כל מה שחשוב ויפה
ניר אוחיון, אחרית הרהיט. צילומים: אופירה אוברוגר

אחרית הרהיט על פי ניר אוחיון

האוביקטים שמציג ניר אוחיון בתערוכה אחרית הרהיט בגלריה פריסקופ - ספק קדמוניים ספק כאלה שנחתו מהעתיד - מציבים למבקרים מראה מוכיחה על מה קורה לעולם עיצוב שאיבד את דרכו

רהיטים בעיצוב פיסולי־מקורי או שמא יצירות אמנות שבמופען האמורפי נשזר מוטיב חייתי משהו? האוביקטים המוצגים ב״אחרית הרהיט״, תערוכת יחיד של ניר אוחיון שאצרו אור־יה רוזמן איזנשטדט ואושרי כהן נדר, מאתגרים את עין המתבונן: הם דמיוניים למראה, ספק דמוניים ספק חייכניים, ספק קדמוניים ספק כאלה שנחתו מהעתיד.

ציר הזמן הלא ברור והלא מתחייב מתברר כמוטיב משמעותי ששזור בתערוכה, שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה פריסקופ בתל אביב, ושכנרמז משמה אינה מנסה להיבחן באמות מידה אסתטיות מקובלות/מצופות, להתיפייף או להתחנף. אחרית הרהיט היא תערוכה השואפת להיות ביקורתית ולהציג רעיון. בבסיסה עומדת הצבת מראה מוכיחה על מה שקרה (או עלול לקרות) לעולם עיצוב שאיבד את דרכו וקרס על מזבח עודף צריכה, חוסר משמעות ותפיסות תרבותיות וחברתיות נפסדות. 

באמצעות קונספט יצירתי שנרקם כמבט אנתרופולוגי־ארכיאולוגי מהעתיד – ומציג, כפי שנכתב בטקסט האוצרות ״חזיון אפוקליפטי בלשון עבר״ – התערוכה חותרת לשגר קריאת השכמה נוקבת לעיצוב שזנח ערכים בסיסיים של מהותו ומבקשת לנסח אותו מחדש, ״לחזור ולקיים את הקשר שבין מעצב־תרבות־חברה על ידי אוביקטים חדשניים הקורצים לתקופות קדומות, שבהן מעצבים האנישו ואף הפיחו חיים בכלים ופריטים עיצוביים״.

12 האוביקטים שמוצגים בחלל הגלריה גדולים למדי ועשויים מעצים שנמצאו על ידי אוחיון בדרכו לסטודיו ונאספו על ידו. יחד הם מגלמים חמישה סיפורים/פרקים שטווים את סיפור המסגרת של התערוכה, כשכל אחד מהם מבטא רובד כלשהו מהמכלול הרעיוני: שולחנות, תולעת כסאות, מיטת אהבה / מיתת אהבה, צבא האנשים הכפופים ובואו של הסוס החיוור, שאת האזכור האפוקליפטי המקופל בשמו קשה להחמיץ.

אובדן הדרך של המעצב וניצוץ של תקווה חדשה

אי הבהירות באשר להגדרת האוביקטים ושיוכם למשהו מוצק או מוכר, מבטא את היותם ״סוכני מסרים״, ולא כאלה שמבקשים להיקרא במושגים אסתטיים. לכך מצטרפת אי בהירות מסוג אחר: הרצון של אוחיון שלא לספר על עצמו. אוחיון מעדיף שקהל המבקרים לא יידע מיהו; בן כמה הוא; איפה, מה ומתי הוא למד; ומה כולל העיסוק המקצועי שלו.

כך, למרות מאפיינים צורניים וחומריים דומים, ובכלל זה מוטיב אנתרופומורפי ניכר, האוביקטים שהוא יוצר אינם תלויים זה בזה, והטקסטים הנלווים אליהם מאתגרים את המחשבה ומהווים מבחינתו חלק משמעותי ושווה ערך בחשיבותו למוצג. הם חורגים מהמקובל בכיתובים שנלווים בדרך כלל לעבודות בתערוכות, ואינם מתייחסים לחומר, לטכניקת ביצוע או לכל מידע מסוג זה שנקשר לעבודה. להפך: הם מובאים כטקסטים פואטיים ארוכים ועמומים משהו, שמהדהדים את זרם התודעה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו>>

על ציר הזמן שבין עבר לעתיד, הם מנתחים את האוביקטים בניסיון לעמוד על טיבם, על נסיבות היווצרותם ועל האנשים שעשו בהם שימוש, כשלצד הממד ״המחקרי״ כביכול, הם מטיחים את הממד הביקורתי ללא כל סייגים. העדר המידע הטכני מהטקסטים ״מעלים״, ובמכוון, את היוצר, ואגב כך מדגיש ומעצים את תוכנם ואת היותם מוצגים בפני עצמם לכל דבר ועניין. 

שיאו של הממד הטקסטואלי הוא טקסט ״אקדמי״ שנכתב לכאורה בשנת 2050 על ידי חוקר העיצוב ד״ר יונתן ונטורה, ונושא את הכותרת ״רעת הרהיט, על אובדן הדרך של המעצב וניצוץ של תקווה חדשה: מבט אנתרופולוגי עכשווי על 2020״. הטקסט, שמחולק למבקרים כחוברת, עונה על קודקס הכתיבה האקדמי, כולל הפניות למקורות ורשימה ביבליוגרפית מכובדת, ולמרות שמדובר במוצג שנוצר ייעודית לתערוכה ובמסגרתה, הוא נקרא כעבודה מקצועית אותנטית.

כטקסטים אנתרופולגיים מסוגו הוא פורש תמונת מצב ששררה בעשור השלישי של האלף השלישי, ומשרטט אותה כתקופה עגומה של אובדן דרך, בדידות, עודף צריכה, מלחמות אזרחים וזרמי פליטים בהיקף גלובלי. הטקסט העתידני לא חוסך את שבט הביקורת על מצב העיצוב ב־2020 ונוקט בלשון חריפה, אך בה בעת סופו מעלה נימה אופטימית.

הקריסה הערכית של העולם המערבי אילצה את עולם העיצוב לעצב את עצמו מחדש, והפעם לא כחלק מהבעיה אלא כאפשרות לפתרון

הקריסה הערכית של העולם המערבי, נאמר בו, ״אילצה את עולם העיצוב לעצב את עצמו מחדש, והפעם לא כחלק מהבעיה אלא כאפשרות לפתרון״. בין היתר הטקסט אף מציין ממצאים שמעידים על רוח התקופה המכונה על ידי אחד החוקרים ״רעת הרהיט״: פואמה בשם אחרית הרהיט, שהתגלתה על גבי קובץ דיגיטלי ומתוארכת לשנת 2020, ואוביקטים מעניינים ולא מפוענחים שבהם משולבים לדברי הטקסט ״חפצים המזוהים כנעליים וחפצים לא מזוהים וחסרי משמעות או ערך אחרים״.

הפואמה שהתגלתה תלויה בפתח הגלריה כדבר שירה מורבידי. לפי אוחיון היא מגלמת את הזיקוק הרעיוני של התערוכה, והיא זו שהיוותה לדידו את נקודת ההתחלה לגיבושה ולקיומה. וכמו האוביקטים, ביחד הם מסמנים את ״אחרית הרהיט״ כתערוכה ששואפת להיות ״אחרת״: מאתגרת, מעוררת מחשבה, אמיצה במסרים שהיא מעלה ובאופן הבאתם. 


אחרית הרהיט | ניר אוחיון
אוצרות: אושרי כהן נדר ואור־יה רוזמן איזנשטדט
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב
נעילה: 4.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    זה נראה כמו חלקי גוף,פנימיים חיצוניים מעורבבים מתחת לכלבים אני רואה מן גוף שוכב
    כאילו היום מותר הכל לערבב מין שאינו במינו .לערבב חפצים עם בעלי חיים ובני אדם
    החיי והדומם מתערבבים.
    אבל מעל לכל הכסאות ההולכים-רוקדים הם ממש כמו אנשים שרוקדים,ויחד עם זאת הם
    נראים גם בפוזות מן החיים כמו: עיפים, נכים, מוקבלים,אנדרוגיים(חצי אדם חצי חיה)
    קדמוניים-רומזים לשדים מעולמות קדומים.
    מיוחד.ויחד עם זאת מלטף חלקלק ונעים למראה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden