כל מה שחשוב ויפה
אורי זמיר
אורי זמיר. צילום: מאי אלימלך

אורי זמיר מציג: אמנות לא קדושה

בתערוכת יחיד אינטימית, ׳׳מתוך האוסף׳׳, שתיפתח בסוף השבוע בחלל ׳׳האופנובנק׳׳ בתל אביב, אורי זמיר מציג זוג טוטמים מגולפים, טעוני משמעויות תרבותיות ואירוניה פרטית

חגית:

הי אורי! מה שלומך בסגר, דור 3.5?

אורי: הי חגית! אני בסדר גמור, בעיקר מחכה שהסגר יסגר. איך את?

חגית:

בציפייה דרוכה. אני רוצה את החיים בחזרה! וגם סקרנית לראות מה נשתנה בסוף… יש לך כרגע תערוכה בהמתנה בסטודיובנק, הספקת לפתוח או רק להציב?

אורי: הספקתי רק להציב והתערוכה ממתינה להיפתח. בהתחלה הסגר בא לעזרת אובססיית הגימורים שלי. עכשיו אני כבר רק מחכה לפתוח

אורי זמיר, ״מתוך האוסף״

אורי זמיר, ״מתוך האוסף״. צילומים: מ״ל

אורי זמיר, וילון מתוך האוסף
אורי זמיר, מתוך DETERMINATION

אורי זמיר, מתוך DETERMINATION

חגית:

עברה שנה וחצי מפגישתנו הראשונה, בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאמנות בבצלאל (2019), ואני חייבת גילוי נאות – זו הייתה אחת העבודות המרגשות 🤗 כזו שכיף לגלות בעומס הכללי של תערוכות בוגרים. מה עשית עד עכשיו? נראה כאילו עבר נצח מאז

אורי: איזה כיף לשמוע. כן מצד אחד מרגיש שעבר נצח ומצד שני מרגיש שזאת שנה שכאילו לא הייתה. לפני שהתחילה הקורונה עצבתי חללים לתיאטרון, לקחתי חלק בפסטיבל פרינט סקרין ובמנורת לילה, ובין הסגרים הספקתי להציג בתערוכה הנפלאה שאצר אבי קריצמן DETERMINATION במרכז אדמונד דה רוטשילד.

ובעיקר עבדתי על תערוכות שהמשיכו להידחות ולהידחות (התערוכה באופנובנק ועוד אחת מתוכננת בגלריה רוזנפלד), מה שגרם לי להעמיק יותר ולהתמקד בעבודה בסטודיו

חגית:

השנה שלא הייתה. ממש. ועכשיו אתה לקראת פתיחת התערוכה ״מתוך האוסף״ בחלל האופנובנק – שם אתה גם עובד?

אורי: הסטודיו שלי בשנה האחרונה היה די נייד. סיבלטתי סטודיו מאחורי שוקן, עבדתי הרבה במצפה רמון, שם גם צילמתי וידאו שאני מקווה שיראה אור בשנה הקרובה. האופנובנק הוא חלל תצוגה שממוקם בתוך הסטודיו של יואב וינפלד ועומר שיזף. כל זה נמצא בתוך בניין סטודיובנק – בניין של בנק לשעבר, שהעירייה העבירה לשימוש אמנים. בשבועות שלפני התערוכה קצת השתלטתי להם והפכתי לשותף השלישי בסטודיו.

המיצב שאני מציג ממזג היסטוריה של אוספים אריסטוקרטיים עם אסתטיקה נמוכה, המשויכת לניו אייג׳. אני מעביר את הפוקוס לאמצעי התצוגה ולחלל עצמו, ושואל אם החפצים המוצגים בתוכו נושאים איתם ממד קדוש, או שהם מקבלים את התוקף מהמרחב שמקיף אותם

המיצב שאני מציג ממזג היסטוריה של אוספים אריסטוקרטיים עם אסתטיקה נמוכה, המשויכת לעולמות הניו אייג׳. המיצב מעביר את הפוקוס לאמצעי התצוגה ולחלל עצמו, ושואל האם החפצים המוצגים בתוכו נושאים איתם ממד קדוש, או שהם מקבלים את התוקף מהמרחב שמקיף אותם

חגית:

המממ, מעניין. אז התערוכה תופסת מקום בסטודיו, והמתינה לסיום הסגר… ועכשיו נפתחת בסוף השבוע הקרוב

אורי: האופנובנק הוא חלל קטן עם דלת נפרדת שיוצאת מתוך הסטודיו שלהם. יום אחד באתי לבקר אותם בסטודיו והם הצביעו על המחסן שלהם ואמרו לי שהם רוצים להפוך אותו לחלל תצוגה עם תערוכות מתחלפות. חשבתי שזאת בדיחה והמשכנו הלאה. חודש אחרי כבר הייתה להם רשימה מכובדת של אמנים והם הזמינו אותי לפגישה אוצרותית

birds

חגית:

כל הכבוד להם. אז איך הבשילה התערוכה הזו, ומה משמעות הכותרת ״מתוך האוסף״? נראה שהעבודות בתערוכה מתחפשות לרליקים וצלמיות פולחן, כמו ממצאים מתקופות קודמות, אבל רק בכאילו

אורי: השם מתוך האוסף הגיע מתוך הז׳רגון המוזיאלי. ניסיתי למצוא שם שייתן לעבודות הבט שכאילו הן נבחרו מתוך אוסף מוזיאלי או ארכיאולוגי, כמו שריד נחשק ויקר ערך שנחשף בדרך תצוגה ממלכתית

חגית:

אתה אוהב את הרמזים האלה, בין תרבויות או בין תקופות, עם איזו אירוניה פרטית שלך

אורי: זה היה תהליך שבו ניסיתי לחשוב מה אני יכול להציע לחלל הספציפי הזה. הבנתי שאני רוצה להתרכז במבט אל האובייקט ולהבין איך אני מנתב את החלל אל האובייקט הנשגב, להישאב מהחלל המשרדי של הסטודיו אל מיד שמציג תרבות חדשה שנוצרה מהלחמה של סממנים ויזואליים ודקורטיביים מתקופות שונות

חגית:

הטוטמים מורכבים מאוביקטים רדי מייד או מפוסלים?

אורי: הטוטמים מפוסלים בעץ. כל טוטם מורכב משני גזעים של עץ מלא. בהתחלה מידלתי אותם במחשב בתכנת תלת־ממד ולאחר מכן הם עברו כרסום דיגיטלי, כדי להוציא את הצורה הבסיסית, ואז, כשהייתה לי את הצורה הבסיסית פחות או יותר של כל טוטם, התחלתי לגלף בעץ ולפסל את הצורות המורכבות והמתעגלות. ובסוף הגיע שלב השיוף והשימון, שבו ביליתי את רוב הזמן בסטודיו

חגית:

נראה שעשויים להפליא

אורי: כן מאד מרגש אותי לראות אותם גמורים, זה היה תהליך מרתק ששילב בתוכו מצד אחד טכנולוגיה  מתקדמת עם המידול והמכונת כרסום ומצד שני מלאכה מאד עתיקה של גילוף בעץ

חגית:

מאין עלתה בדעתך צורת הטוטם? ואיך ירדת לרזולוציה של הבחירות הספציפיות בפרטים?

אורי: הטוטם נוצר לאחר הדימוי של העין מוטבעת באבן. הבנתי שאני רוצה ליצור בילד־אפ עד שמגיעים לצמרתו של האוביקט. עניין אותי להתעסק במנח של העצמים אחד על גבי השני. חשבתי הרבה בתהליך על הפדסטלים של ברנקוזי, איך הפדסטל שמציג את האוביקט הופך להיות חלק בלתי נפרד מהעבודה.

הבחירה בפרטים נבעה בעיקר מצורות מופשטות וגיאומטריות שנעות מהמינימליסטי המופשט אל הפגני והמיסטי, רציתי לבחון איך אני הופך את הא־סימטריה האנושית לחלק מהסימטריה הנערמת לעמוד הטוטם. איך דימוי של איבר מין מפוסל משתלב באובייקט הטוטם, שהפאליות היא חלק בלתי נפרד מהיסוד שלו

חגית:

יש שם שניים סך הכל?

אורי: כן, כל טוטם והסיפור שלו 🙂

חגית:

ומה הסיפור של העין באבן – יש להם דמות? אישיות? הם זוג? טוטמים מספקים רפרנס תרבותי לעושר של אסוציאציות. פולחן, אמונה (ואמונה תפלה), שכבות היסטוריות, היררכיות – זו לא בחירה תמימה

אורי: מעניין שאת שואלת. כשעבדתי בסטודיו על שתי האבנים הרגשתי שאני ממש מייצר זוג, מערכת יחסים בלתי נפרדת, שאבן אחת לא יכולה להתקיים ללא השניה. כשהגעתי לשלב ההצבה בחלל ומציאת הקומפוזיציה הרגשתי שכל אחת מהן בשילוב עם הטוטם יכולה להיות בפני עצמה ולכל אחד מהאובייקטים יש את העולם שהוא מספר.

פתאום הם קיבלו את ההבט של ״מתוך האוסף״. שני עצמים שנבחרו להיחשף, כל אחד בכבודו שלו, ומעצם ההצבה נוצרת מערכת יחסים חדשה. את האבנים האלה אספתי מהמכתש במצפה רמון וחצבתי בהן כך ששכבות המינרלים ייחשפו ויוסיפו מטען היסטורי

התפנית האמיתית קרתה לפני שש שנים, כשנרשמתי לניסן נתיב ללימודי תיאטרון ובמקביל נבחנתי לבצלאל. מצאתי את עצמי בירושלים לומד בבצלאל, במחלקה לאמנות. הבנתי שהאידיאל בשבילי זה שילוב בין שני העולמות של התיאטרון והאמנות

חגית:

ומאין העצים?

אורי: אחרי חיפוש נרחב הגעתי לאיזו מנסרה ברחובות שמוכרת גזעים שלמים של עצים. העץ הספציפי הזה הוא עץ האוריקריה

המפגש הזה בין העולמות השונים נמצא בלב התערוכה. אני משתמש בו כדי להכניס את הצופה לתוך מערכת סימנים הרמטית, שהוא יודע שיש לה קודים ושפה משל עצמה, אבל הוא לא בהכרח מבין אותם

חגית:

ספר קצת על עצמך, בן כמה, איפה גדלת, איך הגעת לעסוק באמנות, מה תעשה הלאה?

אורי: אני אורי, בן 27. נולדתי וגדלתי בתל אביב, האמנות הייתה אצלי תחביב שולי. התעסקתי בעיקר בתיאטרון. עשיתי מסלול עקבי של שחקן, ממגמת תיאטרון בתלמה ילין לתיאטרון צה״ל וכן הלאה. התפנית האמיתית קרתה לפני שש שנים, כשנרשמתי לניסן נתיב ללימודי תיאטרון ובמקביל נבחנתי לבצלאל.

הרגשתי שאני לא רוצה לעבור מסלול אחד ספציפי. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בירושלים לומד בבצלאל, במחלקה לאמנות. הבנתי שהאידיאל בשבילי זה שילוב בין שני העולמות של התיאטרון והאמנות

אורי זמיר, מתוך תערוכת הבוגרים, בצלאל 2019

אורי זמיר, מתוך תערוכת הבוגרים, בצלאל 2019

אורי זמיר, מתוך תערוכת הבוגרים, בצלאל 2019 אורי זמיר, מתוך תערוכת הבוגרים, בצלאל 2019

חגית:

אם כבר מדברים על בצלאל, אני תוהה מה עלה בגורלו של האיש הירוק המתרחץ תחת מפל המזגן, מתערוכת הבוגרים (הזכורה לטוב)?

אורי: האוביקטים מתערוכת הבוגרים חלקם מפוזרים ומפורקים וחלקם נזרקו. זה הגורל של אוביקטים גדולים שדורשים שטח אחסון גדול (איפה מאחסנים מזרקה?!). האיש הירוק קיים, כרגע הוא נשען על רגל אחת, ופעם בחודש אני נזכר שכדאי להדביק לו את הרגל שנשברה, ואז שוכח מזה

חגית:

קל יותר, כשאתה מתייחס אליהם קצת יותר כפרופס ולא אמנות קדושה. מה אתה מתכנן לתערוכה ברוזנפלד?

אורי: שם יהיה עוד סוג של טוטם, שמתפקד גם כגוף תאורה מדיטטיבי. ועבודת וידאו שצילמתי במכתש רמון בשנה האחרונה: מן דוקו־פיקשן שעוקב אחר שמאן בחזות מוטציה אנושית, שעובר מסע חסר תכלית בהליכתו המדבר

חגית:

התערוכה הייתה מתוכננת לחודש הזה?

אורי: כן, אבל היא תידחה כנראה לאפריל. תפיסת הזמן כבר ממש הפכפכה

חגית:

נכון. אני ממש מקווה שזה תכף מאחורינו. עוד משהו חשוב לומר לפני שניפרד?

אורי: היה ממש כיף להתקשקש, מקווה שנתראה שוב בקרוב

חגית:

אמן. שיהיה בהצלחה


אורי זמיר | מתוך האוסף
אוצרים: יואב וינפלד, עומר שיף
חלל האופנובנק | סטודיובנק, בן יהודה 71, קומה 3, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. רחל

    תערוכה יפיפה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden