כל מה שחשוב ויפה
לי היא שולוב ורינת אדלשטיין. צילום: יעל סלומה

מנופים 2020: רגע האמת

״לא פשוט לקיים פסטיבל עצמאי אף פעם, לא בשגרה ובטח לא בתקופה הזו״. לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, מייסדות ומנהלות פסטיבל מנופים שיתקיים בשבוע הבא, על ההחלטה לקיים את הפסטיבל בפורמט דיגיטלי והנסיון להבין מה מאפשר המדיום האינטרנטי

יובל:

הי רינת, הי לי היא, מה שלומכן? איך עבר עליכן סגר ב׳?

רינת:

הי יובל, אני עסוקה בלתפוס את הכל בבת אחת (ולא תמיד מצליחה), לא פשוט לנהל פסטיבל אמנות וירטואלי במקביל לגידול ילדות ולתנאי הסגר בכלליות

לי היא:

הי הי. מה יש לומר, ימים מאתגרים מאוד הן במישור האישי בתפקוד חיי משפחה נורמלים ככל שניתן, והן בעולם התרבות והמרת פסטיבל מנופים לפסטיבל אונליין

יובל:

לגמרי. אני חושב שהציטוט שפותח את ההודעה לעיתונות על הפסטיבל מסכם ומתמצת בצורה הכי מדויקת את 2020: אנחנו שמחות, עייפות, נרגשות וגאות להציג בפניכם את פסטיבל מנופים במהדורת הקורונה. לא יכולתי לחשוב על ניסוח הולם יותר…

רינת:

תודה (: כאמור זו באמת ההרגשה. ואלה זמנים משונים מאוד

יובל:

לגמרי. זה באמת משונה. אבל בואו נלך כמה צעדים אחורה, מעניין אותי (גילוי נאות וכו׳, זה שאלות שמעסיקות אותי ממש בימים אלו בכל הקשור לשבוע האיור) – מתי התחלתן לחשוב על פסטיבל אונליין? לא מתי החלטתן סופית, ספרו קצת על המהלך המחשבתי והכרונולוגי (ואז נדבר גם על מהות ותוכן)

לי היא:

עם הסגר הראשון והסגירה המוחלטת של כל עולם התרבות, הבנו שאנחנו צריכות לחשוב על הפסטיבל ולהיות מוכנות לתרחיש הזה

רינת:

קיווינו שנצליח לקיים את הפסטיבל באופן היברידי. תכננו אירועים קטנים במרחבים פתוחים, בקפסולות, לפי כל תנאי התו הסגול שהיו רלוונטיים לקיץ, במקביל נערכנו (נפשית וכללית…) לאפשרות של שידור מרחוק של התכנים. כלומר שמי שיוכל/ירצה/יספיק יגיע לאירועים פיזית ומי שלא יוכל לראות אונליין.

כשהתחיל הסגר השני הבנו שאנחנו חייבות לקחת החלטה, ויפה שעה אחת קודם, ולהעביר את הכל לאונליין. בדיעבד – אם אתה שואל גם בשביל עצמך – הייתי מתכננת את הפסטיבל להפך, כלומר מראש הולכת על אונליין ואז אם יתאפשר פותחת גם לקהל

נורה פורת, אמא צעירה, בקוביה. צילומים: מ״ל

אמירה קאסם זיאן, הרעלה – פורטרט עצמי, בסטודיו משלך

יובל:

אני בגישה אחרת – תקראו לה אולד סקול, לא מציאותי, או כל דבר אחר – אני מלכתחילה אמרתי שאין לי כל כוונה לעשות משהו דיגיטלי. זה אמנם אירוע מסוג אחר עם שיקולים אחרים – אבל לי קשה עם המעבר הזה מהרבה סיבות, ואני תוהה איזו חוויה חדשה או אחרת אתן רוצות לייצר בפסטיבל אונליין? מה אתן מפסידות ומה אתן מרוויחות בזה

לי היא:

מההתחלה היה ברור לנו שכמו שמשברים אחרים לא גרמו לנו לבטל את הפסטיבל, ולא חסרו כאלו בירושלים – אינתיפדת הסכינים וכו׳ וכו׳ – כך יהיה גם הפעם. יש הרבה גורמים שהיה להם נוח יותר אם נעלם ונשתתק. 

התגובות שאנחנו מקבלות מהאמנים עצמם רק מחזקות את ההחלטה הזו – הם חוזרים ומשתפים אותנו עד כמה חשוב שעדיין יש להם מסגרת לפעול ולבוא בא לידי ביטוי, וזה מורגש בתור לאמן, במופעים המוזיקלים, ובצמא של הקהל לקשר הזה על אף כל החסרונות שלו.

לי היא שולוב: התגובות שאנחנו מקבלות מהאמנים רק מחזקות את ההחלטה. הם חוזרים ומשתפים אותנו עד כמה חשוב שעדיין יש להם מסגרת לפעול ולבוא בא לידי ביטוי, וזה מורגש גם בצמא של הקהל לקשר הזה, על אף כל החסרונות שלו

תור לאמן, לדוגמה, הוא אירוע שכל כולו בנוי על מפגשי סטודיו אחד על אחד עם אמנים ירושלמים – והפידבקים שאנחנו מקבלים מכ־30 אמנים שמשתתפים באירוע הזה הם מאוד מחזקים. בדרך כלל המפגשים היו פיזיים בסטודיו ועכשיו יתקיימו בפורמט האונליין. זה מצריך לא מעט היערכות, אבל אם יש משהו אפשר לקיים בתוך הפורמט הזה הוא שיחה ואינטימיות: המחשבה מותאמת מחדש למדיום הזה

רינת:

אני לא חושבת שזה קשור לאולד סקול. לא הייתי מכנה את עצמי ניו סקול… גם לי המעבר למרחב הווירטואלי הוא לא טבעי. אבל בשורה התחתונה, בחודשים האחרונים סגרו את עולם התרבות. זה זוועה. זה בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת בכל כך הרבה מובנים.

אז אני לא מוכנה לתת לזה יד מכיוון שזה לא הדבר ״האמיתי״. צריך להבין איך עושים את זה נכון, מה המדיום האינטרנטי מאפשר. זה דורש את ההתאמות שלו, ודורש גמישות מסוימת, אבל לדעתי בסופו של דבר זה עולה על החסרונות.

אני עורכת בשמונה השנים האחרונות את מגזין האמנות המקוון הרמה. המגזין מוקדש ברובו להצגה נטו של אמנות ישראלית. זה הפך להיות מאגר עצום של עבודות שרבים מקהילת האמנות בארץ משתמשת בו.

אני גם יודעת מניסיון רב שאם יש תיעוד טוב של חומרים, הצופים (וביניהם אני) חווים את החוויה של העבודה גם אם היא רק ברשת. ואם נצרף לזה את השיחות והמפגשים הבלתי אמצעיים שאנחנו מצרפים לכל אירוע ותערוכה בפסטיבל – אני חושבת שבסוף הקהל מרוויח מזה משהו שהוא לא היה מקבל במפגש הממשי. באיזשהו אופן מוזר, לפעמים המפגש הפיזי הוא יותר מנוכר מהמפגש האישי הווירטואלי

לי היא:

ועוד דבר: תחום העשייה שלנו – תרבות ואמנות – במשבר הזה הוגדר כלא חיוני וההגדרה הזו מקוממת. באחת ההזדמנויות אחת האמניות שיתפה אותנו שאם היא נשאלת בדרך לסטודיו לאן היא הולכת היא עונה שהיא בדרכה להצטיידות רוחנית, ואני ממש מזדהה עם האמירה הזו: היא הכרחית באותה מידה

יובל:

מסכים לגמרי. בואו תתנו עוד כמה דוגמאות לכמה היילייטס מהפסטיבל, ואיך המעבר מהפיזי לדיגיטלי משפיע עליהם

רינת:

כנס ירושלים לאמנות, שאנחנו מקיימות יחד עם ערב רב והרמה, היה אמור להיות כמו בשנה שעברה במכון ון ליר. זה יום שלם שאנחנו מקדישים לדיון בסוגיה אחת והשנה, עוד לפני שהגיעה הקורונה החלטנו לעסוק ב״רגע האמת״. באיזה אופן מוזר תחושת הקטסטרופה הייתה עבורנו באוויר עוד בשנה שעברה, החל מהתערוכה המרכזית בביקור חולים (אחות, אחות) וכלה בכנס שמראש המחשבה מאחוריו הייתה לעסוק במקום של האמנות בעיתות משבר, החל מהמקום האישי/פרטי ועד למקום הגלובלי.

רינת אדלשטיין: עוד לפני שהגיעה הקורונה החלטנו לעסוק ב״רגע האמת״. באיזה אופן מוזר תחושת הקטסטרופה הייתה עבורנו באוויר עוד בשנה שעברה, כולל בכנס שמראש המחשבה מאחוריו הייתה לעסוק במקום של האמנות בעיתות משבר, החל מהמקום האישי/פרטי ועד למקום הגלובלי

הכנס ישודר באינטרנט, יצולם ממכון ון ליר, ובגלל המעבר למרחב הווירטואלי זכינו גם לכמה אורחים מחו״ל שמשתתפים בו, ביניהם ואיווה גרייניטה (ליטא) כותבת, מחזאית ומשוררת שחיברה את הליברטו והייתה מעורבת ביצירת הפרפורמנס־אופרה שמש וים (מרינה), שייצג את ליטא בביאנלה בוונציה וזכה בפרס אריה הזהב לביתן הלאומי הטוב ביותר (2019). והראג ורטניאן, עורך מגזין האמנות האמריקאי המקוון הייפראלרג׳יק.

בנוסף, כל הגלריות לאמנות עכשווית בירושלים מצטרפות אלינו לאינטרנט וכל אחת מהן מציעה פתיחה/שיח/אירוע בתערוכה שמתקיימת אצלם. הצפייה בתערוכות תלווה ברובן בסיור מודרך בחלל דרך סריקה תלת־ממדית. וכאמור, להבדיל משיטוט בודד וירטואלי/פיזי, זה ילווה בהסברים ובשיחה פתוחה עם האוצרות ו/או היוצרים של התערוכות

דנה לוי, מסכות של חיות

עגורנים בגלריה ברבור. צילום: דוד לוקארד

birds

לי היא:

לדוגמה, עגורנים – סדנאות לכל המשפחה שבנויות על סיור בתערוכות וסדנת יצירה בעקבותיהן. השנה תכננו יותר סדנאות כאלו בשש מהגלריות המשתתפות בפסטיבל. במקור נערכנו להעביר כמה סבבים פיזיים בקפסולות קטנות ובמרחב הפתוח בכל אחת מהגלריות. המעבר לאונליין חייב התאמות ושימוש בחומרים שיותר זמינים ונגישים לכולם, למשל במקום עבודה בגבס עבודה בנייר. בניה של הסיור בתערוכות באופן מעניין דרך הזום תוך שמירה על חווית יצירה איכותית ואינטימית ונתינת תשומת הלב אישית למשתתפים.

מתוכננות סדנאות מאוד מגוונות, לדוגמה במרפסת של מוסללה תתקיים סדנה שכולה סביב חוויה של טבע והקשבה לשירת הציפורים. מה זה אומר בכלל להיות ציפור? ואם הייתי ציפור, איזו מין ציפור הייתי? בסדנה נתעופף אל מחוזות הדמיון והפנטזיה, נתנסה בחיבור חומרים ונרכיב מגדיר חדש ובלתי רגיל של ציפורי ילדים.

סדנת דיוקן בעקבות התערוכה שתפתח מתישהו בקוביה של סלון הקוביה, תעסוק במה קורה כשאני מצייר את עצמי לעומת כשאני מצייר מישהו אחר, ומה אם בחרתי לצייר רק חלק אחד מתוך כל הפרצוף? נתבונן בדיוקנאות של אמנים שונים ונתנסה בחוויה של ציור דיוקן משותף להורה ולילד/ה.

וסדנאות נוספות בתערוכות טיול מסביב לעולם שלי בתערוכה ״מציאות באספמיה״ של גלריה סטודיו משלך, אבנים משאירות חותם בתערוכה ״נופי בריחה״ בסדנת ההדפס ירושלים, סינדרלה של חפץ בתערוכה שקיעה בסדנאות האמנים ירושלים. וספר הצורות שלי, שזו סדנה להכנת ספר סקיצות והתנסות ביצירת שבלונות בעקבות התערוכה ״הגדה של פסח״ בגלריה ברבור.

חלק מהתערוכות מוקמות למרות הסגר ונפתחות עכשיו וחלק מוכנות ויפתחו בעולם הפיזי רק אחרי הפסטיבל, אבל עדיין יש להן מקום דרך השיחות בגלריות או השיתוף בתהליך יצירתן. וגולת הכותרת היא מופע הפתיחה שיועד לגן החיות התנ״כי ועכשיו כולו הומר לחוויה האינטרנטית.

יובל:

מה יקרה בו?

לי היא:

במקור הזמנו את הכותב והמחזאי יונתן לוי לכתוב לנו סיור בגן החיות התנ״כי בלילה, ובעקבות המצב זה השתנה לפואמה לירית יפהפייה שנכתבה במיוחד לגן, שעוסקת ביחסי אדם־עולם כדינמיקה הדדית של פגיעה, ריפוי והתפתחות. את המוזיקה הלחין נועם ענבר והעיצוב, ביצוע, בימוי, הפקה וצילום נעשו עם תלמידי שנה ד׳ של בית הספר לתיאטרון חזותי. המופע המצולם ישודר בערב הפתיחה של הפסטיבל.

בנוסף, הזמנו את האמנית הילה עמרם לאחד מחדרי הפלאות של גן החיות שלרוב לא חשוף לציבור הרחב, והיא יצרה שם אינסטליישן שייסרק גם הוא. בערב הפתיחה נציג את כל העבודות ותהיה גם שיחה עם היוצרים

הילה עמרם, Regressive Evolution. צילום: יובל חי

נטע קומורניק, שלדג גמדי, עלה דולב, במרפסת של מוסללה

יובל:

ומבחינת הכרטיסים – איך זה יעבוד? כל האירועים בתשלום? יש מנוי?

רינת:

חלק מהאירועים ללא תשלום, חלק בתשלום סמלי. יש גם PASS במחיר ממש אטרקטיבי (במיוחד לסטודנטים) שמקנה כניסה חופשית לכל האירועים. וכפי שכתבנו בפתח דבר של הפסטיבל,לא פשוט לקיים פסטיבל עצמאי אף פעם, לא בשגרה ובטח לא בתקופה הזו.

כל כרטיס שנקנה לכל אחד מן האירועים המוצעים יסייע לנו לתמוך באמנים המשתתפים בפסטיבל שחווים ימים מאוד לא פשוטים בחצי שנה האחרונה, להמשיך את הפעילות של מנופים באופן כמה שיותר עצמאי, ולהבטיח אותה גם בשנים הבאות

יובל:

זה מדהים איך בכל שנה צריך להיאבק מחדש על הקיום של אירועים, ששום דבר לא ברור מאליו, לא בימים רגילים ולא בימי מגיפה. מהבחינה הזו כל הכבוד, כמה זמן כבר? אתן חוגגות בת מצווה, לא?

רינת:

😂 הגענו למצוות

יובל:

לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימות?

רינת:

שאנחנו יודעות שהמעבר לאונליין הוא לא פשוט, בעיקר לא רגשית, אבל אנחנו מבטיחות תוכן מעולה ומקורי שנוצר על ידי מאות אמניות ויוצרים במיוחד לכבוד הבת מצווה שלנו (: אז תבואו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden