כל מה שחשוב ויפה

28 הנשיקות של שחר קרמר

שחר קרמר שילמה ל־28 זוגות לצלם סרטון שלהם מתנשקים, ויצרה מהם לפני שנה את פרויקט הגמר שלה ב־SVA, שנראה בדיעבד כמו שיחת זום מרובת משתתפים, ״מרד נגד התמונה האפוקליפטית של מחר״

יובל:

הי שחר, מה שלומך? איפה אני תופס אותך בכל מגיפת הקורונה ואיך את מתמודדת איתה בינתיים?

שחר:

הי יובל, שלומי בסדר סך הכל. אני אצל ההורים בתל אביב, ובתוך כל הבלגן זה מרגיש נעים ובטוח עם המשפחה. אני גרה בניו יורק אבל זה היה רחוק מלהרגיש בית בטוח בימים אלה. העדפתי לחזור הביתה

יובל:

אני יכול להבין. איך ולמה התגלגלת לניו יורק ומה את עושה שם?

שחר:

עברתי לניו יורק בשביל לימודים שכרגע אני מנסה לסיים אותם אונליין. אני בעיקר סטודנטית לאמנות: התחלתי את הלימודים לפני ארבע שנים ב־sva שבמנהטן. אני לומדת אמנות חזותית וההתמקדות שלי בשנים האחרונות היה בעיקר פיסול וניו מדיה. אני מאוד אוהבת ומתעניינת במעברים בין החומרי לא־חומרי

יובל:

יפה. בואי נדבר על 28 הנשיקות שקנית בקרייגליסט: זה היה חלק מהלימודים?

שחר:

כן, 28 הנשיקות שקניתי מקרייגסליסט היה חלק מפרויקט הגמר שלי בלימודים, והיה פרויקט סופר מעניין לעבוד עליו. כמו שהשם מציע, הפרויקט נעשה בעיקר דרך האתר קרייגסליסט, שהוא מעין לוח מודעות אינטרנטי. זה האתר הכי משונה, כי הוא גם נראה מאד ישן והוא גם מציע מגוון אקלקטי ורחב של אפשרויות (לפעמים די סקאצ׳יות….). התחלתי לפרסם מודעות הקוראות לזוגות לשלוח לי סרטוני וידאו שלהם מתנשקים ושילמתי על פי הדקה. ניסיתי לא להיות סקאצ׳ית, אבל לבסוף זה הצליח, ואספתי את הסרטונים

יובל:

מה הכוונה בסקאצ׳ית?

שחר:

אפשר למצוא שם באתר באמת הכל, זה יכול לגלוש למקומות אפלים לפעמים אם לא מנווטים נכון. סך הכל ארצות הברית של היום היא מקום של כסף. אני חושבת שטראמפ מייצג את האופי הזה בצורה הכי טובה. אז כשהמטרה היא זו, אתר כמו קרייגסליסט, שהוא יחסית לא מבוקר, יכול להיות מקום די מפחיד. הוא גם די אנונימי. היה מעניין לעבוד על הפרויקט הזה כי בחרתי ללכת על הקו הדק הזה, רציתי לבחון מה בדיוק כסף יכול לעשות בפלטפורמות כאלה.

אבל נשיקה זה חמוד סך הכל, זה אינטימי. אז ביקשתי נשיקות

28 נשיקות שקניתי בקרייגליסט

יובל:

אז מה קורה בעבודה? ומאיפה הגיע הרעיון?

שחר:

העבודה מציגה את הווידאויים שרכשתי בלופים. שילמתי דולר לדקה, בעיקר כדי לבחון כמה האנשים מוכנים להקריב את הנשיקה שלהם; בסופו של דבר קשה לשים לב באמת כמה זמן הזוגות מתנשקים כי זה בלופ. הסתובבתי הרבה זמן עם הרעיון של זוג מתנשק ומסתכל ישירות אל תוך המצלמה, קשה לי לשים את האצבע מתי המעבר בין זה לבין לקנות נשיקות אונליין קרה. אני חושבת שהיה לי מאוד קשה בניו יורק בתקופה הזו, וזו הייתה דרך לפרוק תסכול שהיה לי מהתרבות. הרגשתי את הבידוד החברתי שהיום אנחנו נמצאים בו הרבה לפני שהקורונה התחילה

אני חושבת שהיה לי מאוד קשה בניו יורק בתקופה הזו, וזו הייתה דרך לפרוק תסכול שהיה לי מהתרבות. הרגשתי את הבידוד החברתי שהיום אנחנו נמצאים בו הרבה לפני שהקורונה התחילה

יובל:

למה הכוונה? זה כבר היה אחרי שהיית כבר כמה שנים בניו יורק, מניח שזה לא כמו התחושה של תחילת השנה הראשונה. לא?

שחר:

יש משהו בהתחלה שהוא דוקא יותר קל. ההתרגשות והכל חדש… ההתאקלמות האמיתית מתחילה לדעתי בשנה השניה והשלישית. אני חושבת אבל, שהבדידות שאני מתייחסת אליה, נראית קצת שונה מהבידוד החברתי שאנחנו נמצאים בו היום. אני מתייחסת יותר לניתוק בין הפנימי לחיצוני. הרגשתי באותה תקופה איזה פער בין מה שקורה בפנים ומה שקורה בחוץ, וזה היה מקום שהיה לי קשה להבין איך מוצאים בו אינטימיות

יובל:

הבנתי. איך בחרת את הזוגות? כל מי שהגיב למודעה והסכים למחיר? היו קריטריונים כלשהם?

שחר:

בגדול כל מי שהסכים למודעה. זה לא היה תהליך קצר מול רוב הזוגות, וכמעט תמיד זה היה עניין של כמה שבועות של התכתבויות עד שנשלח אלי וידאו. הפער בין מספר האנשים שהתכתבו איתי למספר האנשים ששלחו לי וידאו בסוף הוא גדול. הרבה אנשים התכתבו איתי, גם ארוכות, ובסוף לא שלחו. זה גם היה טלפון או אס.אמ.סים. להרבה מהם (ובצדק) היה חשוב להבין מי אני ולמה אני מבקשת את זה מהם. זה היה תהליך מרתק, והגעתי לשיח אמיתי וחשוף עם הרבה אנשים שעד היום לא ראיתי או הכרתי ב״חיים האמיתיים״.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

חשוב רק לציין שחלק קטן מהווידאויים בעבודה נקנו דרך פלטפורמות אחרות, כמו פייסבוק. אבל הרוב המוחלט נקנה מקרייגסליסט

יובל:

באיזה שלב ידעת שאת רוצה להציג את הריבועים צמודים אחד לשני בגריד, שהיום כולם יזהו גם אם יעירו אותם באמצע הלילה כשיחת זום מרובת משתתפים?

שחר:

זה היה הכרחי כי רציתי להדגיש את התחושה הכמותית בעבודה. זה היה מאד אינסטינקטיבי לשים אותם זה לצד זה. בהגשה לבית ספר שמתי כל וידאו על מוניטור של מחשב וככה השתלטתי על חדרי המחשבים, אבל מחוץ לכותלי בית ספר מי יתן לי 28 מחשבים להציג בהם? כשהוצאתי את העבודה מכותלי בית ספר, שזה היה לפני שנה בדיוק, זה הפך להיות וידאו שהיום נראה לנו כמו שיחת זום

שחר קרמר. צילום: Jing Zhao

ההגשה בניו יורק

יובל:

איזה תגובות קיבלת על ההגשה? ומאז? ואיזו קריאה חדשה את מוצאת בה היום?

שחר:

לפני שנה זה היה קצת יותר קשה לצפייה, לעומת איך שזה נראה לאנשים היום. אני זוכרת שבהגשה היה לאנשים מוזר ולא נעים לצפות בעבודה, היא נתנה להם תחושה חזקה של מציצנות מבהילה. באופן מעניין אני חושבת שהיום זה פחות צורם לאנשים המציצנות, כי זה לאט לאט הופך להיות הדרך שלנו להגיע אחד לשני. בנסיבות של היום הנשיקות האלה שקניתי מזכירות מגע בעולם תחת הסגר. אני פוחדת שאנשים יפחדו מאנשים ומקרבה כשהתקופה הזאת תתמתן. אני רואה בווידאו מעין התמרדות כנגד זה, כנגד התמונה האפוקליפטית הזאת של מחר

בהגשה היה לאנשים מוזר ולא נעים לצפות בעבודה, היא נתנה להם תחושה חזקה של מציצנות מבהילה. אני פוחדת שאנשים יפחדו מאנשים ומקרבה כשהתקופה הזאת תתמתן. אני רואה בווידאו מעין התמרדות כנגד התמונה האפוקליפטית הזאת של מחר

יובל:

כן, קשה לדמיין עולם עם פחות מגע. תגידי, מה עכשיו? מה התכניות לעתיד בכלל ועם העבודה? (בהנחה שהעולם יתאפס מתישהו…)

שחר:

כרגע יש כמה תערוכות שמתוכננות לקיץ, תערוכת יחיד במוזיאון CICA בדרום קוריאה, כחלק מה New Media Art Conference שלהם ביוני, והשניה בגלריית Kunstraum בברוקלין בסוף מאי. כרגע זה מה שאני יודעת על העתיד, ונצטרך לחיות ולראות מה קורה בהמשך. זה תפס אותי בטיימינג מאד משונה, אני מסיימת עוד חודש את הלימודים ואני לא יודעת מה תהיה הסיטואציה בעולם מבחינת עבודה. אני אצטרך לחכות ולראות כמו עוד הרבה אנשים שנמצאים יחד איתי על הסירה הזאת

יובל:

אז יש למה לחכות… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

שחר:

אני מקווה שהעולם ייצא מאוחד יותר מהתקופה שאנחנו נמצאים בה. זה תקופה שמוכיחה שהבריאות שלנו תלויה אחד בשני, ושאנחנו יכולים לפעול ולהגיב כגוף גלובלי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מירי לובנברג

    נבואי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden