כל מה שחשוב ויפה
מתוך אתגר האינסטגרם של מוזיאון גטי, #betweenartandquarantine

עקוב אחר השינויים: אמנות בימי מגיפות 

מגיפות לאורך ההיסטוריה היו רבות השפעה על האנושות, ועולם האמנות המציא את עצמו מחדש בעקבותיהן שוב ושוב, גם הפעם, תחת משבר הקורונה

״מתוך החושך בוקע אור״: זהו אולי התיאור ההולם את מערכת היחסים שבין מגיפות ואמנות. בזמני משבר האמנות מככבת וגם נכתבת, ומגיפות מאז ומעולם סימנו נקודת אל חזור בעולם האמנות. תחת המצוקה האנושית בכל תקופה בעבר, האמנות ירדה ממגדל השן ופרצה גבולות חדשים. גם בימינו, לנוכח משבר הקורונה, עולם האמנות לא נותר אדיש, ונותר עוד לראות איזה חותם תותיר האמנות של ימי הקורונה על דפי ההיסטוריה.

המגיפה השחורה, מגיפת הדבר או המוות השחור, היתה אחד המשברים הגדולים בהיסטוריה האנושית. ממש כמו הקורונה, המגיפה פרצה באסיה במאה ה־14, משם התפשטה לאירופה ומחקה כשליש מאוכלוסיית היבשת לאורך 300 שנה של התפרצויות חוזרות. אלו היו ימים אפלים, ותחת המשבר קיבלה האמנות באירופה תפקיד מוראלי והחלה לשמש ככלי להבעת הזדהות עם הכאב והמצוקה האוניברסליים.

באותה עת נולדו דימויים חדשים ונוגעים ללב, כדוגמת הופעתו של דימוי הפייטה (pieta) – המילה רחמים או חמלה באיטלקית – שהפכה לדימוי קלאסי שבו האם (מריה) מחזיקה ביגונה את ישו בנה המת. הדימוי מופיע ביצירותיהם של אמנים רבים מתקופת הרנסנס ועד היום. אחד הידועים הוא ציורו האחרון של האמן הוונציאני הדגול טיציאן, שהושלם ממש לפני מותו הטרגי מהנגיף ב־1575, ובו הוא זועק את כאבו האישי והאוניברסלי. 

טיציאן, הפייטה, גלריה האקדמיה לאמנות, ונציה. צילום: ויקימדיה קומונס

הנס הולבין, הרופא, מתוך ״ריקוד המוות״. צילום: פאבליק דומיין

 דימוי פופולרי נוסף שנולד בהשראת המגיפה השחורה הוא ריקוד המוות (Danse Macabre). בימי מגיפה אין ״הטבות סלבס״, וכפי שראש ממשלת אנגליה בוריס ג׳ונסון לא קיבל חסינות מפני הקורונה, כך גם אנשי הכנסייה במאה ה־14 לא קיבלו. האנס הולבין הצעיר בחר לציין זאת בפני האנושות במאה ה־16. לפני שהוא עצמו מת מהמגיפה, הוא יצר סדרת תחריטי עץ בעלת מסר אחד ברור: לא משנה מי אתה, המוות מאחד בין כולם. 

 המגיפה השחורה הייתה הרגע שבו ניתנה לתיאולוגים ההזדמנות לתפוס את מרכז הבמה, בזמן שהאנושות חיפשה נואשות במי להיאחז. בין חלוצי התיאולוגים היה פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (איטליה), שהצליח לסחוף אחריו רבים. הוא הטיף לחיי צניעות כדרך להגיע אל האלוהות, והעלה על נס את חייו של האזרח הפשוט והאזרח החילוני. האמנות, שעד אז הייתה משוייכת רק לאנשי הדת ולבעלי אמצעים, פנתה לראשונה גם אל בני המעמדות הנמוכים והצליחה להרחיב את קהל הצרכנים שלה.

משלטי החוצות אל המרחב הווירטואלי

מאות שנים אחרי המגיפה השחורה, שב החיפוש אחר אמנות נגישה ומעוררת הזדהות בזמן מגיפת האיידס. התפשטות נגיף HIV בשנות ה־80 בארצות הברית הגדירה דור של אמנים, שרבים מהם נפגעו באופן אישי מהנגיף, הם או חבריהם הקרובים.

אחד מאלה הוא האמן הקובני־אמריקאי פליקס גונזלס טורס. בן זוגו נפל קורבן לנגיף בשנת 1991 ואת הרגע האינטימי והכואב ביותר שלו – החזרה הביתה אל מיטה ריקה – בחר גונזלס טורס לשתף עם כל מנהטן: הוא העלה בשלטי חוצות ברחבי העיר צילום של מיטת הזוג, ריקה ומבולגנת, באופן המבקש את הזדהותם של עוברי האורח. 

גונזלס טורס עצמו מת מאיידס חמש שנים אחר כך, והותיר לא מעט עבודות העוסקות במרומז ובמפורש במגיפה, בדעות קדומות, וביחס החברה לחולים ולקהילה ההומוסקסואלית שזוהתה איתה בשלביה המוקדמים.

בתקופת משבר ניכרת הגישה האקטיביסטית של אמנים, ליצור אמנות משתפת, לא מתיימרת, הפונה אל לבו של הציבור. אמנים שרצו להגיע לקהל כמה שיותר רחב, בכדי להעלות את המודעות למגיפה או לעורר הזדהות ולהקל על תחושת הבדידות, הבינו שיש לצאת אל מחוץ לכותלי המוזיאונים והגלריות ולפעול במרחב הציבורי.

טשטוש הגבולות בין אמנות רחוב לאמנות המסחרית שימש כלי בידיהם גם למחאה במסגרת המאבק באיידס ובסטיגמות החברתיות. אחד האמנים הבולטים באותה תקופה היה קית׳ הרינג, שרתם את השפה החזותית המוכרת והתקשורתית שלו למלחמה באיידס, עד למותו מהנגיף. 

הרינג העביר ביצירותיו מסרים להעלאת המודעות למין בטוח ולקבלת קהילת הלהט״בים. בורות=פחד (Ignorance=Fear), אחת מיצירותיו המוכרות, שנעשתה שנה לפני מותו, מתחה ביקורת על בורות הציבור בכל הקשור לאיידס. היצירה מרפררת לסיסמת המאבק שתיקה=מוות (Silence=Death) של קבוצת הפעולה הישירה ACT UP.

פריצת האמנות אל מחוץ לגבולות המוזיאונים היוותה נקודת אל חזור, שהביאה לעניין ער של חובבי אמנות ואספנים באמנות רחוב. מאז הספיקה האמנות להתגלגל הלאה, מהרחוב אל המרחב הווירטואלי.

המשבר הנוכחי הרחיב את אפשרויות צריכת האמנות אונליין. אחד מהבטיו המיוחדים הוא שאלו לא רק האמנים שפועלים על מנת לאפשר גישה ישירה לאמנותם, אלא גם הממסד. עם סגירתם של מוסדות האמנות בעולם, בזה אחר זה פתחו המוזיאונים הגדולים והקטנים את שעריהם הווירטואליים אל ההמונים, ובחינם, עם סיורים בתערוכות, הרצאות ושיחות עם אוצרים, ויצירת אתגרים מזמינים להשתתפות הציבור.

כך לדוגמה, האתגר שיזם מוזיאון גטי בלוס אנג׳לס – והתפשט אחר כך למוזיאונים רבים – שהזמין את הציבור ליצור העתקים של יצירות אהובות מאוסף המוזיאון, תוך שימוש בחפצי בית ותחפושות. צעדים פופולריים כאלו הביאו לכך שמוסדות האמנות הצליחו להיות רלוונטיים מתמיד, והגדילו בעשרות אחוזים את נפח התנועה באתרי האינטרנט שלהם.

ואלה החדשות הטובות: באפריל הוציא ארגון המוזיאונים האירופאי דוח שלפיו יש עלייה של יותר מ־70% בפעילויות המדיה החברתית של המוזיאונים. ייתכן שהמשבר, שגרם לעולם האמנות לחפש דרכים לליבו ולעיניו של הציבור, הגדיל את החשיפה אליו ורכש לו קהל מתעניינים חדש. אבל האם אלה יגיעו בפועל לגלריות ולמוזיאונים שנפתחים כעת מחדש? מוקדם לדעת. 

 הקורונה גרמה אפילו לדמיאן הירסט למכור יצירות במחירים ״שפויים״. תחת הסגר ניצל הירסט את חשבון האינסטגרם המשגשג שלו ופרסם את הסדרה הפילנטרופית שיצר – מהדורה מוגבלת של הדפסים, ״לב פרפרים״ ו״קשת פרפרים״ (כן, קיטש כמו שזה נשמע), שנמכרו בהצלחה מסחררת במשך כשבוע במחירים יחסית נגישים – 300 יורו להדפס קטן ו־1,000 יורו לגדול – כתרומה לארגוני צדקה ובריאות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>

במשבר הקורונה נראה שיותר מתמיד עולם האמנות שואף להתקרב אל הציבור, החל במוסדות האמנות היוקרתיים ועד לאמנים המצליחים ביותר. רבים נרתמו להעביר מסרים מעודדים של קרבה בעת הריחוק החברתי ומאבק בהתפשטות הנגיף.

אך האם אותם גבולות יישארו פרוצים? האם בעתיד הלא רחוק נוכל כולנו לקנות יצירה של הירסט? והאם הדלת הווירטואלית של המוזיאונים תישאר פתוחה לציבור בחינם? ימים יגידו, והאמנות תישאר כדי להעיד על השינויים.


גל עטיה היא אוצרת עצמאית ויועצת לרכישת אמנות; סטודנטית לתואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

8 תגובות על הכתבה

  1. אוהד

    כתבה מעניינת מאוד! נהנתי לקרוא, עבודה מדהימה ומקורית !

  2. אגי

    סיכומי ויקיפדיה שעוברים בכתבה, חבל.

  3. 🌺

    כתבה עינינית ומותאמת בצל הקורונה.

  4. יורם

    כתבה מרתקת וסוחפת איזה כיף שיש עוד אנשים שכותבים ככה!

  5. יורם

    כתבה מעולה! כתובה טוב וסופר רלוונטית

  6. איל

    מעניין מאוד. אהבתי את הדוגמאות החזותיות.
    קריאה מהנה.

  7. נירה

    כתבה מרתקת. שילוב הסיכומים מהויקיפדיה אינו גורע, אלא מוסיף לאוטנטיות של המידע (תמיד אפשר לדלג) וכן התמונות. גל, את סופר מוכשרת לא רק באמנות חזותית, אלא, גם בכתיבה רהוטה, מובנת לכל, ביכולת לנתח תהליכים והקשר ביניהם. כל הכבוד! נהניתי מאד.

  8. חן

    כתבה מעניינת נהנתי לקרוא

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden