כל מה שחשוב ויפה
קובי לוי, הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל. צילומים: הדר סייפן, רוני כנעני

מועדון תרבות / הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020

קובי לוי עיצב את תדמית הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל בהשראת התמה האוצרותית, שביקשה לבטא מתח בין קטבים רעיוניים ופיזיים כמו טבעי-מלאכותי ומסורתי-אקספרימנטלי

הבריף

לפני כשנה סיפרו לי אוצרי הביאנלה על הביאנלה, פרויקט רחב הקף, תערוכה המכילה יותר מ־250 עבודות ומתפרסת בכל רחבי מוזיאון ארץ ישראל – במרחבי החוץ והפנים, בביתנים של תצוגות הקבע ובביתנים לתערוכות המתחלפות. מספר חודשים לאחר מכן מצאנו עצמנו עובדים על הבריף המורכב והמרובד לפרויקט.

העמדה האוצרותית ביקשה להציג את תחומי הקראפט והעיצוב השונים ״כשהם משולבים זה בזה, מתוך אמונה שתחומי האומנויות (crafts) והעיצוב פועלים בשדה משותף של הקשרים, הן מבחינת היחס לטכנולוגיות חדשות והן מבחינת מקורות ההשראה והגירוי ליצירה״. בבריף התבקשנו לתכנן ולעצב את המרכיבים הקבועים בזהות החזותית של הביאנלה ואת אלו של הביאנלה הנוכחית, שכותרתה ״גוף ראשון. טבע שני״, בתוכה עיצוב תדמיתי ועיצוב מידע בכל חללי המוזיאון, עיצוב הקמפיין הפרסומי, עיצוב הקטלוג ועוד. 

ההשראה

העבודה החלה באיסוף ועיבוד של מידע וחומרים שונים של הסטודיו (דן עוזרי, עמית מנדה לוי, מאיה וספי, רוני קרדי) – אודות הביאנלה עצמה, אודות הקונספט האוצרותי המסועף לתערוכה הנוכחית והעבודות שבה ואודות המרחב הפיזי של המוזיאון. בגלל יחודיותו ומורכבתו של הפרויקט לא מצאנו כל כך דוגמאות לפרויקטים דומים. 

הרבה מההשראה נבעה מהתבוננות בצילומי העבודות שתוכננו להיות מוצגות ובקריאה שלהן דרך הפילטר האוצרותי. מכיון שהתערוכה תוכננה להתפרש בכל רחבי המוזיאון, ובממשק עם חללי תצוגת הקבע, חיפשנו השראה גם במרחב הפיזי, האריכאולוגי והאדריכלי ובמוצגי הקבע השונים. 

בשל הקפו, הפרויקט הצריך עבודה רציפה עם צוותי הניהול, האוצרות, השיווק, התוכן ועיצוב של התערוכה כבמעין שולחן עגול. הבריף התעצב ונוסח באופנים שונים על ידי כל אחד מבעלי התפקידים. בעבודתנו ניסינו לייצר ״טיעון״ חזותי קוהרנטי והומוגני שיבטא את המורכבות הזו.

התהליך

לוח הזמנים הצפוף והקף התערוכה הצריכו מאיתנו עבודה אינטנסיבית ומהירה בעיבוד המידע שנאסף לכיוונים רעיוניים ועיצוביים אפשריים, הן לזהות החזותית של הביאנלה עצמה כקונטיינר, והן לתערוכה הנוכחית. מתוכם נבחר ופותח אחד באופן מעמיק, כך שיוכל להכיל את מגוון היישומים המתוכנן.

לוגו הביאנלה הנבחר בנוי כמעין ליגטורה, סימן אחד שהוא תחביר של שלוש אותיות – ב׳ בעברית, ערבית ואנגלית – גם כשאיפה ל, או כביטוי למרחב רב־תרבותי. השימוש בשלוש שפות נטמע גם בשם המלא של התערוכה. המורכבות הצורנית הכמו־איורית קשורה גם בסימנים איוריים שמצאנו על מטבעות וחפצים הנמצאים בתצוגות הקבע במוזיאון. 

בדרך כלל במעטפת חזותית לתערוכות נעשה נסיון לשימוש בדימוי מוביל אחד, הרמטי, זכיר ומזוהה. מכיון שהביאנלה מכילה מעל 250 עבודות, ניסינו לצור שפה מובהקת וזכירה מבחינה חזותית, ועם זאת כזו שתאפשר שימוש במגוון דימויים של עבודות.

התמה האוצרותית, ״גוף ראשון – טבע שני״, ביקשה לבטא מתח של קטבים רעיוניים ופיזיים ביצירה (טבעי-מלאכותי, מסורתי-אקספרימנטלי וכיוצא בזאת). ההתחקות הסכמטית־רישומית (״טרייסינג״) אחר קווי המתאר של האוביקטים המצולמים שצילמה הדר סיייפן, הייתה למרכיב מרכזי ומזוהה בשפה, לצד השימוש במגוון דימויים וקוד טיפוגרפי־צבעוני וקומפוזיציוני־מודולרי. 

התמה האוצרותית, ״גוף ראשון – טבע שני״, ביקשה לבטא מתח של קטבים רעיוניים ופיזיים ביצירה (טבעי-מלאכותי, מסורתי-אקספרימנטלי וכיוצא בזאת). ההתחקות הסכמטית־רישומית (״טרייסינג״) אחר קווי המתאר של האוביקטים המצולמים, הייתה למרכיב מרכזי ומזוהה בשפה, לצד השימוש במגוון דימויים וקוד טיפוגרפי־צבעוני וקומפוזיציוני־מודולרי

הגדרנו מספר מרכיבים שנוכחותם מהותית לעבודתנו – צילומים יעודיים ונפרדים של כל עבודה ועבודה מחד, באופן שיאפשר לזהות ולהבין את האיכות הפרטיקולרית של כל אחת מהן ושיוכלו בחלקן לשמש אותנו בקמפיין, וצילומי הצבה של חללי התערוכה הרבים והשונים כשיקוף של התערוכה כמכלול אצור, מרובד ורב־ממדי מאידך. 

לאור לוחות הזמנים הלוחצים (טרום הקורונה), עבודת הצילום של האוביקטים הייתה מהירה ושיטתית: צילום בתאורה אחידה תוך ארגון קומפוזיציוני מותאם לכל עבודה. צילום החללים נעשה עם סיום ההקמה והצבת התאורה באופן שיאפשר את הבנת החלל כמרחב סימולטני המאפשר הבנה של קני מידה, של קישורים רעיוניים וצורניים וכדומה.

משלב מסוים בעבודה הצילום של האוביקט הפך להיות סוג של אוביקט בפני עצמו – איכויותיה של כל עבודה נבחנו גם על רקע איכויות הצילום וערך השימוש שלו בתוך הקמפיין. דוגמה לכך היא שבתחילת התהליך החלטנו לצלם עם רוני כנעני אוביקטים לבישים על מצולמים (לא דוגמנים). סדרת הצילומים הזו מבטאת ערכים רעיוניים וחזותיים אחרים, היוצרים רוחב יריעה מעניין שהולם את היקף התערוכה ואף את התימה האוצרותית (גוף ראשון, טבע שני).

חיבור בין אופני הצילום הללו מתקיים גם בכריכת הקטלוג, שבה השתמשנו בתמונה של אובייקט מצד אחד (עבודה אופיר זמודזיאק) ובתמונה של אוביקט על דמות מצד שני (עבודה של ליטל גולדנברג). כך, שבקטלוג עצמו נעשתה התאמה לכל המרכיבים החזותיים שלעיל. 

הנחת היסוד הייתה שצילומי העבודות עצמם יופיעו בקטלוג באופן ניטרלי, כשלעצמם, ללא ״טרייסינג״, והביטויים לשפה החזותית יופיעו באופנים אחרים, פריפריאליים – לדוגמה שימור של הקוד הטיפוגרפי; שילוב של הצבע האדום המשמש כצבע מוביל במעטפת הגרפית הכללית, בתוך הרקמה הטקסטואלית עצמה לצד הצבע השחור; שילוב של איורי ה״טרייסינג״ בשערים וכדומה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

במקומות אחרים – בתערוכה עצמה, בדגלים ברחבי המוזיאון המסמנים את תוואי התערוכה, ובכניסות לחללים, נעשה שימוש בקווי המתאר של האוביקטים המצולמים ללא הצילום עצמו. אוביקט מאתגר נוסף היה עיצוב סדרה של ברושורים לחלוקה – כלליים בשפות שונות שהכילו מידע אודות הביאנלה ומפת התמצאות סכמטית, וברושורים עם הצעות למסלולים אצורים לאורכי זמן שונים (שעה עד שלוש שעות).  

המקום השני

בשל הזמן הקצר והצורך לשתף בתהליך החשיבה והעיצוב את השותפים לתהליך, העדפנו להציג בתחילת התהליך כיוונים רבים, גם אם חלקיים, הן לשפת הביאנלה והן לשפת התערוכה. הזהות החזותית במקרה זה היא יותר טיפוגרפית ומבוססת על פירוקים שונים של הגופן (סימפלר) וחילוץ של קווי מתאר מינימליים שלו, כך שתתאפשר קריאה השל הכתוב. רישומי קו סכמטיים, כמו ציורי מערות שימשו כרפרנס במקרה זה. גם כאן עניינה אותנו הזיקה בין הגוף (האות המקורית) וקווי המתאר שלו. במקרה זה של האות עצמה.

עיצוב טוב

אני חוזר לתשובה שעניתי לשאלה זו בהקשר של מיתוג שנתי של פסטיבל ישראל, ומוצא שאני עדיין שואף לאותו מקום שהגדרתי אז – לכך שבעבודה תתקיים דינמיקה מורכבת בין המעטפת החזותית לדבר עצמו – דיאלוג, סימביוזה, זהות וכדומה. במיתוג בתחום התרבות אני נע בין הצורך לייצר פלטפורמה בהירה שבתוכה ייתחם התוכן (המוצר) ללא הפרעה של ספיחים עיצוביים סגנוניים, לבין הרצון לשקף דרך העיצוב תפיסת־על אוצרותית ואמנותית שיכולה גם להיות אקספרסיבית.

במיתוג בתחום התרבות אני נע בין הצורך לייצר פלטפורמה בהירה שבתוכה ייתחם התוכן (המוצר) ללא הפרעה של ספיחים עיצוביים סגנוניים, לבין הרצון לשקף דרך העיצוב תפיסת־על אוצרותית ואמנותית שיכולה גם להיות אקספרסיבית

עם זאת, אוסיף שאני חש היום שהאקלים הפוליטי־זהותני, האישי והמקצועי משפיעים זה על זה, שלא לומר קורסים זה אל זה, כך שהמבט שלי – על אף שלא התרגם לפעולה אקטיבית מובהקת – הפך ביקורתי באופן אחר, מתוך נסיון להתחקות ולזהות אחר מנגנוני הכח שפועלים עלי ולהבין את אופן פעולתם, לצד העיסוק ה״מסורתי־טהרני״ בעיצוב.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. עוז זלוף

    מ ב ר י ק !

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden