כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
נועה אירוניק. צילום: מ״ל

צבע טרי 2020: בלי לצאת מהבית

יריד האמנות צבע טרי עבר שינוי ברוח התקופה, והוא פועל לראשונה במהדורת אונליין בלבד, ללא מועד סיום. הצצה לפרויקטים בולטים בחממת האמנים ובחממת העיצוב 

נועה אירוניק

עבודותיה של נועה אירוניק, בוגרת ביה״ס לאמנות בשנקר, נוגעות בכל מה שמעניין אותה ויושב לה על הלב; ייצוגי מגדר, מיניות, מוות, רגשות וסיטואציות ומשפטים שהולכים איתה ומהדהדים לה בראש. עבודותיה נעות על הציר בין משעשע למדכא, הומוריסטי ומקאברי, עלוב וסטואי. 

הדיסוננס בין הסוסים השומרים על אצילות ופאר בעת הרכיבה אך גם בעת ההתרסקות – לרוכביהם העלובים, המסורבלים והפאתטיים, מסמן את ההתנגשות בין החיה לאדם, בין המלאכותי לטבעי, ומדגיש את הכישלון הידוע מראש בנסיון לביית, לאלף ולשלוט בדבר פרוע ועל זמני.

״בכל הציורים יש סוסים, שזה משהו שאני עושה בשנתיים האחרונות, יש שיאמרו שזו התמכרות (אני). אני חושבת שסיטואציות הרכיבה והמוות שלהם זו הדרך הכי טובה שבה אני מצליחה להעביר את התחושות שלי״.

נועה אירוניק. צילומים מ״ל


מורן אסרף

מורן אסרף בוגרת ביה״ס לאמנות וחברה במכללת ספיר, גיבשה קול מובחן ובולט בשדה האמנות. בעבודות צילום, וידיאו ופרפורמנס אסרף משתמשת בגופה ככלי שבאמצעותו היא עוסקת בחיפוש הזהות שלה כאישה מהפריפריה, ממוצא מזרחי, זו שהוגדרה לאורך השנים על ידי מבטם של גברים. חומרים מרכזים ביצירתה הם סקוצ׳ים לניקוי וצמר פלדה, שניהם נעימים למראה ומצמררים למגע. בעזרתם היא שואלת שאלות על נראות, תעתוע ופיתוי תוך עיסוק אינהרנטי בניקוי, חיטוי ומחיקה.

״על־ידי הצבת הגוף במרכז היצירה, אני מבקשת להפוך את הביוגרפיה האישית והאינטימית, לטענה עקרונית. טענה נשית, מזרחית, מעמדית ופוליטית־תרבותית״.

מורן אסרף. צילום: ויטלי גרישינקו

מורן אסרף


שמואל גולדשטיין

שמואל גולדשטיין, בוגר המדרשה לאמנות, מחפש אחר רגעי מעבר בין ניגודים־בינאריים (גבר/אישה, פנים/חוץ, יום/לילה, מודע/לא מודע ועוד..). רגעים אלו מאפשרים הסתכלות אחרת על אותם ניגודים הנתפסים, בחברה הדתית שבה גדל, כאבסולוטיים וקיצונים זה לזה. בציוריו הוא מנסה לעבוד בין ציור מופשט לריאליסטי. בפיסול הוא מעדיף לתת לרעיון להוביל אותו אל החומר והטכניקה.

ביצירה הבולטת שלו – סדרת כדורי־רגל שהוא תופר מבדי הציורים שלו – הוא מפרק ומרכיב מחדש עולם משובש של דימויים.

״בציורים שלי אני מנסה לתאר את התגבשות אישיות האדם כרב שכבתית, שיניונית וללא בסיס. ההקשר בין העבודות בתערוכות ובסטודיו שלי מתחלק לשניים, האחד הוא הנושא הבא לביטוי במגוון רחב של חומרים והשני בנראות של העבודות, כאן אני נמשך לאסתטיקה מנצנצת, פתיינות חומרית ועבודה עמלנית״.

שמואל גולדשטיין. צילומים: מאיה זהבי

שמואל גולדשטיין. צילום: מ״ל


דפנה לוי / סטודיו אורטו

הקולקציה של דפנה לוי מסטודיו אורטו מתמקדת בשילוב שתי טכניקות של עבודה בחומר הקרמי: יציקה בתבניות ועבודה על האבניים. כל אובייקט הוא תוצר המשלב את שתי הטכניקות, ומשתמש ביתרון היחסי של כל אחת מהן ליצירת אובייקט שלם אחד. משחק השכבות נוצר על ידי יציקת חומר בצבעים שונים אל תוך התבנית, שפוגש בסיבוב הרפיטטיבי, הנוצר על האבניים.

״נולדתי וגדלתי במדבר, היום אני חיה ליד הים. אני מוצאת חיבור שלם של שקט בין ההרים והגבעות של המדבר, לגלים של הים״.

דפנה לוי. צילום מ״ל

דפנה לוי. צילומים: הדס פרץ


תומר נתנאל לוי / תומי דיזיין

תומר נתנאל לוי, אמן־מעצב צעיר, תושב יפו, בוגר לימודי עיצוב במכון הטכנולוגי חולון, מעיד על עצמו שהוא מעצב אינטואיטיבי. ביריד הוא חושף לראשונה את ״קולקציית יפו״ – פרויקט מתמשך החוקר את הצורה של קשת שוות שוקיים. הקשת היא אלמנט מבני שהיווה פריצת דרך טכנולוגית בימי הביניים, והפך לסממן בולט של סגנונות ארכיטקטורה שונים.

סט הישיבה החדש של תומי דיזיין עושה שימוש דקורטיבי בקשת הקונסטרוקטיבית, ובכך מייצר מתח בין שרידי ההיסטוריה של יפו לרהיטים נוחים וקלילים. ״במרכז תהליך היצירה שלי נמצא תמיד נרטיב, כך שהרהיטים שלי הן למעשה דמויות עם אופי, רצונות וסיפור, בין שהם הגיעו לסטודיו עמו (רדי־מייד) ובין שיצרתי אותם מתוכו״.

תומר נתנאל לוי. צילומים: מ״ל


רותי דה פריס

רותי דה פריס, בוגרת המדרשה ולימודי תואר שני באמנות (MFA) בבצלאל, שואבת השראה מאמנות קדומה, מפולקלור, מעולמות האופנה והתיאטרון. בשפה האמנותית שלה האבחנה בין האנושי לחייתי, בין הנשי לגברי ובין האורגני למלאכותי מתמוססת לחלוטין. עבודותיה עשויות חומרים זולים ויומיומיים, כגון ניילון, שקיות, סמרטוטים, מדבקות, בדים ורדי־מייד. קראפט, כרעיון וכתהליך עבודה, תופס תפקיד מרכזי בפרקטיקה שלה שכן הוא מאפשר לא רק פעולה אסתטית, קונספטואלית ופונקציונלית, אלא גם נושא עימו משמעויות תרבותיות, מיתולוגיות, פולקלוריסטיות ותנ״כיות.

״ביריד אציג עבודות מהשנה האחרונה, שבהן אני ממשיכה לעסוק בדימוי האדם האנדרוגני, אנשים עם כלי קיבול על הראש, פרצופים, יחסי אדם חיה ועוד. סדרת עבודות על משטחי עץ המתארות אנשי ציפור, אותם אני מרבה לצייר בשנים האחרונות, אנשי הציפור הם בעצם הפשטה צורנית, הם מורכבים מצורות פתוחות, שאותן חיברתי לכדי יצור. אנשי הציפור הם הזולת, חברים, אויבים, חכמים, טיפשים. בנוסף אציג עבודות טקסטיל שונות״.

רותי דה פריס. צילום: גוני ריסקין

רותי דה פריס


נועה פיין / סטודיו טריז

נועה פיין, אמנית ומעצבת בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, מציגה סדרת כדים מאויירים בניפוח זכוכית דו שכבתי. מקור ההשראה של הקולקציה בחוויית האימהות – צורת הכדים מדמה מיכל אשר תכולתו משנה את צורתו החיצונית, כפי שתינוק ברחם משנה את צורת גופה של אימו. האיורים הנאיביים מציגים את הדחף האימהי לגונן על העולל לצד הצורך לשחרר ולאפשר לו לצמוח.

״ניפוח זכוכית הוא תחום אומנותי שמשלב טכניקה מורכבת. בזמן יצירת העבודות בסדנה החמה ההחלטות הן מהירות, המצב הפיסי הוא לא נוח – בעקבות החום, הכובד והאינטנסיביות של התהליך. האומנות היא על גבול הספורט האתגרי. בתוך התהליך הזה אני מוצאת שהתודעה שלי היא שקטה וממוקדת. אני לא מוצאת עוד שקט כזה בשום רגע אחר״, אומרת פיין.

נועה פיין. ציומים: מיכאל מזרחי


מיכל קליסקי

מיכל קליסקי, בוגרת המדרשה לאמנות, עושה בעבודותיה שימוש בחפצי היומיום. הפרקטיקה שלה מערבת בין אמנות קונספטואלית לקונבנציות של עיצוב, DIY ולייף סטייל. היא עוסקת באינטימיות, הורות ויחסי הכוחות בתוך המשפחה, תוך שהיא מציעה פרשנות אירונית, צינית והומוריסטית. בשימוש שהיא עושה ברדי־מייד, היא מציעה נקודת מבט ביקורתית על חברה קפיטליסטית ועודפת שממשיכה כל הזמן לייצר ולהעמיס.

״החומרים האהובים עלי הם חומרים מן המוכן: טפטים , נייר ארונות, מפות שולחן , מברשות ואביזרים לניקוי הבית. יש לי כמובן אובססיות שונות כמו חנות איקאה שמהווה לכאורה תקן, לאיך צריכים להראות חיי משפחה״.

מיכל קליסקי. צילום: מ״ל

מיכל קליסקי. צילומים: מאיה זהבי


צבע טרי 2020, מהדורה מיוחדת

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden