יעל סונינו לוי // דיוקנאות מַעֲבָר ומֵעֵבֶר

בתחילת חודש מרץ הייתי בישורת האחרונה של עבודת אוצרות ראשונה מסוגה עבורי. תוך כדי התמחות בתחום זה בסמינר הקיבוצים, הוזמנתי לאצור תערוכה בחלל הגלריה העירונית ברחובות. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה, קו הסיום הלך והתרחק.

כבוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי ובעלת תואר שני בניהול עיצוב בבצלאל, מצאתי את עצמי עוסקת לא מעט בהצבת אמנות ועיצוב בחלל. בשנים האחרונות אף הקמתי גלריה לאמנות ההדפס כמיזם חברתי המציג אמנות לקהילה בפריפריה (במועצת גזר). במסגרת לימודי האוצרות – ועוד קודם לכן – העסיק אותי נושא האמנים והמעצבים שלא קיבלו חשיפה מספקת ולא נכנסו לקאנון התרבות בכלל, והתרבות הישראלית בפרט. ומה מתאים יותר לעשיה אוצרותית מסוג זה אם לא תערוכה בגלריה לאמנות בבית תרבות עירוני, גלריה המכוונת את פעילותה לקהל הרחב. אני רואה בעבודה שכזו שליחות תרבותית, חינוכית וציבורית.

״דיוקנאות מַעֲבָר ומֵעֵבֶר״, זהו שמה של התערוכה שעליה עמלתי: תערוכת דיוקנאות של האמן אלברט רובין (1887-1956) ושל עשרה אמנים נוספים שהתכתבו עם עבודותיו. נחשפתי לעבודותיו של רובין לפני מספר שנים בעקבות פנייתה של בתו. רובין היה מתלמידי המחזור הראשון של בצלאל בירושלים, ולאחר סיום לימודיו המשיך את דרכו בפריז התוססת של שנות ה־20 ושם יצר עד סוף ימיו. הופתעתי לראות עבודות איכותיות ומיוחדות ארוזות בארונות הבגדים בבית המשפחה. היה מרגש לגלות את מחברותיו על הסקיצות שבהן, ואת צבעי הפסטל שבהם יצר נופים, ערום ודמויות רבות.

נפעמתי בעיקר מעבודות הדיוקן: הבעות הפנים המדויקות ושיקוף התקופה שבה נעשו. הבדלי הסגנונות בין ציורי הבדואי, התימני והחרדי המקומיים מימי לימודיו בבצלאל, לבין פני האדונים והגברות האירופיים שיצר בזמן עבודתו בפריז, ריתקו אותי. יצירות בעיפרון, שמן ופסטל הבהירו מעל לכל ספק שמדובר במאסטר של תקופה.

נפעמתי בעיקר מעבודות הדיוקן: הבעות הפנים המדויקות ושיקוף התקופה שבה נעשו. יצירות בעיפרון, שמן ופסטל הבהירו מעל לכל ספק שמדובר במאסטר של תקופה

במסגרת המחקר שערכתי פגשתי את ד״ר גליה בר אור שאצרה יחד עם ד״ר דורון לוריא את התערוכה ״התחלות״, מציוריו של רובין, במשכן האמנויות בעין חרוד לפני כעשור. העבודות שנבחרו אז היו מתקופתו בבצלאל 1906-1909. העבודות שבחרתי אני לתערוכה הן מתקופת שונות בחייו, מתוך מחשבה לעקוב אחר המעברים והבדלי הסגנונות שבהם יצר לאורך זמן.

שילוב דיוקנאותיו של רובין, אמן קלאסי מהמאה שעברה, לצד אמנים עכשווים היווה אתגר נוסף. חיפשתי אמנים העוסקים בפורטרטים כשבמוחי עלתה המחשבה על שילובים יוצאי דופן ועל הדרך שבה אחבר בין אז לעכשיו. לאחר בחירת האמנים הזמנתי אותם למפגש. היה לי חשוב להציג בפניהם דוגמאות מיצירותיו של רובין, מקרוב, כך שכל אמן יוכל לחוש ולבחון אותן ממש, לא רק על גבי המסך. דנו בדרך עבודתו, שוחחנו על המאפיינים, הסגנון וההשראה, וכל אמן יצא לדרך עם חומר למחשבה. לאחר מכן היו שיצרו במיוחד עבור התערוכה והיו שהביאו עבודה מתוך גוף עבודות קיים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

ככל שהעמקתי בבחירת העבודות המשובחות של האמן ה״נשכח״ ותוצרי האמנים הנוספים החלו להגיע, התלהבותי גדלה. יצרתי שילובים מחברים, חיפשתי את הדומה והשונה בטכניקות, זוויות המבט, גודל העבודות ועוד. העמדתי תמונות זה מול זה, יצרתי תכנית מפורטת לגבי אילו עבודות יעמדו בכל חדר. 

ככל שהתקרב זמן הפתיחה האצתי את התהליך: פגישות מרובות עם משפחת האמן הוותיק, שיחות עם האמנים העכשוויים, עבודה מול עורכת הסרט התיעודי, עבודה עם גרפיקאים לטובת קטלוג, תכנון החלל, מבלי לדבר על אין־סוף עריכות וכתיבה אוצרותית (עדיין בשלבי עיבוד סופיים). כל אלו היו חלק משגרת יומי עד לפני מספר שבועות. עכשיו הכל בהקפאה. רק כשאגיע לשלב ההצבה אוכל להחליט סופית לגבי דרך התצוגה ולהיווכח האם החזון יתממש לשביעות רצוני. 

כשהכל יופשר ואחזור לפעולה, יוצגו בגלריה יצירות וידאו, צילום, ציורי שמן, פסטל וקולאז׳ לצד עבודותיו הקלאסיות של רובין. כולי תקווה לסיים את המלאכה ולראות את קירות הגלריה מלאים במבטי הדיוקנאות, בפני רובין ותקופתו ובפניהם של אמני הזמן הזה.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

אצל משפחת האמן. צילום: ניצן אשוח