כל מה שחשוב ויפה
יוסי מדר, יום של גאוה

יוסי מדר: זה מצעד הגאווה בשבילי

״רציתי צבעים שמסמלים גאווה אבל לא ליפול לקיטש״ מספר יוסי מדר על המעבר מאיורים לשירזי, עופר ניסים ומצעדי הגאווה, לספר הילדים יום של גאוה

יובל:

הי יוסי, בוקר טוב. מה שלומך? איך עברו עליך ימי הקורונה?

יוסי:

אהלן, בוקר טוב. היה לא ממש פשוט. במשך חודש הייתי בחל״ת, ואז חזרתי לעבוד, אבל היו אצלנו קיצוצים במשרד וכרגע אני מחפש את הדבר הבא. וגם, כמעט כל מסיבה או רייב שעבדתי עליהם לקראת פורים בוטלו, ארבעה ארועים, שזה די הרבה

יובל:

כן… ואפרופו מסיבות, מזל טוב על הספר ״יום של גאוה״, פרויקט די יוצא דופן בהשוואה למה שאתה עושה בדרך כלל

יוסי:

כן, לגמרי. זה ספר הילדים הראשון שאני מאייר והיה מסע ארוך: עבדתי עליו כמעט עשרה חודשים. הספר נוגע בקהילה הגאה ובמצעד הגאווה, נושא שקרוב אלי מאוד. ברגע שקראת את הטקסט הוקסמתי והתרגשתי, ואמרתי שאני פשוט חייב לאייר את זה

יובל:

איך רועי יולדוס רייס, מחבר הספר, הגיע אליך?

יוסי:

הוא פשוט ראה עבודות שלי בפייסבוק ובאינסטגרם, כמו העבודה שעשיתי לעיריית תל אביב במיתוג מצעד הגאווה ב־2017 וב־2018, שלח לי הודעה ומשם הכל התגלגל. לרוב העבודות שלי הן טיפה הארדקור אבל הוא הצליח לראות מעבר, מה אני יכול להביא לספר

יובל:

״טיפה הארדקור״ זה לא קצת אנדרסטייטמנט? אתה אכן לא הבחירה הראשונה לספר ילדים…

יוסי:

חחחחח האמת שזה נכון, תמיד היה לי את הסגנון הזה, עוד בתקופת הלימודים בוויצו חיפה כשהיינו צריכים לאייר ספר ילדים ואיירתי את הענק בגנו כמו היפסטר ערום. אבל במיתוג של המצעד של 2018 לעיריית תל אביב אפשר לראות צד אחר שמדבר לכולם, ולא רק צד אחד שלי; הוא היה יותר נאיבי.

רועי אהב גם שאני נוגע המון בצד של הקהילה, עם הדברים שאני עושה לעופר ניסים ולשירזי, ותערוכות שהשתתפתי בהן למען הקהילה הטראנסית. אני אוהב להיות מעורב

יום של גאוה. צילומים: מ״ל

יוסי מדר

יובל:

אז רועי פנה, יש סיפור, מאיפה מתחילים? ספר על התהליך, ואולי גם על העלילה של הסיפור

יוסי:

בגדול הספר מספר על ילדה בשם קשת, שמסמלת את צבעי הגאווה ואת ההתרגשות לקראת המצעד; וזה מסמל הרבה יותר מהקהילה הגאה: קבלת האחר והשונה, לא משנה דת צבע ומין. זה נשמע הכי קלישאתי שיש אבל זה נכון: ביום הזה לגמרי חוגגים אהבה.

אז היא קצת עוברת בעיר תל אביב, ויש תיאור של כל ההכנות למצעד ממלכות הדראג עד התיירים, וישנה גם דמות רעה בסיפור – מכשפת הבושה – שגורמת לנו להתבייש במי שאנחנו. הסיפור נורא מרגש כשקוראים אותו: היציאה מהארון והקבלה שלי עם עצמי תמיד לא קלה.

מבחינת התהליך, בהתחלה אספתי המון רפרנסים והתחלתי דווקא עם הדמות של קשת. ניסיתי כל מיני דברים עם המון פירוט בפנים או בלי, ופתאום ראיתי כמה רגש אפשר להעביר פשוט בשתי נקודות חומות כזוג עיינים וחיוך, ומפה יצאנו לדרך לסגנון של קשת ולכל הספר. רציתי גם צבעים שמסמלים את הגאווה אבל לא ליפול לקיטש, והסתכלתי המון על פוסטרים וינטג׳ וצבעוניות שתדבר גם לילדים וגם להורים.

היה לי גם חשוב להזכיר בספר דמויות מרכזיות לאורך הדרך, כמו גילה גולדשטיין, שירזי שהתחיל את כל המצעד עם המשאיות הראשונות, מלכות דראג כמו קיי לונג וציונה פטריוט, וכמובן עופר ניסים ודנה אינטרנשיונל

יובל:

כלומר הספר קורץ גם להורים, שיבינו את הרפרנסים האלו

יוסי:

לגמרי: הם משולבים בכפולות כך שחלק יזהו וחלק לא, וזה מה שאני אוהב בזה. מבחינת הכפולות הרוב הגדול מתרחש בחוץ בגלל שזה מצעד הגאווה ומצעד מכיל המון אנשים, מה שאומר שהכפולות לרוב עמוסות בסממנים של העיר תל אביב ובאנשים

יובל:

ומבחינת שפה וטכניקה, מעבר לצבעוניות המתבקשת: מה אתה יכול לספר? ואולי תבחר גם איזו כפולה או שתיים שאתה אוהב במיוחד ותספר עליהן?

יוסי:

הסתכלתי המון על איורים של ספרי ילדים ועל קאברים של משחקי מחשב של הרפתקאות ישנות, ואז הגעתי לסגנון ולאפיון הדמויות. הטכניקה שהשתמשתי בה לצבוע את הספר היא איור דיגיטלי, כלומר פוטשופ, והשתמשתי במברשות שמדמות גואש. המברשות היום עושות עבודה מדהימה, ועם אפשרות לתקן אין יותר טוב מזה.

הכפולות שאני אוהב במיוחד הן הכפולה הראשונה שמציגה סוג של מפה של כל תל אביב עם כל המקומות שמסמלים אותה, מאפיינים את העיר, כמו כיכר דיזנגוף הישנה, מגדל שלום ועוד המון הפתעות. הכפולה השניה שאהובה עלי היא בין האחרונות שבה ממש ישנו עומס מטורף של המצעד שבשיאו. מה שהופך את מצעד הגאווה למה שהוא זה העומס הזה של האנשים, המשפחות – גם הגאות וגם הרגילות, גם ילדים וגם מבוגרים, גם תל אביבים או תיירים, כל אדם באשר הוא: זה מצעד הגאווה בשבילי.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו>>

וגם, כל הדמויות שפגשנו לאורך כל הדרך נמצאות בכפולה הזו, ומעבר לספר הילדים הכנתי כאמור את הדמויות שהמבוגרים יזהו, כמו עופר ניסים שתמיד בכל שנה מבחינתי אין מצעד גאווה בלי עפרה שסוגרת את כל הארוע

סקיצות מתוך תהליך העבודה

יובל:

תגיד, אפרופו המעבר ממסיבות לספר ילדים, איפה אתה רואה בספר המשך של הקול ושל השפה שלך, ואיפה אתה רואה בו משהו חדש? והיה משהו שהפתיע אותך בתהליך או בתוצר הסופי?

יוסי:

האמת שהיה מאוד מאתגר, ספרי ילדים זה תחום שחדש לי לגמרי ונתקעתי המון פעמים: רק למצוא את הסגנון שרועי ואני הסכמנו עליו לקח איזה שלושה חודשים, בניגוד לתחום המסיבות שבו אני שוחה. אבל אני רואה את עצמי והסגנון שלי בספר, אפילו שהוא שונה. קיבלתי עותק של הספר ממש אתמול ופתאום אתה מחזיק את התוצר המודפס הזה בידיים וזה פשוט מדהים, כאילו כל היצירה שלך קמה לחיים חדשים ואתה נהנה ממנה ממש כמו קורא שראה את זה בפעם הראשונה.

לא יודע אם ספרי ילדים הם משהו שהייתי הופך לקבוע אצלי, אבל בהחלט שמחתי להתנסות ועוד בנושא כזה חשוב

יובל:

נייס! מה עוד על הפרק? יש איזה פרויקט מעניין עתידי?

יוסי:

יש סרט קולנוע קצר, שבדיוק סימתי לעבוד עליו, שגם מתקשר לקהילה, וחוברת ילדים של רשות הטבע והגנים בשיתוף משרד החינוך שמטרתה לעודד את היציאה לטייל בארץ עם המשפחותף מעין יומן מאויר כזה. וכמובן כולם מחכים שנחזור חזרה לשגרה ולחיי הלילה, שלזה אני הכי מתגעגע: ההתרגשות כשמגיע הארוע וההכנות, ובגלל הקורונה אני מאוד מקווה שזה יחזור במהרה

יובל:

אתה אופטימי? נראה לי 2020 די התבטלה בכל מה שקשור למצעדי גאווה בכל העולם

יוסי:

אני חייב להיות, כמה שזה נשמע הזוי ששנה שעברה ביוני חגגנו במסיבה הגאווה של עפרה 17 אלף איש, והשנה כל הארועים התבטלו אז אני מאוד מקווה שנחזור, אולי לא בסדר הגודל הזה אבל למסיבות ולשחרור ולכיף

יובל:

לגמרי. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים? אולי איפה אפשר להשיג את הספר?

יוסי:

כן כרגע הספר מוצע למכירה אונליין, ובהמשך אני מאמין שהוא יגיע לחנויות הספרים. מעבר לזה שהספר מדבר על מצעד הגאווה הוא באמת ספר לכולם, שמדבר על אהבה וקבלה, ובעייני חובת קריאה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. דיויד

    יופי.. ממש גאונות.. להשפיע על ילדים להיות הומואים.. חבל גם שלא איירת גוינטים צבעוניים, וכדורי סמים……. כדי לתת לילידים גם אופק.. זבל דיגיטלי.. הספר, המחבר והמאייר…

    1. אלקנה

      אני מזמין את כל מי שיש לו ילדים או אפילו ילידים, לעשות כמוני ולהראות להם את התגובה של דיויד.
      שיבינו מה הסכנה בלהפוך לביביסט…

      1. ששת

        למה רק תל אביב מופיעה בספר? אשקלון לא גאה?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden