדרך שבה החברה מבקשת להפוך את כולם להולכים־שומעים־רואים־מבינים; שוכחים להסתכל בעיניים של כל אחד ואחת כדי למצוא את הניצוץ הייחודי של גברים ונשים, שהם נפלאים בעיני עצמם בדיוק ככה, כמו שהם.

ביום שלישי – יום אחרי הבחירות, כמה סמלי – תתחיל מרקחה #8, פרויקט שיזמה והובילה בעוצמה ונחישות נשיאת שנקר היוצאת פרופ׳ יולי תמיר. חזון שדוגל בלמידה בינתחומית – הנדסה עיצוב ואמנות. גם השנה מרקחה מתקיימתבתמיכת תכניות האמנות של קרן אדמונד דה רוטשילד, שפועלת לקידום השפעה ומעורבות חברתית באמצעות אמנות, מטפחת מצוינות באמנות וממשיכה מסורת משפחתית ארוכת שנים של תמיכה באמנויות.

מרקחה הוא קורס, שתי נקודות זכות, שהתפתחו למודל למידה אקדמי יצירתי וייחודי. כן, הוא קורס חובה לשנה ב׳; כן, קבוצות העבודה (30!) מורכבות מסטודנטיות וסטודנטים מכל המחלקות; וכן, כולם מוזמנים לצאת מאזור הנוחות ולהיפגש בגובה העיניים עם נשים ואנשים, מדריכים וילדים, בני הגיל השלישי, בכיסאות גלגלים או עם כלבי נחיה ולחשוב יחד – לכולם במשך שלושה ימים, שהם כמו סמסטר שלם.

בהפסקות כולם ישבו יחד, אם לא יהיה גשם, לשתות בירה ולהקשיב למוסיקה, וידברו על החיים, על שכר הדירה, על אהבה ולבבות שבורים; ויזכרו, כך אני מקווה, שכנות ופתיחות, חשיפה ולב פתוח, מביאים איתם יצירתיות מרהיבה. לכולן.ם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden