כל מה שחשוב ויפה

מאוריסיו פולצ׳ק: הג׳וקר, מיחזור ועיוורון צבעים

העובדה שגדל בבית חרדי ושהוא עיוור צבעים, לא מונעת ממאוריסיו פולצ׳ק לעצב את הבגדים הכי צבעוניים בסביבה. ההפקה שיצר בהשראת ״הג׳וקר״ מהדהדת מבחינתו את חוסר הוודאות של תקופת הקורונה

לפני יותר משנה, כשקפיצה קטנה לאירופה הייתה משהו אפשרי שלא עושים ממנו עניין, מעצב האופנה מאוריסיו פולצ׳ק ביקר במילאנו חבר טוב. ״הלכנו לקולנוע לראות את הג׳וקר״, הוא מספר, ״שממש מסביר איך פסיכופתים נולדים. ואז אתה אומר לעצמך שבנסיבות החיים האלה, גם אני הייתי הופך לפסיכופת. זה משכנע מאוד, אתה מרגיש שכל אחד היה הופך למפלצת בתנאים האלה. הכי מעניין שדווקא בתוך השיגעון הוא מצא את הכוח״. 

שנה לאחר מכן הוא מוציא לאור הפקת וידאו (שצילם דביר להר), בהשראת הג׳וקר, שעוסקת בהיווצרות הפסיכופת: איך אדם ״נורמטיבי״ כביכול הופך לפסיכופת, מה ההשפעה של החברה עליו ואיך היא מתייחסת ל״פסיכופתיות״ שבו. עידן הקורונה מהדהד את הדימויים והקווים המקבילים לשיגעון שקיים אצל הג׳וקר: גם אנחנו חיים בחוסר ודאות מוחלט וחיינו השתנו לחלוטין בעקבות אירוע בלתי צפוי שכזה. במקרה של פולצ׳ק, החנות שלו נסגרת בכל סגר מחדש ואימו מתה במהלך התקופה.

״חשבתי לעצמי מה המרחק ביני לבין המשוגע; לא הרבה״, הוא אומר. ״חשבתי לעצמי שאני יכול לבנות קולקציה דרך הסיפור הזה. היו לי הרבה טקסטורות שונות שבכלל לא היו שייכות אחת לשנייה וחנויות הבדים היו סגורות, השתמשתי במה שהיה לי, כל מיני שאריות בדים ובגדים״. 

מאוריסיו פולצ׳ק, הג׳וקר

מאוריסיו פולצ׳ק, מתוך סט הצילומים לג׳וקר. צילומים: מ״ל

מאוריסיו פולצ׳ק, הג׳וקר מאוריסיו פולצ׳ק, הג׳וקר מאוריסיו פולצ׳ק, הג׳וקר מאוריסיו פולצ׳ק, הג׳וקר

כמרצה במחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה, מאוריסיו רגיל לעבוד עם שאריות בדים. אחד הכללים שלו בכיתות שבהן הוא מלמד הוא לא לקנות בדים אלא לעבוד עם מה שיש, בדיוק כפי שהוא עשה בתצוגת האופנה הראשונה שהפיק בעברו בברזיל. ״זה היה בתחילת הדרך שלא היה לי כסף לקנות בדים. לקחתי את מפת שולחן השבת של אמא שלי, מגבות, הכל הפך לחומרי גלם. אנשים אהבו את הקולקציה והבנתי שזה אפשרי״. 

כשעבד בחברות גדולות, הבין ששם נמצא רוב הבזבוז והזיהום שתעשיית האופנה מייצרת. במשך שנים הוא היה אחראי על פריטי הג׳ינס במפעלים בברזיל וראה את כל הלכלוך שזורם לנהר שעל יד המפעל, את המים שנצבעו בצבע כחול לא טבעי, את הקצף הלבן שזרם על הנהר ואת הדגים שמתו מהזיהום. 

כתיקון הוא החליט להשתמש במיחזור כשפתח את הסטודיו שלו בתל אביב. ״אני לוקח בגדים, מפרק אותם לחתיכות, תופר כל מיני חלקים ובכך אני יוצר משטח טקסטיל חדש שממנו אני מכין בגדים חדשים. באמצע התפירה אני יכול להוסיף דברים, לשנות: בגלל זה התהליך מאוד אורגני, הוא קורה תוך כדי״. 

כחלק מהתהליך העיצובי, פולצ׳ק החליט ליצור פריט אחד בלבד מכל דגם. ״הרבה נשים במשפחה שלי היו קונות קוטור ותמיד ראיתי את הבגדים האלה מולי, התלהבתי ונגעתי בהם. הן הסבירו לי מה זה קוטור: הייתה לי דודה שהיה לה חוזה עם ולנטינו שכל בגד שהיא קונה אצלו, הוא לא יכול למכור את אותו הדגם לאישה אחרת״.

בחיים לא תוכל להיות מעצב אופנה

פולצ׳ק גדל בבית חרדי, הבט נוסף שמסביר את הרצון ליצור פריטי ״וואן פיס״ ייחודיים. אביו היה שוכר חייט שהיה מגיע לבית המשפחה ומתאים את החולצות והחליפות לגופם. ״לפני כמה שנים עשיתי תצוגת אופנה על חרדים מנקודת המבט שלי, על החרדי החדש שלובש בגדי סטריט סטייל.

״אחד הדוגמנים היה חרדי אמיתי עם פאות ושטריימל, שבא אלי ואמר שהוא רוצה להשתתף. עשיתי בגדים עם ציציות כדי לדמות את החרדי המודרני, אנשים צעקו בקהל שזה תועבה ושזה אסור, כאילו עשיתי עבירה פלילית. אמרתי לעצמי שאם אני גורם לתגובות זה טוב; אם אנשים עוברים ולא מתייחסים סימן שלא עשיתי כלום. העולם החרדי עשה לי לא טוב״.  

מאוריסיו פולצ׳ק

עיצובים של מאוריסיו פולצ׳ק. צילומים: נתי גולד

מאוריסיו פולצ׳ק מאוריסיו פולצ׳ק

במבט על הפריטים שפולצ׳ק מעצב, הצבעוניות העזה שלהם היא אחד הדברים הראשונים שבולטים לעין, מה שנוגד את העולם החרדי שבו גדל, שם מקובל ללבוש אך ורק חליפות בצבעי שחור ולבן. החיבור שיש לו עם צבע הוא יוצא דופן גם לאור העובדה שהוא עיוור צבעים.

״אני חושב שאני המעצב שמשתמש הכי הרבה בצבע, אני לא מכיר מעצב אחר בארץ שמשתמש בצבעים כמוני. אני גם עושה גרפיטי, צבע בשבילי זה חצי ממני״.

אני חושב שאני המעצב שמשתמש הכי הרבה בצבע, אני לא מכיר מעצב אחר בארץ שמשתמש בצבעים כמוני. אני גם עושה גרפיטי, צבע בשבילי זה חצי ממני

בעברו הרחוק, כשהיה כבן 18, גילה את עיוורון הצבעים שלו בעקבות תקרית לא נעימה שבה הגיע לארץ במיוחד על מנת להיבחן למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. אחת המרצות הבכירות גילתה לו בפעם הראשונה שהוא עיוור צבעים ואמרה לו שבחיים הוא לא יוכל להיות מעצב אופנה.

״בסופו של דבר הלכתי ללמוד בפילדלפיה וכיום אני מלמד בוויצו; אני לא חושב שזה גרם לי למגבלה. למען האמת, בכל מותג שבו עבדתי, אני הייתי אחראי לבחירת הצבעים של העונה״.

כמי שעלה לארץ מברזיל, מה אתה חושב על האופנה הישראלית?

״אני חושב שאנשים פה מאוד פחדנים. יש את הקטע של ׳לאן אני אלך עם זה׳ או ׳מה יגידו׳. היה לי מקרה מעניין עם דוגמן שבא אלי, מדד איזה לוק וממש התלהב ממנו, והוא אמר שהוא נראה ממש טוב בזה.

״שאלתי אותו אחרי זה אם הוא יילך עם זה והוא ענה לי שלא ושהוא ׳לא יכול ללכת ככה׳. בעבר ישראל הייתה המצפן של תעשיית האופנה העולמית עם מותגים כמו משכית וגוטקס, אני מקווה שבעתיד ישראל תחזור להיות בלב העשייה האופנתית״.

מאוריסיו פולצ׳ק מאוריסיו פולצ׳ק

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    קודם כל אתה יותר יפה בלי צבע על הפנים.
    שנית: אם הצבעים באים לעזור לתצוגה ניחה,
    אבל הצבעים בחלק מהדמויות אינם מוסיפים לבגדים ויוצרים אוירה של פחד. אז למה?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden