כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
המרחב השלישי, בית הגפן. צילום: אלעד שריג

מגלים אוצרות // הדס זמר בן ארי

מהתערוכה הראשונה במוזאון ואן־אבה לאמנות עכשווית באיינדהובן (הולנד) ועד למרחב השלישי בבית הגפן בחיפה, הדס זמר בן ארי מתעניינת במפגש של אנשים עם תוכן ובפוטנציאל השינוי הטמון במפגש כזה

הפעם הראשונה

בשנת 2006 הגעתי לאיינדהובן לצורך לימודי תואר שני באקדמיה לעיצוב, אבל מהר מאד גיליתי שמה שמעניין אותי באמת נמצא מעבר לתעלה, במוזאון ואן־אבה לאמנות עכשווית (Van Abbemuseum). התחלתי לעבוד במוזיאון תחילה במסגרת התמחות ולאחר סיום הלימודים כמעצבת החוויה של המוזיאון (תפקיד חדש שהמצאנו אז יחד), ופיתחתי חוויות מידע ותיווך חדשות שהותאמו לשאלות הביקורתיות שבהן עסקו התערוכות.

ב־2009 הזמין המוזיאון את פריק לומה (Freek Lomme) ואותי לאצור את תערוכת שבוע העיצוב ההולנדי של המוזיאון. היה לנו חשוב להתמקד בשאלות שמניעות את תהליכי העיצוב, ולהציב אלטרנטיבה לעיסוק החוזר באוביקט הסופי. זו היתה גם הזדמנות לאתגר את המוזיאון בפורמט ובתהליך שפורצים את מסגרת מוסכמות התערוכה המקובלות. 

התוצאה היתה התערוכה הפעילה (Take on me (take me on שבה אירחנו ארבעה קולקטיבים של מעצבים: Acclair, Metahaven, Conditional Design ו־Orgacom. כל קבוצה התמקמה באחת מפינות המבנה ההיסטורי של המוזיאון עם מערך ייצור משלה, ובמשך השבוע הרחיבה את תהליך העבודה והתפשטה לכיוון החללים הסמוכים.

הדס זמר בן ארי. צילום: רן בירן

Take on me; take me on, מוזיאון ואן־אבה. צילומים: רון אייקמן

הקבוצות עסקו, תוך שיתוף הקהל, בשאלות בנושא מערכות יחסים אפשריות בין מעצבים ומשתמשים. בחללים בין הקבוצות התרחשו פעילויות נוספות: מחקר עיצוב של סטודנטים, יומון שסיקר את אירועי השבוע, אחד החללים הוסב לבר־קפה, ואילו גלריה נוספת הפכה ל־Take A Seat, אולם שבו התקיימו הקרנות ודיונים פתוחים. 

זו היתה טבילת אש אינטנסיבית ומתגמלת – לראות איך במשך עשרה ימים הגלריות שהתחילו ריקות מתמלאות בתוכן ובאנרגיה, ושם הבנתי לראשונה שגם כאוצרת העניין שלי הוא קודם כל במפגש של אנשים עם תוכן, ובפוטנציאל השינוי הטמון במפגש כזה. בשנתיים שלאחר מכן הוזמנו פריק ואני לאצור עוד שתי תערוכות המשך כך שבסופו של דבר נוצרה טרילוגיה, שזה תמיד נחמד.

התחנה האחרונה

לפני שנתיים וחצי הזמינה אותי יעל מסר, אוצרת ומנהלת הגלריה לאמנות בבית הגפן בחיפה, לפתח ולאצור יחד איתה את המרחב השלישי, האגף החדש לאמנות וחינוך של בית הגפן. בדצמבר האחרון חנכנו את השלב השני בפרויקט.

האגף, שפותח בתהליך בין־תחומי עם מחלקת החינוך של בית הגפן, מארח קבוצות ויחידים לעבודה משותפת סביב השאלות והאתגרים הכרוכים בחיים בחברה רב־תרבותית. חללי הפעילות השונים משלבים לצד עבודות האמנות תחנות התנסות ומרחבי דיון ומפגש.

המרחב השלישי, בית הגפן. צילומים: ורהפטיג וניציאן

אני מרגישה שהעבודה על המרחב השלישי מאפשרת לי להעמיד למבחן הנחות יסוד מקצועיות שצברתי במשך השנים, ולהתנסות לעומק באתגרים הכרוכים בעיצוב חוויות שמטרתן עידוד חשיבה ביקורתית על העולם הסובב אותנו.

בחודש שעבר, בצל הקורונה שהיה נדמה שהקפיאה את כולנו, קיבלנו בשורה משמחת: קרן אאוטסט בחרה להעניק למרחב השלישי את מענק האימפקט היוקרתי, וזו הפעם הראשונה שמוסד ישראלי נכלל ברשימת הזוכים. הבעת האמון הזו מרגשת ובימים אלו אנחנו ממשיכים לפתח את המרחב על־מנת להגיע לקהלים רחבים ומגוונים אף יותר.

מכל מלמדי השכלתי

השהות במוזיאון ואן־אבה באיינדהובן (2008-2011) סיפקה לי חוויות למידה רבות ומרגשות והכרות מקרוב עם עשייה מוזיאלית מקצועית מאוד, כמו גם נסיונית ומלאת תעוזה. באופן טבעי למדתי רבות מדרכי החשיבה של צ׳ארלס אשה (Charles Esche) מנהל המוזיאון, אך זו שאולי ממנה שאבתי הכי הרבה השראה היא כריסטיאן בריינדס (Christiane Berndes).

בריינדס היא אוצרת האוסף של המוזיאון, ועבודתה משלבת שיטתיות ומחוייבות עמוקה לאמנות ולאמנים, יחד עם סקרנות והרפתקנות בלתי נדלית. את הניסיונות הכי פרועים שלי במוזיאון עשיתי יחד איתה. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>

אחד הפרויקטים שדרכם הכרתי לראשונה את העשייה האוצרותית של כריסטיאן, היה ה־Viewing Depot – מחסן הצפייה, פרוייקט שאצרה בשנים 2006-9. באחת הגלריות במוזיאון הוזמנו המבקרים לעלעל בקטלוג אוסף המוזיאון ולבחור מתוכו יצירה אחת שהיו רוצים לראות מוצגת בגלריה (שהרי ידוע שרוב האוסף מאוחסן ורק חלק קטן ממנו מוצג בדלריות המוזיאון).

המבקרים התבקשו למלא טופס בקשה ולצרף לו פסקת מוטיבציה קצרה – מה הסיבה שבגללה הם בחרו דווקא בעבודה הזו. הבקשות היו נאספות ופעם בשבועיים התצוגה בגלריה היתה מוחלפת על־ידי הצוות הטכני לעבודות הבאות שהגיעו לראש הרשימה. מכתבי המוטיבציה שכתבו המבקשים נתלו בגלריה ושימשו כמידע המלווה לאמנות המוצגת. מגישי הבקשות הרלוונטיות קיבלו מכתב שמזמין אותם לבוא ולצפות בעבודה ״שלהם״ מוצגת במוזיאון. 

מוזיאונים הם לרוב ישויות איטיות ומסורבלות, וה־viewing depot הוא כולו דוגמה למשחקיות וקריאת תיגר על מוסכמות: בכל שבועיים מתחלפת תערוכה, הנאצרת על־ידי קהל המבקרים המוזיאון, ידע אישי ולא־פורמלי על עבודות האוסף מקבל תוקף, נאסף ונשמר במערכות המוזיאון הרשמיות, והקשר בין המוזיאון למבקריו מתחזק. 

תמיד היתה לנו תוכנית להפגיש יחד את כל האנשים שביקשו לראות את העבודה ״כחול״ של איב קליין (זו היתה שיאנית הבקשות של הפרוייקט), ולאתגר אותם לבחור יחד עבודה נוספת מאוסף המוזיאון, אולי זה עוד יקרה מתישהו…

המרחב השלישי, בית הגפן. צילומים: מור אלנקווה

תערוכת החלומות

כבר כמה שנים אני זוממת לפתח תערוכת עיצוב לילדים (אבל לא רק) שתחשוף את הקהל הצעיר לתהליכי עיצוב וקבלת החלטות של מעצבים, ותעודד אותם לנקוט עמדה עצמאית כלפי אותם מרכיבים במציאות המעוצבת הסובבת אותנו. הניסיון שלי באוצרות תערוכות הקבע במוזיאון הטבע חידדה לי עוד יותר את הפוטנציאל שיש לסביבות לימודיות ליצירת התבוננות מחודשת על העולם אצל קהל צעיר (אבל לא רק…).

בקרוב אצלך

שני פרוייקטים חדשים ומרתקים מעסיקים אותי בימים אלה: אני חלק מצוות הפיתוח של מוזיאון העיר תל־אביב-יפו (שם זמני), ואוצרת במשותף עם ג׳ודי לקס תערוכה בנושא משבר האקלים, עבור מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל־אביב.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

המרחב השלישי, בית הגפן. צילום: אלעד שריג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    מעניין.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden