כל מה שחשוב ויפה
אורי שניידר. צילום: רן ארדה
אורי שניידר. צילום: רן ארדה

בית האמנים תל אביב: תערוכות פברואר־מרץ 2021

פורטפוליו Promotion: מרים גמבורד ואמנים אורחים; פנינה ביגץ; ענת ליפנר סלומון; גבי לרון; אורי שניידר; לוסי אלקויטי; נועה רבינר; שולמית קופף; כרמלה בן שיטרית

מראה מקום חבוי / אורי שניידר

אוצרת: מאיה כהן לוי

בתערוכת יחיד ראשונה, ״מראה מקום חבוי״, אורי שניידר מציגה סביבות אורבניות שמתמזגות לנופים פנימיים, אקספרסיביים. מכוניות, דמויות, בניינים ומזגנים מתערבבים עם קשת רגשות ותחושות ומזמינים את הצופה בתערוכה פנימה, לתוכם. הציורים באקריליק ובדיו על ניירות גדולים; מבקשים תנועה, קרבה וריחוק, נשימה עמוקה.


כרמלה בן שטרית

כרמלה בן שטרית. צילום: אלה אורגד

עומדת בתוך הפריחה / כרמלה בן שיטרית

אוצרת: ורה פלפול

בעקבות משיכתה העזה לאמנות יפן, כרמלה בן שיטרית התגוררה ביפן שש שנים והתמחתה באמנויות מסורתיות יפניות. בתערוכה היא מציגה עבודות דיו על נייר אורז ועל עלי זהב, לצד גילוף תבליטי עץ של סימניות כתב יפני ודימויים שונים. בן שיטרית מחברת גיאוגרפית בין יפן לים תיכוניות הישראלית ומציגה ציורי צמחייה יפנית לצד רישומי סברסים קוצניים. ציורי הדיו הקליגרפיים לוכדים את הזמן. הנשימה, הגוף, היד והרוח מרוכזים ברגע נתון, ומדגישים את היותנו ברי חלוף אל מול אינסופיותו של הטבע.


 מרים גמבורד

מרים גמבורד. צילום: רן ארדה

מונוכרום: האדם הרושם / משה גמבורד, מרים גמבורד ואמנים אורחים

משתתפים: אורן מרקוביץ, צוקי גרביאן, סיגל צברי, יאיר פרץ, אלכס ברויטמן, ארתור יעקובוב, נועם עומר, אסף רהט, רני פרדס, שחר יהלום, עידו מרקוס.

אוצר: אריה ברקוביץ

אמנית הרישום מרים גמבורד הזמינה אמנים נבחרים מקרב תלמידיה להציג לצד עבודותיה ועבודותיו של אביה, משה גמבורד (1903–1954), שהיה רב אמן ברישום. ״תלמידיי לשעבר הם כיום הקולגות שלי. המשותף בינינו הוא היחס לרישום – לא רק לשלב ההתחלתי או לשלב המעבר, אלא גם לרישום כ׳תוצר המוגמר׳ של תהליך היצירה. דבר משותף נוסף, חשוב לא פחות, המאחד בינינו הוא האהבה לרישום.

"אני שואבת יסודות מהותיים מהרישום של אבי, ובונה את תורת ההוראה שלי עליהם. כך מתהווה מסורת מקומית. כמה מרישומיו החשובים ביותר של אבי, משה גמבורד (המצויים כיום באוסף הגלריה הממלכתית טרטיאקוב במוסקבה), נוצרו בעת ששהה בארץ ישראל בשנות ה־30 של המאה ה־20. פרט לידע ניכר, הם מתאפיינים באיכויות נשגבות. רגש וכישרון לא ניתן להקנות לאף תלמיד. אפשר רק לפתח ולכוונן אותם. תרבות ומסורת, לעומת זאת, אפשר בהחלט להקנות״.


לוסי אלקויתי. צילום: סיגל קולטון

לוסי אלקויטי. צילום: סיגל קולטון

מאחורי הזמן / לוסי אלקויטי

אוצרת: טלי כהן גרבוז

במרכז ההצבה בתערוכה ״מאחורי הזמן״ לוסי אלקויטי מציגה קבוצה של שקי חורף, אריזות שקופות למחצה, ששימושן המקורי שימור בגדים בארונות סגורים. השקים פתוחים למחצה ומתוכם משתלשלות עבודות על נייר, שנגזרו לרצועות. השקים תלויים מהתקרה כמו גלמים, או כמו עטלפי מערה בדממה של טרם / לאחר מעוף. העבודות של אלקויטי נמצאות מאחורי הזמן במשמעותו הלינארית. הן מתפקדות ככמוסות של אי ודאות שהיום, לנוכח החווייה הדיסטופית של השנה האחרונה, מקבלות יתר משמעות.


פנינה ביגץ. צילום עמרי ביגץ

פנינה ביגץ. צילום עמרי ביגץ

נזכרתי במה שידעתי / פנינה ביגץ

אוצר: דני בק

בתערוכת היחיד הראשונה שלה ״נזכרתי במה שידעתי״, האמנית פנינה ביגץ לוקחת את הצופים למסע אישי אל תוך עולמה הפנימי והחיצוני. ציוריה מתקיימים במישורים שונים: מציאות ודמיון. מתוך התבוננות בטבע הקיים סביבה ובנוף דירתה, ובעזרת צבעים עזים, פרטים שמבליחים ודמויות דמיוניות, יוצרת ביגץ מפגש מרתק בין הקיים העולם לבין עולמה הפנימי. בתערוכה מוצגים ציורי שמן, רישומי פחם וסקיצות על נייר.


ענת ליפנר סלומון

ענת ליפנר סלומון

המזרקה / ענת ליפנר סלומון

אוצר: אריה ברקוביץ

בתערוכה ״המזרקה״ ענת ליפנר סלומון מציגה 10 צילומי סנאפשוט שנעשו בירושלים ב־2017. ״ערב אחד, בעודי משוטטת במרכז ירושלים מצאתי את עצמי נכנסת לאחד מגני העיר. בליבו של הפארק מול העיר העתיקה ומגדל דוד, עומדת לה מזרקה עשויה מאות זרנוקי מים קטנים וצרים. כל מספר שניות המזרקה העלתה סילונים גבוהים של מים, ואני לא חדלתי מלצלם את המחזה שנגלה לעיני: נשים, ילדות ונערות  חרדיות משחקות במים. נרטבות, נוגעות, מחבקות, מתענגות, צוחקות, משתעשעות, צועקות לשמים, בוכות, מתפללות ביראת קודש לשלוש הגרציות של רפאל ודומיו, ונושאות מים בפיהן. הן כבתוך הינומה לבנה רוקדות את ריקוד החיים״.


גבי לרון

גבי לרון

שטייטל בירושלים / גבי לרון

אוצרת: אסנת הר

״כשלמדתי צילום, בסוף שנות ה־60 בירושלים, יום שישי הוקדש ליצירה. יום אחד, כשהסתובבתי במאה שערים, ראיתי איש זקן קורא מכתב וחשבתי שאני מוכרח להנציח אותו ואת האנשים האלה, כי עוד מעט הם ייעלמו מן העולם. טעיתי. ובכל זאת אני חוזר ונמשך כבר יותר מחמישים שנה לאזורים אלה. הם מזכירים לי את השטייטל של ילדותי בהונגריה. ושם, במאה שערים, אני לוכד זיכרונות מעברי בעזרת המצלמה שלי״.


שולמית קופף. צילום מ"ל

שולמית קופף. צילום: מ״ל

מקופלת / שולמית קופף

אוצר: אריה ברקוביץ

עבודותיה של שולמית קופף צועדות על קו התפר בין מופשט לפיגורטיבי; מעין פסלי קיר השוברים את הפורמט הבורגני של ציור על קנבס מתוח. קופף החלה את הסדרה עם ציורי דרכים מתפתלות, נפגשות, מתרחקות, חוצות אחת את השנייה. בהמשך החלה לקפל את הציור וליצור מפגשים חדשים בין הדרכים, בעוד העבודות צוברות נפח כמעט בדרך לפיסול. בעבודותיה מונח הזיכרון מקבל משמעות חדשה כביטוי לפרידה מן העבר ומן הכאב, תוך בנייה מתמדת של חוויות חדשות.


נעה רבינר

נעה רבינר. צילום: אסף אלבוחר

ראיית.לילה / נועה רבינר

אוצר: אורי דרומר

התערוכה ״ראיית.לילה״ מבוססת על יומני חלום. רבינר תיעדה מאות חלומות וזיקקה מהם מצבים, דימויים וקומפוזיציות, שנאספו לאינדקס של סמלים. רבינר מתעדת את חלומותיה עוד מילדות: חלומות אינטנסיביים שכמו דורשים להיות מסופרים ומפורשים. בציוריה היא עוסקת לרוב בנושאים פנטסטיים ואישיים כמו שדים פנימיים, דימוי עצמי וחלומות, אך בתערוכה החדשה היא צוללת אל חלומותיה, מעלה מן המצולות גם את הלא־מודע הקולקטיבי, החברתי.


בית האמנים תל אביב, רחוב אלחריזי 9

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    אני אוהבת את הציור של פנינה ביגץ, יש שם עבודה עם צבע.
    בשטיטל , הרבה פעמים תמונות שאנו רואים בחיי היום יום מחזירות אותנו אל העבר ,כל פעם שאני רואה תמונה של שכונת התקווה זה מחזיר אותי לביקורים שלי אצל סבי וסבתי שגרו שם בשנות השישים.
    חלומות של נועה – אני אוהבת את הצבע החזק שמודגש בשחור מסביב ,המסגרת השחורה היא כמו במה לסיפור מהחלום.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden