כל מה שחשוב ויפה
יריד RAKFAF 21, איחוד האמירויות. צילומים: מל

מזרח תיכון חדש: שרון תובל מציג אמנות ישראלית באיחוד האמירויות

האוצר שרון תובל מציג עבודות של דנה לוי, שחר מרקוס, תמיר צדוק ואייל סגל ביריד בין־לאומי לאמנות עכשווית באמירויות. ״יש כאן הרבה סקרנות לגבי ישראל״

חגית:

הי שרון, מה קורה באיחוד האמירויות? מתי הגעתם ואיך אתה משלב ביזנס ופלז׳ר?

שרון: הגענו לדובאי ב־12 לינואר, לחופשה של שבוע ימים, משולבת עם פגישות עבודה שלי ובן זוגי דב קלמן. לדב יש כאן עיסוקים בתחום התיירות, ולי בתחומם האמנות. כבר היה לי תכנון לאצור כאן תערוכה במסגרת יריד האמנות RAKFAF21 – יריד אמנות עכשווית המתקיים מדי שנה בנסיכות ראס אל חיימה Ras Al Khaimah. קבעתי סיור ביריד עם מנהלי קרן אל קסימי והאוצר הבינלאומי של התערוכות.

אחרי שנסגר נתב״ג השהות שלנו התארכה ולפני כעשרה ימים עברנו לעיר הבירה של הנסיכות (שנקראת באותו שם, ראס אל חיימה) שנמצאת צפונית לדובאי, כ־45 דק׳ נסיעה ברכב. זו עיר קיט על שפת הים ולמרגלות חבל הרים, שמציין את הגבול עם עומאן.

חגית:

נשמע טוב, תפסתם את זה בשתי ידיים. איך התחיל הקשר בינך לבין אנשי האמנות שם?

שרון: הקשרים שלי כאן נוצרו בעקבות הקשרים העסקיים של בן זוגי. הכירו לי את מנהלת קרן אל קסימי (Al Qasimi Foundation for research), שזו קרן חינוך, אמנות ותרבות, מעין מאגר כספי וארגוני של הנסיכות, במימונו של השייח סעוד בין סאקר אל קסימי.

יריד RAKFAF 21, איחוד האמירויות

התמה המובילה של היריד HOPE

שרון תובל בשטח היריד. כפר דיגים היסטורי שהפך אתר מורשת עולמי

איחוד האמירויות מורכב משבע נסיכויות שהתאחדו בשנת 1979 למדינה אחת. לפני כן התנהלו כאן שבעה שבטים עיקריים, כל שבט שהפך לנסיכות ממומן בגדול על ידי השייח שלו ומשפחתו.

ביקרנו כאן לראשונה בסוף נובמבר, עוד בטרם היו טיסות ישירות, וכבר לאחר חזרתי ארצה התקיים מפגש זום עם כל הנהלת הקרן, והצגתי להם בקווים כלליים מאוד את עולם האמנות בישראל. זה היה מאתגר. יש צמא אדיר לגבי ישראל, הם רוצים לדעת, להבין, ולשתף פעולה במישורים רבים

חגית:

ונכון לעכשיו אתה עומד להציג עבודות וידאו ארט של ארבעה אמנים ישראליים ביריד. מה עוד יש ביריד הזה? מי הקהל שלו? זה מסחרי או תצוגה בלבד? (נשמע לי תמים להגיד שיש משהו לא מסחרי באמירויות)

שרון: יריד האמנות RAK FINE ARTS FESTIVAL שנפתח אמש (שישי, 5.2) מתקיים השנה בפעם התשיעית. זה אירוע שימשך חודש ימים והוא מתקיים בכפר דייגים מהמאה ה־17, שהוכרז כאתר מורשת עולמי ע״י אונסקו. הכפר אל ג׳זירה אל חמרה (Al Jazirah Al Hamra Heritage Village), מורכב מ־480 בתים ישנים ששופצו, המהווים במה לתצוגות שונות ופעילות תרבות לאורך השנה. האמנות מוצגת בתוך המבנים ובסמטאות הכפר העתיק.

ביריד מוצגות עבודות של אמנים בינלאומיים ומקומיים בכל סוגי המדיה, בדגש על צילום וסרטים קצרים. התמה של היריד השנה היא ״תקווה״, והיא מובילה את התערוכות השונות והבחירות של האוצרים כנושא רוחבי.

אני אוצר תערוכת וידאו־ארט המורכבת מארבע עבודות אייקוניות של אמנים ישראליים – שחר מרקוס, דנה לוי, תמיר צדוק ואייל סגל. העבודות יוקרנו בחלל המרכזי של הפסטיבל על גבי מסך ענק. ועדת היריד בחרה את ארבע העבודות הללו מתוך שש שהצעתי. הבחירה הייתה תוך התייחסות לתמה המרכזית ולהבנה של קהל המבקרים, שהיא פחות קונספטואלית ויותר ישירה.

חגית:

זה נחשב ליריד אמנות מרכזי באמירויות?

שרון: אז זהו, שצריך להבדיל בין הירידים והביאנלות שמתקיימות כאן. יש תחרות לא סמויה בין האמירויות על אירועי אמנות ויוקרה אמנותית. יריד Art Dubai, שיתקיים בחודש הבא בעיר דובאי, הוא היריד המסחרי פר אקסלנס, הכולל גם כמה תוכניות לאוצרים ואמנים, כמו תוכניות שהות אמן וכו׳.

היריד הנוכחי אינו מסחרי כלל. לא מציגות בו גלריות, רק אמנים, וגם אין מכירה באופן ישיר. הייתי אומר שזה יריד אפילו קהילתי, כי הוא מציג גם קואופרטיבים של קראפט מקומי, אבל יש בו הכל.

לעומת זאת, בעיר Sharjah יש ביאנלה שמתקיימת מזה 30 שנה ומאוד מפורסמת. שם מציגים אמנות עכשווית כמו בביאנלה בוונציה, עם תקציבי ענק. (לשם אני רוצה להגיע. אבל שוואיה שוואיה).

התחרות בין הנסיכויות מתבטאת ברצון להתבדל ולבלוט – אחד מציג X השני יציג Y שיהיה יותר מקורי, יותר גדול וכו׳. הכול כאן בצמיחה ועשייה מטורפת, אפילו קצת מעייפת

חגית:

קצת 😱

שרון: הרבה. 🙂

הביאנלה בשארג׳ה תקיים השנה ביוני. ארט דובאי יתקיים ב־19 למרץ

חגית:

ביוני? איך מתנהלים בחום של 45 מעלות?

שרון: כן יש חיים בקיץ, הכל במזגן. יש אפילו רחובות ממוזגים

חגית:

טוב, אם יש מזגן, אני באה J

שרון: הם לא מוותרים על אמנות ותרבות ולא על החיים. לא סגרו כאן כלום מהתחלה ומשום מה יש להם גם הרבה פחות מתים מאצלנו. איך זה יתכן ? נשאל את ביבי?

לדוגמה אירוע הפתיחה של היריד אתמול, ל־1500 מוזמנים. כל אחד קיבל גם זימון לבדיקת קורונה, והיה מחויב להציג תוצאה שלילית בכניסה

חגית:

זו הייתה השאלה הבאה שלי. מה פתוח ומה סגור? הלובר ובכלל אבו דאבי – עיר הכלכלה והממשל המרכזי – סגורה ומסוגרת כבר יותר מחצי שנה

שרון: כל המוזיאונים כאן, לפחות בדובאי ובראס אל חיימה, פתוחים בחינם. זו נחשבת תרומה בחזרה לקהילה. הלוואי עלינו. בשארג׳ה ביקרנו בשישה מוזיאונים מעולים, גם הכל חינם. יש כאן גלריות ענק – ברמה מוזיאלית

birds

חגית:

הלוואי עלינו באמת. אם כי בוודאי לא הכל ורוד. תספר על העבודות שבחרת, מובן שהכי קל לשנע וידאו ארט

שרון: מן הסתם, המדיום הכי מבוקש בתקופת הקורונה. השילוב של בחירות אייקוניות ישראליות עם התמה של היריד – תקווה, Hope – ומתוך הבנה שהיריד מאוד לא קונספטואלי.

״זרעים״ (2012), מאת שחר מרקוס – עבודת וידאו שהוצגה לראשונה בביאנלה של פוזנן, פולין, עוסקת בשתילת התקווה באדמה. האמן שחר מרקוס, לבוש כחלוץ, עובר אחרי חיילים שגילו מוקשים במדבר. במקום המוקשים הוא שותל זרעים בחורים שהם חפרו. חיים במקום מלחמה, אמנות במקום כח ושליטה. העבודה שנוצרה ב־2012 עדיין נותרה מאוד אקטואלית ומגלמת את תחיית כדור הארץ וניצחון הטבע על האדם.

״התעוררות״ (2011) מאת דנה לוי, צולמה במוזיאון Carnegie לטבע בפיטסבורג, במחלקה לאטימולוגיה, שבה מקטלגים פרפרים מתים מכל מיני זנים. דנה שתלה פרפרים חיים מאותו סוג שמוצג, המונרך, ולאורך הסרט הפרפרים המוצגים כמו קמים לתחייה. עבודתה עוסקת ביצירת אור מתוך החושך, חיים מתוך המוות, ונותנת תקווה לעתיד טוב יותר של האנושות.

דנה חיה ויוצרת בניו־יורק, והיא, כמו האמנים האחרים, מאוד שמחה להשתתף בייצוג ישראלי הראשון באמירויות.

דנה לוי, התעוררות

דנה לוי, התעוררות. צילום: באדיבות גלריה ברוורמן

שחר מרקוס, זרעים. צילום מוידאו

שחר מרקוס, זרעים. צילום: באדיבות גלריה ברוורמן

אייל סגל, חול, סופה והעץ של לורנס. צילום מוידאו

״חול, סופה והעץ של לורנס״ (2013), מאת אייל סגל. לכל אורך הסרט נראה עץ בודד בעמק הירח בוואדי רם שבירדן. העץ מאוד מפורסם, כי הופיע בסיפוריו של לורנס איש ערב, שעבר בוואדי במהלך ההתקוממות הערבית 1916-18.

העץ מהווה סמל לתקווה לאנושות כולה להתאחד, והוא חלק סימבולי מאיחוד המדינות במזרח התיכון. הלחן והניגון נוצרו במיוחד עבור היצירה של אייל ע״י יצחק שושן, קומפוזיטור ונגן מוזיקה אוריינטלית בישראל.

העבודה של אייל מאוד אוריינטלית ופואטית ולכן חשבתי שמאוד מתאימה לקהל המקומי. מאידך היא מאוד פשוטה ויכולה להוביל למנעד רחב של משמעויות

חגית:

אפילו רומנטית. ההיזכרות בלורנס איש ערב והקשר בין מזרח למערב…

שרון: לגמרי רומנטית. והעבודה האחרונה: ״חתונה יהודית במרוקו״ (2014), מאת תמיר צדוק, היא יצירה המתחקה אחר ציורו המפורסם של אז׳ן דלקרואה (Eugene Delacroix) צייר אוריינטליסטי מהמאה ה־19 (שצייר גם את הציורי הנחשב לסמל המהפכה הצרפתית ״החירות מובילה את העם״).

תמיר צדוק יצר את העבודה בעקבות רשמים של דלקרואה שהשתתף בחתונה יהודית במרוקו באותה תקופה. הווידאו הוא מחווה לאמנות, לציור, אך גם פותח שערי תקווה לאיחוד עמים, מעין נוסטלגיה ומבט לעתיד טוב יותר. העבודה מאוד מקשרת בין העמים, בין התרבות האוריינטלית (להבדיל מערבית) לבין היהדות של צפון אפריקה. היא גם קשורה לתולדות האוריינטליזם ולאבות הזרם

חגית:

אני חושבת שהזדמנה לך הזדמנות מצוינת להמשיך בקו אישי שלך, של אוצרות המחברת בין מורשת יהודי המזרח התיכון לאמנות עכשווית ובינלאומית

שרון: נכון. זה מצחיק, כי הם היו מופתעים שיש כזה דבר ״יהודים ערבים״ או יהודים מצפון אפריקה. הם משום מה מקשרים את ישראל לאירופה. אם היו יודעים…

חגית:

נחזור לפעילות שלך. אתה מציין הישג מאוד יפה, ואתה רואה את זה מתחבר לעשייה ארוכת טווח? לפעילות דו כיוונית?

שרון: כן. המטרה שלי, כפי שהצגתי אותה לאנשי המקצוע כאן, היא לבנות גשר בין הארגונים שעמם אני בקשר כאן לבין סצנת האמנות בישראל. לחבר בין גופים, לבנות תוכניות שהות אמן בשני הכיוונים, או פשוט לחבר.

באשר לעצמי, מעבר להיותי אוצר, אני תמיד אוהב להרחיב אופקים, אני פעיל בזירה הבין־לאומית, איש של כדור הארץ ורוצה לחבר בין אנשים. האוצרות אצלי היא ביטוי רגעי, רגשי, מעין יצירה אמנותית. זה בא לידי ביטוי גם במעבדה שלי וכל העשייה המדהימה שם. רק השבוע סגרנו את הקול קורא לשנה הבא, עם 75 הצעות מרתקות

חגית:

אני חושבת שאפילו אתה לא ידעת שאתה כזה (או עד כמה רחוק תלך עם זה)?

שרון: לגמרי. ככל שהזמן חולף אני באמת מתבונן על העשור האחרון בפליאה, אך גם בתקווה וציפייה לעתיד יותר פורה ומעניין. אנחנו בסה״כ רק לומדים בחיים האלה, ונמות עוד יותר טיפשים מלידתנו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden