כל מה שחשוב ויפה
מיכל אורן, הדגלים השחורים
מיכל אורן, הדגלים השחורים. צילומים: מ״ל

סיכום 2020 / הדגלים השחורים של מיכל אורן: סיכות ועגילים

מחאת הדגלים השחורים הפכה את הדגל לסימן של התנגדות להתנהלות לא ראויה, לביטוי של אזהרה מפני סכנה. מעצבת התכשיטים מיכל אורן יצרה בהשראתם סיכות ועגילים, שמנציחים את הדגלים לא רק כחפץ של התנגדות אלא גם כעיטור גבורה

״עשוי אתה לשאול בלגלוג: ׳דגל? מה זה? מוט עץ ועליו פיסת־בד?׳ לא, אדוני, דגל הוא הרבה יותר מזה. בדגל מוליכים בני־אדם״ (בנימין זאב הרצל).

תצלום של מפגין בודד עם דגל שחור משך את תשומת הלב של הצורפת מיכל אורן בקיץ האחרון: גבר גבוה יושב בכיסא מתקפל באמצע צומת עמוס, מחזיק בידו דגל שחור קטן מעשה ידיו. הדגל, נדמה יותר כמפרש של ספינת פיראטים זעירה, מאולתר ממעט חומרים שכנראה מצא בבית: מקלות עץ או ענפים, בד שחור שאולי נלקח מחולצה, חבל מתוח כמיתר. אי של התקוממות באמצע כביש אספלט שחור, רגע של אנושיות בתוך ים המכוניות האדישות.

התצלום, שהתפרסם בעמוד הפייסבוק של העיתונאית האקטיביסטית אורלי בר לב, הוביל את אורן להחלטה להצטרף אל פעולות המחאה של הדגלים השחורים נגד השחיתות, באמצעות כלי הצורפות שלה. בהשראת האינטימיות שזיהתה בדגל של האיש בצומת, היא אספה שאריות של כסף טהור שמצאה בסטודיו והשתמשה במכונת רידוד ידנית (וואלס) למעיכת הכסף.

פעולת הרידוד מועכת את החומר, מותחת ומעוותת אותו באופן אקראי, מקפיאה אותו בתוך תנועה שמזכירה תנופה של בד. משאריות הכסף המרודדות יצרה סדרה של סיכות דגלים, שבהן כל פריט שונה, one of a kind, ״כמו אזרחים במדינה דמוקרטית״, כדבריה.

עגילי הדגלים השחורים

עגילי הדגלים השחורים

בנוסף הכינה סדרה של עגילים קטנים, שבהם יריעה זעירה של כסף מושחר מקופלת לשני משולשים החובקים מוט כסף קטנטן. ״תכשיט הוא אוביקט תקשורת לא מילולי״, היא אומרת. ״למרות שהוא קטן הוא משמעותי, גם לעונד וגם למי שנפגש בו במרחב הציבורי. אני שואפת ליצור תכשיט שהוא לא רק יפה, אלא הוא חפץ שנושא משמעות״.

צורפות כמחאה

מה תפקידה של מעצבת במציאות שמשנה את פניה? מה אחריותו של מעצב במקום שערכיו משתנים, ולאו דווקא לטובה? האם חובת המחאה מוטלת על אנשי העיצוב הגרפי דווקא? איפה קולו של עולם העיצוב בתוך האקטואליה?

מבין תחומי העיצוב בחומר (עיצוב תעשייתי, עיצוב קרמי, עיצוב טקסטיל ועוד), קהילת הצורפות הישראלית מתבלטת כמרחב מוביל, משמעותי ואמיץ של מחאה. צורפות ותיקות כדוגמת דגנית שטרן, עינת לידר, שירלי בר אמוץ ואחרות, מציגות כבר שנים עבודות צורפות פוליטיות, ומשתמשות במיומנות המקצועית כאמצעי לביטוי ביקורת ומחאה.

שטרן יצרה תכשיטים מפחיות משקה מעוכות שאספה במחסום קלנדיה (״שמיים וארץ״, 2007); בר אמוץ הציגה סיכות אימייל כתגובת מחאה לציטוט ״מכה קטנה בכנף״ מפי הרמטכ״ל לשעבר דן חלוץ (2007); לידר עיצבה סיכות זיכרון לכפרים הערביים שהיו באזור תל אביב (״הסדר לא הושב על כנו״, 2009). גם צורפים כדוגמת איתי נוי, גרגורי לרין ומיכה יחיאלי מציגים עבודות הקשורות במחאה.

אורן שותפה גם היא למאמץ של הקראפיטיביזם הישראלי, וכבר הציגה בעבר עבודות קונספטואליות ביקורתיות. ב־2002 הציגה ב״תגובת שרשרת״, הביאנלה לתכשיט ישראלי 2 במוזיאון ארץ ישראל, סיכות מכסף ופלדה קפיצית, שעליהן צרובים דימויים של טנק מרכבה ומטרות; ב־2010 הציגה בגלריה לופ בניו ג׳רסי, צמיד בשם ״מקום להסתתר בו״ בהשראת בונקרים; ב־2015 הציגה ב״חומרי הזמן״, הביאנלה לתכשיט ישראלי 7, שרשראות עם שורות מתוך שירו של וו.ה. אודן, O What Is That Sound, שנכתב בזמן מלחמת האזרחים בספרד.

״משהו קרה בתקופה האחרונה ובמחאה הזו, שגרם לחיבור בין התכשיטנית שבי, שעושה תכשיטים אופנתיים שנעים לענוד, לבין האמנית המעורבת חברתית שבי, שסופגת את הסביבה ואת הלך הרוח. אני שותפה למחאה, כועסת על המצב, אבל מתמלאת תקווה מהדגלים השחורים שמתרבים״

בשונה מעבודותיה הקודמות, החליטה הפעם לצאת מתחומי הצורפות הקונספטואלית. ״משהו קרה בתקופה האחרונה ובמחאה הזו״, היא אומרת, ״שגרם לחיבור בין התכשיטנית שבי, שעושה תכשיטים אופנתיים שנעים לענוד, לבין האמנית המעורבת חברתית שבי, שסופגת את הסביבה ואת הלך הרוח. אני שותפה למחאה, כועסת על המצב, אבל מתמלאת תקווה מהדגלים השחורים שמתרבים״.

אל תחושת האחריות והמעורבות נוסף העיתוי – יום הולדתה שחל באוגוסט – והיא נרתמה לעבודה מתוך רצון להעניק תמורה למוחים ולמובילי המחאה. כך נולדה ההחלטה למכור את העגילים במחיר סמלי, ולהעניק חלק מהסיכות במתנה למובילי המחאה.

סיכה ודגל

לעומת הבחירה לעצב עגילים, הסיכה היא סמל היסטורי הנושא ערכים של אחדות, מאבק וסולידריות. כבר במאה ה־12 צליינים נוצרים ענדו תגים עשויים מפיוטר, שהעידו על אדיקותם. הסיכה כתג, כחפץ סמלי שמעניק זהות ומשמעות לעונד, אפיינה בשנות ה־50 של המאה ה־20 את האיגודים המקצועיים בארצות הברית, ואילו במחצית השנייה של המאה היא הפכה לסמל של תנועות המחאה הגדולות.

סיכות כפתור נגישות, זולות וקלות לייצור שימשו לייצוג תנועות המוניות בעד זכויות אדם ונגד מלחמה וגזענות, והדגישו את ההיבט של DIY, במיוחד בשנות ה־70. לדעת פיליפ אטוורד, מחבר הספר The British Museum Book of Badges, הסיכה כתג פוליטי משדרת מסר שלפיו גם אנשים ״רגילים״ יכולים לחולל שינוי.

בדומה לסיכה גם הדגל נושא משמעות של סימון זהות. גם השימוש בדגל עתיק מאוד – ראשיתו בשדות קרב, שם שימש בתחילה לתיאום וקישור בין יחידות שונות, ומאוחר יותר גם כאמצעי לאיתות וזיהוי. במאה ה־15, עם הקמתם של ציים ימיים גדולים, הופיע הדגל הלאומי הגדול, מעוצב בצבעים חזקים ובגרפיקה ברורה, שמטרתה להזדהות מרחוק.

birds

הלאמתו של הדגל הפכה אותו לביטוי של הזדהות וגאווה, וסמל לפטריוטיות. מכאן קצרה הדרך להמרתו של דגל הבד בתג המתכת, ולענידתו כסיכה מצופה אימייל. סיכת הדגל, בשונה מסיכות הכפתור ההמוניות, היא סמל לממלכתיות, להזדהות עם השלטון, לייצור תעשייתי שמשדר נאמנות אבל לאו דווקא סולידריות.

מובילי מחאת הדגלים השחורים בחרו בדגל השחור במטרה להתרחק מהמשמעויות הלאומיות המיוחסות לדגל. הבחירה בשחור ביקשה לטעון את הדגל במשמעות חדשה, מהפכנית במודע. אימוץ הצבע השחור הפך את הדגל לסימן של התנגדות להתנהלות לא ראויה, לביטוי של אזהרה מפני סכנה (כמשמעות הביטוי ״דגל שחור״ בחוף הים לדוגמה).

השחור והוורוד, צבעי הדגלים החדשים, מאפשרים לישראלים רבים שהרגישו שדגל ישראל הולאם ונלקח מהם לחזור ולהתאחד סביב דגל, להיקרא אל הדגל, לחרות על הדגל את מאבקם

מטענים סמליים אלו מתעלמים ממשמעויות נוספות שנושא הדגל השחור (כמו השימוש שלו בידי הגי׳האד האיסלמי). ייתכן שזו הסיבה להולדתו של דגל אלטרנטיבי נוסף, הדגל הוורוד, שמבקש להציע אופק אחר. השחור והוורוד, צבעי הדגלים החדשים, מאפשרים לישראלים רבים שהרגישו שדגל ישראל הולאם ונלקח מהם לחזור ולהתאחד סביב דגל, להיקרא אל הדגל, לחרות על הדגל את מאבקם.

לא במקרה בחר האמן איתי זלאיט להעמיד בכיכר פריז בירושלים פסל של מפגין אוחז בדגל; ולהבדיל, האדריכל דרור סופר נחרת בזיכרון כשנהרג בתאונת דרכים בזמן שעמד בהפגנה בצומת ודגל בידו.

אישי ציבורי

ההחלטה של אורן להקדיש את סיכות הדגל השחור למובילי המחאה – אלו שהתמקמו על המדרכה מחוץ לבית ראש הממשלה בבלפור, אלו שמסקרות אותה, אלו שמגנים בשם החוק על העצורים מול המשטרה – מטעינה את הדגל השחור במשמעויות הסמליות של הסיכה, ומנציחה אותו לא רק כחפץ של התנגדות אלא גם כעיטור גבורה.

זהו עיטור כבוד שניתן לחיים על אומץ ליבם להוביל מהפכה, ולא – כמקובל לא פעם – פרס ניחומים שלאחר מוות. בכך היא חורגת לא רק מן האתוס הישראלי שמקדש את המתים, אלא גם מקהילת הצורפים, שמבקרת את האתוס באמצעות עיצוב תגים אירוניים: ״אות כבוד״ שעיצב גרגורי לרין (2015); ״דגל לבן״ של שירלי בר אמוץ (2015); ״ללא שם״ – עלי דפנה ופלדת אל חלד של מיכה יחיאלי (2015); נר הזיכרון שיצרה עינת לידר ב־2017.

מיכל אורן

מיכל אורן. צילום: רוני כנעני

סיכות דגלי הכסף המושחרים, המעוכים, הן עיטור ״ההירואיות של חיי היומיום״ – כמאמר המשורר הצרפתי שארל בודלר. טכניקת העשייה שלהן מעלה על נס את האקראיות ואת האינדיבידואליות; את האלתור ואת החד פעמיות של השארית; את השונות ואת האינטימיות של היומיום. החומר הקרוע, המתוח, המרוט הוא לא קינה אלא להיפך, הזמנה לדמיין. כמו הדגל של האיש בצומת, הסיכה מעניקה לעונד זהות חד פעמית בתוך מאבק משותף של המון.

הטענת הסיכה והדגל בערכים חד פעמיים הופכת אותם מחפץ למפגש אישי ציבורי. זה גם הכוח של עגילי הדגל השחור. כמו הסיכות הם נעשים בעבודה ידנית, מהירה (ללא הלחמה). כאן הקפידה אורן לשמר את חופש התנועה של דגלי העגילים על גבי המקל.

״לא עשיתי כלום, זו סיכה בים, נעץ קטן שנבלע בהמון. ובכל זאת יש לו משמעות. החיבור אל הגוף הוא מהחזקים שיש. אולי אפילו יותר מלהניף דגל, דווקא בגלל שהמחווה שלו כל כך אינטימית ואישית״

על אף גודלם הזעיר, היא מרגישה שהעגילים משדרים עוצמה: ״התכשיט עובד לשני הכיוונים, החוצה אל מי שרואה אותו ופנימה אל מי שעונד אותו. עגיל קטן שחור נעוץ באוזן. אולי שניים. אולי אפילו שלושה. אני יודעת שהם שם, הם עשויים כך שלא אוכל לשכוח מהם: הדגל מתנופף, הוא בתנועה, אני מוצאת את עצמי מסדרת אותו מדי פעם, מול המראה או בלעדיה.

״לא עשיתי כלום, זו סיכה בים, נעץ קטן שנבלע בהמון. ובכל זאת יש לו משמעות. החיבור אל הגוף הוא מהחזקים שיש. אולי אפילו יותר מלהניף דגל, דווקא בגלל שהמחווה שלו כל כך אינטימית ואישית״, אומרת אורן.

צילום: נעמי גוטרמן סיטנר

מרגע שהעלתה את עגילי הדגלים לפייסבוק והציעה אותם למכירה, ההיענות היתה עצומה. תוך שבוע אזל מלאי. מאז ההזמנות ממשיכות להגיע, והיא מתארכת כל סדרה על פי החודש שבו נוצרה: ״זו תחושה מדהימה. אני לא מפסיקה לחשוב כמה נפלא שאנשים מבינים את הכוח שיש לתכשיט, שהופך לאוביקט בעל משמעות״.

לדבריה, מרגש לראות מי הם הרוכשים. ״מצד אחד פעילים בהפגנות, ומצד שני אנשים שלא יכולים להגיע להפגנות (בקבוצת סיכון למשל), אבל מרגישים חלק מהמאבק ורוצים לשאת את נס המחאה. אחת התמונות המרגשות שקיבלתי היא של זוג מקסים, פעילים מאוד במחאה, שחלקו זוג עגילים. הפוליטי, האישי, הזוגי,האסתטי, כל אלו מתערבבים במחווה הזו של כסף מושחר במשקל 0.3 גרם״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    יפה, אולי היה אפשר לעשות דגל כחול לבן ולבוע במרכז בשחור או את המגן דוד או את הרקע,שמצד אחד יביע שחור ומצד שני ישמור על הישראליות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden