כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
מידן מור אלון | COVID 20. המחלקה לתקשורת צילומית, מכללת הדסה

בוגרים 2020  // המחלקות לצילום מכללת הדסה, ויצו חיפה, מוסררה

כפר הסטודנטים בלוד; היחסים בין ערבית לעברית בישראל; הפקת אופנה בסגר; סיפור אימה שקרה באמת; יופיים של חרקים ושירי חנוך לוין - בין הנושאים שמעסיקים את בוגרי המחלקות לצילום

מידן מור אלון | COVID 20 (הדסה)

״הפקת אופנה״ שצולמה בעת הסגר: הדוגמנים – בני משפחה; הלוקיישן – הבית. באופן טבעי, העיסוק בביגוד ובהלבשה בתקופת הסגר, לא היה בראש העדיפויות. פרויקט זה מציג זווית אופנתית בימי קורונה, ומעודד הקפדה על לבוש ונראות, גם בתוך הבית. הפרויקט משלב אופנת בייסיק עם אביזרי הגנה שבהם אנו משתמשים – מסיכות וכפפות.

מידן מור אלון | COVID 20

מידן מור אלון | COVID 20. המחלקה לתקשורת צילומית, מכללת הדסה


אסראא עתאמלה | השפה השניה (ויצו חיפה)

כערביה פלסטינית מוסלמית, שחיה במדינת ישראל, שפת האם שלי היא ערבית והשפה השנייה שלי היא עברית. בבתי הספר הערביים נלמדת העברית כשפה שנייה, לא כשפה זרה. רבים מהעוסקים בחקר השפה טוענים שערביי ישראל מדברים בשפה חדשה – בסיסה הוא ערבית, אך שזורות בה אינספור מילים עבריות, חלקן בצורתן המקורית, אחרות תוך התאמה לדקדוק הערבי. זהו פרק נוסף במערכת היחסים בין השפות האחיות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אנחנו כולנו חיים כאן יחד, ולא נראה שזה הולך להשתנות בזמן הקרוב. בזמן האחרון חל שינוי כללי בתפיסה של החברה הערבית, ואחת האינדיקציות לכך היא רכישת השפה העברית. יש מי שרואה בכך תהליך בלתי נמנע, אפילו מבורך. אחרים מתריעים מפני טשטוש הזהות הלאומית הערבית, ואף מצביעים על ״השפה החדשה״ כהישג לציונות, המבקשת כביכול לנתק את ערביי ישראל ממקורותיהם.

אסראא עתאמלה | השפה השניה


נועה כרם בלומנדל (מוסררה)

קולאז׳ים שמחברים אלמנטים חיצוניים מהטבע לעולמי הפנימי. הקולאז׳ים נוגעים בנושאים של נשיות מכיוונים שונים – אלות במיתולוגיות שונות, פריון, אלוהות, הקשר בין נשיות לטבע ועוד. נועה כרם בלומנדל מצלמת דימויים מהטבע כמו פרחים, עצים וטקסטורות שמעניינות אותה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בנוסף היא מצלמת את עצמה בתוך הבית. את החיבורים היא עושה בתוכנת פוטושופ ובאמצעים ידניים של גזירה והדבקה. הצילומים והחיבורים ביניהם הם לרוב אינטואיטיביים ורגשיים, מתוך עניין בשילוב בין טקסטורות ושכבות שונות שנוצרות מחיבורים של דימויים רבים לכדי ישות אחת חדשה, שהיא בוראת ונותנת לה משמעות בעולם.

נועה כרם בלומנדל


נעמה לב רן | כפר בלב עיר (הדסה)

סרט תיעודי קצר העוסק בצעירים החיים בכפר סטודנטים וחווים את ימי הקורונה מזווית אחרת. סיפורה של קהילת כפר סטודנטים בשכונת רמט בלוד, שהמשיכה לפעול גם בימי הסגר: מספר סטודנטים בחרו להישאר בכפר, להתנדב וליזום פרוייקטים חדשים. הכפר נכנס למערך כוננות לשעת חירום והופך חיוני עבור העיר ותושביה. הסרט מאפשר הצצה לחייהם של הסטודנטים ותרומתם לקהילה בתקופה יוצאת דופן זו.

נעמה לב רן | כפר בלב עיר


שחר טישלר | אדוות (ויצו חיפה)

בתקופה שבה מרבית התקשורת נעשית בין מסכים, המיצב בוחן את תופעת האהבה העצמית ואת האופן שבו אנשים מציגים את עצמם ומפארים את עצמם באינסטגרם, ביוטיוב בבלוגים ובפלטפורמות שונות. הרשתות החברתיות מעניקות היכלי תהילה ל״עצמי״: אינסטגרם, לדוגמה, מהווה פלטפורמה להפצת דימויים המסמנים את הזהות האישית של כל משתמש ברבים, ולשתף את התחושות, המחשבות והסיפורים האישיים לכל המעוניין לקבלם. כל משתמש בוחר את הסימנים המייצגים אותו, אולם התצוגה הוויזואלית־וירטואלית אינה משקפת את האדם בממד הממשי, ואינה מפיגה את הבדידות של הדמויות.

שחר טישלר | אדוות


נועה לבנת אגמון | אחרונים (הדסה)

וידאו אינטראקטיבי לסמארטפון, המנגיש את יצירות חנוך לוין לקהל צעיר בהשראת שניים משיריו של חנוך לוין. הפרויקט שואף לחבר בשפתו החזותית המינימליסטית, קהל צעיר לטקסט הקנוני של לוין. באמצעות מסך הסמארטפון, היצירה מנגישה שניים משיריו של לוין: פנים של ילד באגם ועם מותי מותו של ילד, הלקוחים מתוך מחזור שיריו האחרון. היצירה עוסקת בקו התפר שבין הישן לחדש ובין הזקנה לילדות שבה עסק חנוך לוין בשיריו.

נועה לבנת אגמון | אחרונים


אפיף עמירי | Disturbia (הדסה)

סרט בחמישה חלקים בהשראת סיפור שהיה באמת. חלקו האחד של הפרויקט הוא סרט המתאר זוג אחים בסביבת חייהם, בשגרת יומם. אירוע שאליו נחשף אחד מהם הופך לטראומתי ומכונן עבורו. ארבעת החלקים הנוספים בפרויקט, מתמקדים בניסיון להמחשה חזותית של הטראומות: פחד, כעס, חוסר שינה, דיכאון.

אפיף עמירי | Disturbia


ניתאי לוי | מתוך החשכה השוררת יוצאת קבוצת חרקים ומערערת את המציאות (מוסררה)

חרקים נעלמים במהירות הולכת וגוברת, אולם הם גם בין המינים האחרונים שישרדו אפוקליפסה. הראייה האנושית מוגבלת ואינה מאפשרת לראות אותם באמת. הפרויקט שנמשך כשנתיים, החל בגישושים בעולם עדשות המקרו ונמשך אל עולם המיקרו, איסוף הציוד המיקרוסקופי והתאמתו לצילום בשיטת הערמה. באמצעות ההגדלה ניתאי לוי מדמיין את החרקים כחבורת יצורים אנושיים, כשהם מנסים לשרוד כאחת מצורות החיים האחרונות שנשארו על פני כדור הארץ.

ניתאי לוי | מתוך החשכה השוררת יוצאת קבוצת חרקים ומערערת את המציאות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden