כל מה שחשוב ויפה
בלו־סמיון פיינרו, ״חלב שחור״ במוזיאון חיפה. צילומים: יאהל פיינרו

בלו־סימיון פיינרו // חלב שחור

בעבודה ״חלב שחור״, המוצגת במוזיאון חיפה (הסגור בינתיים), בלו־סימיון פיינרו שב לעסוק בחיים ובמוות, בביתיות ובהיעדרות, ברוחני ובגשמי. הוא שואף להציג את העבודה במוזיאון בטהרן, וקורא לראות במצב האנושי האוניברסלי פתח להדברות ואחווה

הפרטים הטכניים

חלב שחור, תערוכת יחיד במוזיאון חיפה (עד 31.12); אוצרת: סבטלנה רינגולד. גרסה קודמת של המיצב הוצגה לראשונה בגלריה POTERASU בבוקרשט ב־2018.

מי אני

בלו־סימיון פיינרו, אמן, אוצר ויזם תרבות. נולדתי בבוקרשט, חי בחיפה. ב־2008 יסדתי את הביאנלה הים־תיכונית הבינלאומית לאמנות עכשווית ואת מוזיאון AMOCA בסחנין. עבודותיי עוסקות בשאלות זהות וטריטוריה ונוגעות בנושאים אנושיים אוניברסליים. העבודות מאפשרות חיבור של ניגודים וסתירות האופייניים לחיינו בארץ: נושאים כמו נדודים ובית, דת וחילוניות, שפיות וטרוף, זיכרון ושכחה, כמו גם ההיסטוריה והביוגרפיה האישית שלי וטקסטים מכוננים.

הצגתי בדוקומנטה ה־9 בקסל ב־1992. ב־1997 הצגתי תערוכת יחיד במוזיאון ישראל בשם ״קשר לאחד־ טקסט חזותי״, וב־2019 ייצגתי את רומניה בביאנלה לאמנות בוונציה, עם התערוכה ״שייך לשום מקום וזמן אחר״.

צילומים באדיבות גלריה באדיבות Poterasu, בוקרשט

העבודה

״חלב שחור״ הוא מיצב דחוס בפרטים אך עם זאת בעל מאפיינים מינימליסטיים. שמן מכונות שחור ורעיל מאיים ומרתיע נמזג לכלי הפורצלן הלבנים והעדינים, שקישוטם אינו מופרז. השולחן והכיסאות  קשורים לעבר, לחדר ההסבה של בית הורי, לעולם נשכח, לבית שבו ממתינים לסעודת רפאים שלא תתקיים.

לאורך השנים עסקתי במושג הבית, הזהות האישית והקהילתית ומרכיבי הזיכרון, דרך שימוש בחפצים אותנטיים, שיבוש תפקודם או יצירה של אוביקטים חדשים בהשראתם. במיצב מודגשת הניגודיות הבלתי אפשרית, פרדוקס לוגי, שבו מרכיב אחד מבטל את השני ואינו מאפשר את החיבור.

מתח זה מאפשר לצופה לחוות רגע מטאפיזי או מיסטי, בדומה לליקוי חמה, שבו המוכר, הידוע והמובן מאליו, חדל לרגע להתקיים ומערער על המוסכמות והתובנות. כותרת העבודה מצטטת את המשורר פול צלאן בשירו הידוע ״פוגת המוות״.

באמנותי אני מקיים דיאלוג יצירתי עם סופרים ומשוררים, שצלאן הוא בין הבולטים שבהם. המפגש עמו מתבטא בשילוב ניגודים, זיהוי מציאות סימבולית בתוך הווייה יום יומית, וחיבור טעון בין חילוניות וקדושה. בדומה לצלאן, אני עורך מסע חיפוש סמלי אחר מפת ילדותי וכמיהה למצוא ״מקום שאינו מקום״. בתהליך זה אני משלב אובייקטים ודימויים, שהם מראות וזיכרונות היוצרים מסע פנימי וחיצוני, בחיפוש אחר אותה זהות ואותו מקום.

האסוציאציה לשואה אינה מקרית. תחושת האיום על הביתיות והמשפחתיות שמתערערת וחדלה, חפצים שנותרו בודדים כמו עדות אילמת לחיים שוקקים ועשירים שנגדעו.

לאור המצב הייחודי כיום, ניתן לראות את המיצב כקפסולה, העונה על צרכים פיזיים, ביולוגיים וצרכים הדדיים של קירבה אנושית, משפחתיות ושייכות. קפסולה שהיא תא־חילוץ, בחללית אנושית שאיבדה את הדרך, המכיל בתוכו כשל

כשהוא מוצג בימים אלה, המיצב ״חלב שחור״ מקבל משמעות נוספת והקשר למציאות העכשווית. השאלה הפתוחה סביב מבנה המשפחה והמסורת של ״הסעודה המשפחתית״; מושג ״הבית״ שכיום אינו דבר מוסכם; וכן המרחב הבטוח, הפרטי והאישי – שמאז פרוץ משבר הקורונה הפך עבור רבים למלכודת, לסיר־לחץ של קיום פרטי ומשפחתי.

לאור המצב הייחודי ניתן לבחון את המיצב כקפסולה, העונה על צרכים פיזיים, ביולוגיים וצרכים הדדיים של קירבה אנושית, משפחתיות ושייכות. קפסולה שהיא תא־חילוץ, בחללית אנושית שאיבדה את הדרך, מכיל בתוכו כשל המאיים למוטט את דימוי העבר היציב והמוכר ובכך לערער על היתכנות העתיד, הלוטה בערפל.

״חלב שחור״ מציע מטפורה של חרדה קולקטיבית, גלובלית ולאומית. הרגע בו נסדק החיבור בין העבר והזיכרון לבין הבטחת העתיד, הוא הרגע שבו מתערערת הביתיות וכושלת, הוא הרגע בו ההומניזם ניצב בפני משבר וערכים אנושיים מקובעים ומובנים מאליהם הופכים לשאלות פתוחות ומאיימות.

תעבירו את זה הלאה

מעסיקה אותי המחשבה (הדמיונית כרגע) על אפשרות עתידית להציג את המיצב ״חלב שחור״ במוזיאון לאמנות עכשווית בטהרן (TMoCA). הייתי רוצה לשתף את הקהל האירני בשאלות שמעסיקות אותי ושיכולות להיות רלוונטיות להם ולנו, במקרה של עימות צבאי גדול במזרח התיכון. שאלות בנושא חרדה קולקטיבית, של אזור אסון שמוביל להגירה, למצבם הקיומי של פליטים חסרי בית ושייכות.

המיצב ״חלב שחור״ מעלה תחושה של מצב גלות, של איום וחרדה בעריכת שולחן לארוחה משפחתית חגיגית, שבה החגיגה נעלמת והשולחן ננטש בטרם נלגם המרק. סעודה אחרונה שמחריפה את אווירת ההיעדר וצלחות החלב השחור מתפקדות כרוחות רפאים. המפגש עם הקהל האיראני עשוי להבקיע דרך להדברות.

בלו־סמיון פיינרו (במרכז), עם עבודתו ״שושנת האין״ בארט באזל 2019. צילומים באדיבות גלריה Plan B, ברלין

פלוס אחד

המיצב שושנת האין (Rose of Nothingness) שהוצג בתערוכת Unlimited במסגרת ארט בזל ב־2019 (ולפני כן בגלריה Plan B בברלין ובביאנלה בווינה) שואב השראה מאותם המקורות – חלב שחור בעקבות פאול צלן. היצירה מורכבת ממערכת טפטפות המטפטפות מים שחורים לתוך בריכת השתקפות שחורה. האוצר Gianni Jetzer (אוצר מוזיאון Hirshhorn שבוושינגטון) הזמין את העבודה לתערוכה בבאזל ואמר עליה שהיא ״מזרקה מלנכולית״ – מיזוג של כוחות מנוגדים.

המזרקה היא יצירה אנושית עתיקה המנסה לשחזר את פלא נביעת המים, ואת עוצמת השפע והחיות הטמונים בקול הפכפוך ותנועת הזרימה האינסופית. בשונה מהמזרקה הקלאסית, המיצב ״שושנת האין״ מבוסס על מערכת השקיה מודרנית, שפותחה בישראל כחלק מהרעיון הציוני של הפרחת השממה וגיוס המדע והקדמה. בעבודתי היא משובשת ופועלת במחזוריות סגורה, הפוגעת בפונקציונליות היצרנית שלה נועדה. את המים מחליף הנוזל השחור, שיוצר ניגוד לצלילות ולחיוניות של המים, וכמו החלב השחור של צלאן, המתח בין ניגודים מכה בנו ומערער את הביטחון במוכר והידוע.

העבודה מדגישה את המבנה הדואלי של למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים, חלוקה מוכרת ומושרשת של ארצי מול אלוהי, גשמי ורוחני. כאשר הטפטפות דוממות ההשתקפות בבריכה מושלמת ונוצרת אחדות בין הדימוי והשתקפותו. עם תחילת הטפטוף משתבשת ההשתקפות, והמראה הופכת למשטח דינאמי של אדוות עגולות.

צופה שהחל לצפות בעבודה בשלב הטפטוף מקבל את הרושם של סערה חסרת סדר, שצף של טיפות ללא הפסק. אך בצפייה הדרגתית של התהליך כולו ניתן לראות את הדפוס המבוסס על גריד של קווי צנרת ההשקיה, מערכת של אדוות עגולות בעשר שורות, במרווחים מדויקים. שרטוט האדוות במים הוא למעשה שיקוף נוסף של המערכת העליונה בתחתונה. בהתחלה החלק התחתון היה האקטיבי ובשלב השני גם החלק העליון הופך לפועל ואקטיבי.

ברוח התפיסות המיסטיות־קבליות אפשר להעתיק את מערכת יחסים בין המרכיבים השונים של העבודה לבין מפגש של כוחות תיאולוגים פילוסופים דואליים הנמצאים בשני קטבים אך משולבים זה בזה.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מיכל

    מרתק!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden