כל מה שחשוב ויפה
פסקול, סטודיו סאנדיי־סקיי בפסטיבל האיור
פסקול, סטודיו סאנדיי־סקיי בפסטיבל האיור

Soundtrack: הפסקול של המאיירים בפסטיבל האיור

44 מאיירים קיבלו פלייליסט אנונימי שהכינו חבריהם לתערוכה פסקול, ויצרו בהשראתו איור שיכול להתאים לעטיפת אלבום או כקאבר של פלייליסט בספוטיפיי

כמה פעמים שמעתם שיר שהעלה בכם רגש? שזרק אתכם לזיכרון ישן? שיר שהתנגן ברדיו בזמן נשיקה ראשונה, או אלבום שליווה אתכם במסע לארץ רחוקה? לכולנו יש רגעים וחוויות בחיינו שמלווים לא רק בזיכרון ויזואלי או רגשי אלא גם בפס קול אישי. 

לכבוד התערוכה פסקול בפסטיבל האיור, ביקשו אוצרי התערוכה – המאיירים והמעצבים של הסטודיו של חברת SundaySky – מ־44 מאיירות ומאיירים, להכין פלייליסט קצר, אוסף של חמישה שירים: שזכורים להם, כאלו שליוו/התנגנו ברקע של תקופה מסוימת או רגע מיוחד, ושמחזירים אותם לאותה החוויה ברגע שהם שומעים אותם.

בשלב השני כל מאייר קיבל תיאור קצר של החוויה ואת רשימת השירים של מאייר אנונימי אחר, והתבקש לאייר בהשראת הפלייליסט והתיאור הקצר איור, כזה שיכול להתאים לעטיפת אלבום או כקאבר של פלייליסט בספוטיפיי.

עם פתיחת התערוכה בשבוע שעבר, גילו המאיירים כיצד החוויה שלהם קיבלה פרשנות חדשה, נחשפו בפעם הראשונה עם הדמות שעומדת מאחורי הפלייליסט והתיאור הקצר שאותם איירו, ואולי גם מצאו שירים אהובים משותפים וראו כיצד אחרים הושפעו מהם. שישה משתתפים בתערוכה מספרים על האיור שיצרו.

זיו שמח (zivink)

כשקיבלתי את התשובות של המאייר שלי, הרגשתי תחושת זרות גדולה בכל מקום שהוא נמצא; איזשהו חוסר שייכות תמידי, בלי תחושת בית, לא פה ולא שם. ישר עלו לי תמונות של אנגליה, חורף, הפסקות של טריינספוטינג; אווירה של חורף אנגלי באופן כללי. האלמנטים באיור מבטאים את המסע הזה, את החיפוש אחרי שייכות, את המסע שמלווה הפסקות ממקום אחר.

אחרי שתי סקיצות בעיפרון שלא הייתי מרוצה מהן, התחלתי לשרבט את השלישית ואלמנטים התחילו להתחבר. התחלתי מהגיבור ולאחר מכן המשכתי לאלמנטים מסביבו. הראשון בהם הוא המטוס, שהתחבר לי מאוד לפסקול. בזמן העבודה הקשבתי לשירים והם עזרו לי לחדד את האיור. אחרי עיפרון ודיו עברתי לפוטושופ ושם נגמר התהליך והאיור הגיע לסופו.


נדב מצ׳טה יהל

יש משהו במוזיקה שמאפשר חיבור מיידי: בלי שאלות, בלי צורך להכיר, בלי לחשוב; רק להרגיש את האווירה ואת הרגש. הפלייליסט שקיבלתי הרגיש מאוד ברור, באווירה ובתקופה שהוא מתאר: משהו נוסטלגי, ביתי ומלא צבע.

הצבע הצהוב מתקשר אצלי לזכרונות ילדות, לכן החלטתי לצבוע את הציור כולו בכתם צהוב, ועליו להכניס כתמים נוספים שידגישו את הכאוס וההוריקן של ארוחת הצהריים אצל סבתא. ובעין הסערה, ישן במתיקות – האחראי הראשי לבלגאן.

נדב מצ׳טה יהל

נדב מצ׳טה יהל


נטע לוי

כשקיבלתי את הפלייליסט קראתי אותו וחשבתי לעצמי שמעולם לא הייתי בארצות הברית. יצא לי לטייל בעולם אבל פחות נמשכתי לנסוע לשם. היה לי קצת קשה לדמיין איך הרגישה הדמות שלי כשהיא נסעה וחוותה שם חוויות מסעירות ומרגשות, ואיך הכל התחבר יחד.

דמיינתי את תלמה ולואיז (בגרסת הגבר והאישה) נוסעים לטיול על מפה, עם מלא מקומות. התחלתי לחפש רפרנסים לאריזונה, ניו יורק, גשר הזהב ועוד מקומות שהמאיירת ציינה בטקסט. חלק מהמקומות לא היו מזוהים כל כך עם סמלים מובהקים והשתמשתי ברפרנסים של מבנה כלשהו, שהיה נראה לי מעניין מתוך המדינה המדוברת. אחרי זה יצרתי תרשים בסיסי באייפד.

רציתי לאייר את האיור שלי בתכנת procreate, כי התחדשתי באייפד המדובר והייתה התלהבות, אבל למרבה האכזבה התכנה מגבילה בשימוש של שכבות עבודה ככל שהפורמט גדול, אז השתמשתי בתוכנת הפוטושופ באייפד. עדיין חסרים שם כל מיני פיצ׳רים שקיימים בפוטושופ בגרסת הדסקטופ אבל יש גמישות בגודל הפורמט והשכבות, מה שאיפשר לי להרגיש שאני מציירת על דף ולתת תחושה ידנית ואקרילית לאיור.

נטע לוי, מתוך התערוכה פסקול

נטע לוי


רותם זוהר

האיור מתאר סיטואציה סוריאליסטית של זכרונות שמציפים ומתערבבים עם המציאות. קיבלתי פלייליסט עם טקסט שמדבר על זכרונות מפסטיבל מוזיקה: היו שם הרבה זכרונות טובים ותכניות שהתבטלו השנה בגלל הקורונה. רציתי לתת תחושה של חלום ורוד שמשתבש, זכרונות שנמצאים בראש ומשתלבים בצורה מוחשית בתוך סיטואציה יומיומית. 

בשבילי פעולת ההליכה/נסיעה באופניים מביאה זרם של זיכרונות ומחשבות. החלטתי לשלב את הזיכרונות מהטקסט שקיבלתי בתוך הנוף היומיומי שלי. כך, האיור מבוסס על צילומים מרחוב יגאל אלון בתל אביב, הדרך שבה אני הולכת כל יום לעבודה. הסצינה בנויה מחלקים ריאליסטים ובתוכם שזורים חלקים סוריאליסטים כמו הנהר, המטוס, הפרפרים וכו׳, עם קומפוזיציה אלכסונית שמדגישה את ההצפה ויוצרת תחושה של דינמיות ותנועה.

רותם זהר, מתוך התערוכה פסקול

רותם זוהר


שיר פקמן

תהליך העבודה שלי עבר מספר גלגולים; עשיתי כמה סקיצות אך כולן נראו לי בנאליות. רציתי להעביר איזשהי תחושה על פי הזיכרון שקיבלתי, של נערה צעירה המגלה עולם חדש של מוזיקה שהרחיק אותה מהחיים שהכירה ופתח אותה לתחושות חדשות ומרגשות.

לכן החלטתי לקחת דמות ולבנות סביבה עולם חלומי, רק שלה, מנותק מהכל. במקום להמשיך לאייר סקיצות עבדתי ישירות בתוכנת תלת־ממד, ונתתי לעצמי לזרום ולשחק עם תאורה ואלמנטים עד שהגעתי לתוצאה הסופית.

שיר פקמן, מתוך התערוכה פסקול

שיר פקמן


תמר בן ג׳ויה

הפלייליסט שקיבלתי והסיפור שליווה אותו היו דומים לי באופן מדהים. הוא נקרא ״ירוקים״, והיו משולבים בו שירי דיסני, שירי מסע, ושיר אחד מדכא במיוחד. אני עדיין לא יודעת מי חיברה אותו אבל לא הייתי צריכה להאזין לו יותר מדיי פעמים כדי לפענח איך אני רוצה לפרש אותו, מכיוון שהחיבור היה מיידי.

הרגשתי שהסיפור הוא של ילדה שפוגשת את העולם הגדול. ניסיתי לשלב נופים שאני זוכרת ומתגעגעת אליהם, ולתאר באווירה את הרגע הזה שנוסעים באוטו, השעה לא ברורה והמחשבות רצות.

הקומפוזיציה ישבה לי בראש: מרחבים גדולים ופתוחים שבמרכזם הדמות שמכילה אותם. רציתי בהתחלה לשחק בין העולמות של התמימות ואיבוד התמימות, כמו הפלייליסט עצמו, לצייר גם דברים מפחידים ולהשתמש בשילובי צבעים מרגיעים ונעימים לצד כהים ומדכאים. בסופו של דבר האלמנטים התחברו והפכו לאיור אופטימי, רחוק מהמקום שחשבתי להגיע אליו בהתחלה, אבל עדיין מביע את תחושת ההתבגרות הזו, במפגש של ילד מול העולם.

תמר בן ג׳ויה, מתוך התערוכה פסקול

תמר בן ג׳ויה


פסקול
אוצרות: המאיירים והמעצבים של SundaySky Studio
בר הנסיך, נחלת בנימין 18, תל אביב
נעילה: 19.12

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden