הילה טולדנו: הכל או כלום

מסטודיו בסמיכות לשוק הכרמל מנהלת הילה טולדנו את המותג שנקרא על שמה, Toledano. משם מתנהל הכל: העיצוב, הדיגום, מחסן העורות, הגזירה, התפירה, התצוגה וגם המכירה. עד הקורונה היא גם מכרה במספר בוטיקים ברחבי הארץ, אבל במהלך השנה האחרונה כשהייצור הואט, היא אספה הכל מהחנויות השונות והחליטה לנהל את כל האופרציה לבד. 

״בתחילת הקורונה היה קשוח״, היא מספרת. ״למזלי לא היו לי מלאים של עורות, בשל הסגר העובדים לא הגיעו לעבודה, הייצור עצר לחלוטין, וצלחנו את התקופה הראשונה בזכות הלקוחות הקבועות שלנו שרכשו מהמלאי הקיים, חלקן חיכו חודשיים לתיק. אני מופתעת וכמובן שמחה לראות איך הלקוחות הנאמנות שלנו שומרות על קשר, רוצות להתחדש ומוכנות להמתין לתיקים שלנו״. 

ולמרות הכל, השקת קולקציה חדשה תוך כדי הקורונה?

״נכון. עם סיום הסגר הראשון והחזרה של הצוות לעבודה, חזרנו לייצר. לשמחתי, ההחלטה הפרקטית ביותר שקיבלתי היתה לא לרכוש עורות נוספים מעבר לאלו שרכשתי לפני הקורונה ולנסות ולראות איך להשתמש בהם״. 

נכון להיום טולדנו מציעה למכירה 16 דגמים שונים במגוון צבעים, לצד ארנקי כסף ונרתיקים לנשים וגברים, שעליהם אפשר להטביע בהזמנה אישית את אותיות השם של בעליו. מעבר לצבעוניות הרעננה של ורוד, תכלת, חול, לבן וירוק, טולדנו ממשיכה להציע תיקים פרקטיים בגודל ובחלוקה, חלקם עשויים מעור נוקשה ויכולים להינשא בכמה צורות ולהפוך מפאוץ׳, לתיק כתף או קרוס. בנוסף היא מציעה תיקים מעורות רכים ולקלאץ׳ ה־CARLA (הדגם המוביל שלה) היא הוסיפה רצועת כתף ארוכה שמאפשרת לו לקבל צורה ופונקציונליות חדשה.

גם בקולקציה הזו, כמו כל התיקים שהיא מעצבת לאורך השנים, כל תיק הוא פיתוח אורגני של תיק קיים. כך נולד תיק חדש מדגם ה־BOBO: גודלו ורכות העור שממנו הוא עשוי הופכת אותו לבעל קיבולת אופטימלית, והפעם הרצועה שלו אינה ארוכה אלא נתלית בנונשלנטיות על הכתף.

ולמרות הקורונה והתקופה הקשה, היא השיקה תיק חדש יקר במיוחד. ״בהפוך על הפוך למראה הטרנינג, החלטתי לצאת מהסגר עם השקה של תיק הכי ׳פנסי׳ במחיר של 1,980 ₪. הידית עשויה צמה שאני קולעת לבד – אני מאפשרת ללקוחות לבחור את צבעי הצמה – ומדובר בסדרה מוגבלת בעבודה ידנית״. 

וצילמת את הקמפיין בבית של הצלם שלך.

״כן. היה משהו מרגיע ושונה גם בצילומי הקולקציה הזו: צילמתי בבית, במקום שקיבל משמעות חדשה אצל כולנו. החודשים האחרונים הפכו את הבית למרכזי בחיינו: חלקנו עובדים מהבית, שהפך גם למקום הבילוי האינטימי שלנו. בין הסגרים אנחנו מארחים ומתארחים בו, למדנו לרומם את מצב הרוח של עצמנו בבית״.

מאמינה באיזונים

טולדנו, בת 36, שמחכה בימים אלו ללידת ילדה הראשון, נולדה וגדלה במושב צורן. לפני שהקימה את המותג טיילה בארגנטינה במשך חצי שנה. שם – באל בולסון, עיירה בדרום המדינה – נחשפה בשווקים לעבודת היד של בעלי המלאכה המקומיים. ״עשיתי הרבה טיולי סוסים ושם גם נחשפתי לסמל הפרסה שהפך לסמל המותג.

״קניתי תכשיט עור ועליו פרסה: אני ממש זוכרת את הרגע שאמרתי לחברה לטיול, שמשהו בצורת הפרסה מרגש אותי. עוד לפני שידעתי שיהיה לי מותג, החלטתי שאם יהיה לי עסק זה יהיה הסמל שלו״. 

למה פרסה? 

״הפרסה מסמלת בתרבויות שונות, כולל בקבלה, מזל ושפע; היא מעין כלי קיבול. יש כמה דרכים להניח פרסה, וכשהיא עם הפתח כלפי מעלה, כפי שאצלי, היא מסמלת שפע. לאורך השנים התקרבתי לעולם הקבלה.למדתי מיובל אשרוב הכהן המון, בכל מובן ועניין, כולל בעולמות התזונה״. 

בהמשך הטיול ביקרה בירידים, באחד מהם פגשה אינדיאני מקומי ששזר תיקים בעבודת יד ואפשר לבחור את צבעי השרוכים, הקישוטים של התיק ואת צבע העור והגזרה. ״פשוט הוקסמתי, רציתי לשבת שם במקומו. כששבתי מהטיול התחלתי לגשש בתחום ייצור התיקים. קניתי עורות ועיצבתי לעצמי תיקים; התחברתי לאיש עור ביפו שלימד אותי את המלאכה. חברות שלי ולקוחות של חנויות האופנה שבהן עבדתי התלהבו וביקשו שאייצר להן גם תיקים״.

הגוונים הראשונים שבחרה בהם היו גווני חום ג׳ינג׳י וכאמלים, צבעוניות שההשראה הגיעה מהצבעים שנחשפה אליהם בארגנטינה, גוונים של אוכפים ואביזרי רכיבה שתמיד הרשימו אותה. גם השמות של הדגמים הראשונים היו שמות הלקוחים מעולם הרכיבה והיו בספרדית, שפה שלמדה בטיול בעזרת מורה פרטי בבואנוס איירס.

״לא למדתי עיצוב אופנה במוסד מסודר. למדתי תוך כדי תנועה, עבודה קשה והרבה אהבה לעבודה שלי. נראה שלימדתי את עצמי להיות מעצבת. אנשים מפרים אותי, בעיקר כאלו שהם לא בהכרח מה׳זון׳ שלי. לאורך השנים עשיתי השלמות שנדרשו לניהול העסק, לא מעבר לזה״. 

המכירה הראשונה שלה היתה בבית הוריה, 36 תיקים בשישה דגמים שונים. ״פחדתי פחד מוות, איך אמכור את הכל. אבל עניין המכירה עבר מפה לאוזן ומכרתי הכל, ומכאן כנראה שהכל היסטוריה״, היא מחייכת.

״העדפתי לפתוח בית מלאכה ולא חנות: המלאכה והעשייה היא תרבות שחשוב לי לשמר אותה ואת התהליכים היקרים שנעלמים מהעולם. אני רוצה להיות שותפה לתהליך מראשיתו ולקחת חלק בכל הפרטים הקטנים כמו גודל וצבע התפר. אני גם רוצה קשר אישי וישיר עם הלקוחות שלי והסטודיו מאפשר לי את זה. כשהן מגיעות ופוגשות אותי, אני מראה להן את כל האפשרויות לשאת את התיק. רוב התיקים שלי ניתנים לנשיאה בדרכים שונות ולפעמים קשה להעביר את זה באתר או במדיות החברתיות״.

התיקים שלי אף פעם לא היו זולים. אני עושה משהו שאני אוהבת ושאני מאמינה בו. אני סוגדת לאסתטיקה וכל אלו באים לידי ביטוי בתיקים ובתדמית של המוצר. אני לא מאמינה בייצור בינוני; או הכל או כלום

התיקים שלך לא זולים.

״התיקים שלי אף פעם לא היו זולים. אני עושה משהו שאני אוהבת ושאני מאמינה בו. אני סוגדת לאסתטיקה וכל אלו באים לידי ביטוי בתיקים ובתדמית של המוצר. אני לא מאמינה בייצור בינוני; או הכל או כלום. הבטנות המשובחות שעשויות עור, האביזרים שמצופים זהב בטכניקה מוקפדת: כן, אני מותג סופר פרימיום ואני עומדת מאחורי הרמה של הייצור.

״אני מייצרת 100% בארץ וחשוב לי שתהיה בעבודה קארמה שתורמת פרנסה לעוד אנשים. בקולקציה הבאה, לדוגמה, אני רוצה להתחבר לעיצובים אוריינטליים, לרקמות: לספר עוד סיפור, להתחבר למה שקורה כאן בארץ  ולתת לעוד אנשים אפשרות להתפרנס״.

איך עובדת הצמחונות שלך עם ייצור בעור?

״אני מאמינה באיזונים. אני אכן צמחונית שעובדת בעור, אבל מוצאת את הדרכים לאזן. כל העורות שאני משתמשת בהם הם עורות בקר שגודלו לתעשיית המזון ולא נשחטו לטובת ייצור אופנת עור. לעולם לא אשתמש בעורות של חיות אקזוטיות כמו נחשים או קרוקודילים.

״אני באמת מאמינה שהאדם אינו מושלם ולא יכול להיות. החוכמה היא להצליח לאזן בין המידות: אם אני מצד אחד עובדת עם עור, אבל מצד שני נותנת פרנסה למקצועות שהולכים ונעלמים, נותנת פרנסה למי שזקוק לה, אז יש פה איזון מסוים״.

אני באמת מאמינה שהאדם אינו מושלם ולא יכול להיות. החוכמה היא להצליח לאזן בין המידות: אם אני מצד אחד עובדת עם עור, אבל מצד שני נותנת פרנסה למקצועות שהולכים ונעלמים, נותנת פרנסה למי שזקוק לה, אז יש פה איזון מסוים

בעתיד, התוכנית של טולדנו היא לפתוח חנות דגל בנווה צדק, שם היא גם מתגוררת. ״החלום הוא חנות שתשלב כמובן גם את בית המלאכה שיהיה חלק מהנראות הכוללת. יהיה קיר שקוף שמאחוריו כל תהליך היצור יתרחש. יראו הכל, ישמעו את המוסיקה שהעובדים שומעים ויריחו את ריח הקפה שהם שותים״. 

ומה עם חו״ל?

״אני מרוצה מקצב הגדילה שלי. פעם הייתי בדיבור של למכור לחו״ל והבנתי שכדי לעבוד בחו״ל צריך לשנות לחלוטין את השיטה הלוגיסטית של העבודה וזה לא פשוט בכלל. אני אוהבת לעבוד בוטיק. זה מתאים לי. אני לא בטוחה שסגנון עבודה גדול מתאים לי. אני רוצה להיות ׳קטן גדול׳. 

״אני פתוחה להצעות לשיתופי פעולה. עשיתי לדוגמה שיתוף פעולה עם מותג המכוניות פורש ועם מותג המקררים SMEG והיה נפלא. זה מסייע להרחבת המותג, אבל אני בררנית: אני לא להמונים בשום מובן ועניין. 

״בכל מקרה אני מוכרת גם לחו״ל אבל רק דרך האתר. נכנסים לאתר הרבה מברזיל ואיטליה, קנו מהונג קונג ועוד. כן מעניין אותי שידועניות בינלאומיות יצטלמו עם התיקים שלי, אבל אני לא עובדת בזה מספיק וזה לא קורה אחרת״. 

לא מטריד אותך שהיום כולם מעתיקים מכולם ומוכרים בזול? 

״לא. אני לא מוטרדת מזה: אף אחד לא מספיק משוגע לעשות כזה דבר יקר. התיקים שלי הם איכותיים עם נשמה. כשלקוחה מגיעה לכאן ורואה את העובדים מייצרים את התיקים היא מתרגשת ומבינה את הכל, את התהליך כולו, ולזה היא מתחברת״.